"למנצח", המזמור הזה הוסד על המלחמות שהיה לדוד עם ארם נהרים וארם צובה ואדום ביחד, כמו שנזכר בשמואל-ב ח' (ושם בארתי הסתירה שיש מכאן לס' שמואל ע"ש) וכפי הנראה פרצו האויבים תחלה בערי ישראל ושבו שבי בעיר שכם ובעמק סוכות, וזה היה סבה שהתעוררו גלעד ומנשה שבעבר הירדן שהיו סמוכים להר אפרים (כמ"ש שמואל ב', י"ח ו') ובאו לעזור לאפרים ששכם היה בגבולם ונצחו את האויבים:
"אלהים זנחתנו", מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר "ופרצתנו" שהאויב פרץ בנו פרצות, בזה "אנפת" ר"ל כלית חרון אפך עלינו, ועי"כ "תשובב לנו" שבט לעשות חיל, ע"ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:
ביאור המילות
"אנפת". גדר פעל אנף שכלה חרון אפו עד לכלה (ישעיה י"ב). "תשובב". מענין מנוחה והשקט, כמו בשובה ונחת תושעון וע"כ בא למ"ד אחריו, כי השבה בא עם יחוס הפעל בכ"מ:
"למען", אחר ההצעה הזאת אומר, "למען יחלצון ידידיך", שישראל ידידיך יחלצון חלוצי צבא למלחמה נגד האויב, אני מבקש "הושיעה ימינך", שתושיע להם ע"ד הפלא והנס, שזה מיוחס לימין ה' עושה חיל, "וענני":
"אלהים", לעומת שאמר וענני יספר מענה אלהים, "אלהים דבר בקדשו" ואמר לנו, "אעלזה אחלקה שכם", עת שאחלק עיר שכם "ואמדד עמק סכות", ר"ל מה שהאויבים כבשו עיר שכם וחלקו שללה ביניהם ומדדו אדמת עמק סוכות לירש אותה, בזה אעלזה ואשמח כי עי"ז:
"לי גלעד ולי מנשה ואפרים", יתקבצו גלעד ומנשה ואפרים לי לעזרתי, והתאזרו לצאת לקראת (נזקש) [האויב] "ומעוז ראשי" יהיה "יהודה מחוקקי", כי התחברו כולם אל דוד לצבא, ועי"כ:
"מואב סיר רחצי", יהיו עבדים לי להשתמש בהם כמו בכלי הרחיצה, כי סימן העבד הוא חליצת נעל רבו והולכת כליו לבית המרחץ כמו שאמרו חז"ל ומואב ישמשו לרחיצה "ועלי אדום אשליך נעלי", שזה סימן שיהיו עבדי, "עלי פלשת התרועעי" התחברי אלי, כי את פלשת לא הכריע לעבדים רק שחדלו להלחם אתו.
"מי", מזה מביא ראיה שה' לא עזבם גם בתחילה, ומה שהניח שיכבש האויב את שכם ועמק סוכות היה לטובתם כדי שעי"כ יפלו בידם מואב ואדום ופלשת, כי הלא "מי יובילני עיר מצור", איך כבשתי את עיר בצרה אשר באדום שהיתה עיר מצור, וגם "מי נחני עד אדום", הלא גם להגיע עד שם לא היה אפשר בדרך הטבע, והיה רק בישועת אלהים:
ביאור המילות
"עיר מצור". ולקמן (ק"ח) שבא שיר זה שנית כתיב עיר מבצר, והוא עיר בצרה ראש מלכות אדום כמ"ש (ישעיה כ"ו):
"יובילני, נחני". הנכה הולך ברגליו, והמוביל נושאהו על כתפו, ובא לרוב בדברים בלתי בעלי חיים, לך יובילו מלכים שי, ומצייר שעד אדום הלכו ברגליהם, ולעיר מבצר בצרה הוביל אותם על כתפיו, כי לא יכלו ללכת שמה:
(יב-יג) "הלא" מזה מבואר נגלה, כי מה "שאתה אלהים זנחתנו" תחלה "ולא תצא אלהים בצבאותינו", זה היה לטובתנו, כדי "הבה לנו עזרת מצר", כדי שתכין לנו בזה עזר נגד הצר, שע"י שזנחתנו תחלה הוא היה ההכנה אל העזר שבא לבסוף וגם שבזה הראית לנו כי "שוא תשועת אדם", רק.
