מלבי"ם על תהלים נט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · נט · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למנצח אל תשחת", בל ישחיתהו שאול, ומזמור זה נחלק לג' חלקים, תחלה מדבר על עת שהיה לפני שאול ויטל עליו את החנית להכותו וה' הצילהו, (עד פסוק ז'), אח"כ מדבר על מה ששלח בערב שומרים לשמור את הבית להמיתו ונודע לו הדבר בעזרת ה', ומתפלל שימלט מידם (עד פסוק ט"ו), ואח"כ מקלל את אויביו (עד סוף הסימן):

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הצילני מאויבי", הם הדורשים רעה בלב, "ממתקוממי תשגבני", הם הקמים עליו להרגו, מבקש שיתגבר עליהם:

ביאור המילות

"מאיבי. ממתקוממי". האויב בלב, והמתקומם הוא בפועל:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הצילני מפועלי און" הוא נגד אויביו בצנעה שמדברים עליו לה"ר, "ומאנשי דמים הושיעני" הוא נגד מתקוממיו שרוצים לרצחו:

ביאור המילות

"הצילני, הושיעני". התשועה יפול בעת מלחמה כמ"ש ממתקוממי תשגבני, וההצלה על החורש רעה בצנעה, שלא יפיק זממו, הגם שהוא לא ידע מזה כלל, שע"ז לא שייך תשועה, ועי' למעלה (ז' ב'):

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי הנה" מה "שארבו לנפשי" ומה "שיגורו" ויתקבצו "עלי", הוא מצד שהם "עזים, לא פשעי ולא חטאתי" אורב עלי, רק עזים אורבים שלא כדין:

ביאור המילות

"פשעי, חטאתי". חטאת קל מפשע, ומוסיף אף לא חטאתי.

"ה'". אתה ה' !:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בלי", ובכ"ז ידמה להם כי "ירוצון ויכוננו בלי עון", דהיינו שחושבים שאין להם עון בזה ושמותר להם להרגני, "עורה לקראתי", ר"ל עמוד על צד המגביל לקראתי, שהוא צד של השולחן שישב שם שאול ומשם הטיל החנית עליו להכותו, "וראה" והשגיח שלא יבצע את מחשבתו:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתה", באשר החליט בדעתו אז לברוח, והוא היה עד עתה שר צבאות ישראל ללחום עם הפלשתים, מוסר צבאותיו אל ה' שהוא יהיה עתה שר צבא ישראל וילחם מלחמותיהם, וז"ש "ואתה ה' אלהים צבאות" מצד שאתה "אלהי ישראל" ומשגיח עליהם, "הקיצה לפקוד כל הגוים" הבאים להלחם על ישראל תהיה אתה הפוקד החיל כנגדם (כי אנכי אברח מן הארץ), ובכל זה "אל תחון כל בוגדי און", אל תחון גם את שאול ואנשיו הבוגדים להרגני, שתציל את ישראל מאויביהם והם יאבדו במלחמה, כמ"ש או ה' יגפנו וכו' או במלחמה ירד ונספה, "סלה" סיום הענין:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ישובו לערב", יספר עתה איך שב שאול שנית בערב וישלח שומרים סביב ביתו להמיתו, "בערב שבו" שנית לרצחני, "יהמו ככלב", מדמה את השומרים ככלבים שהם ג"כ שומרי הבית, כן יהמו גם הם "ויסובבו את העיר":

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה", רק גרועים המה מן הכלבים בשני דברים

  • א) הכלבים רק מנבחים לא מדברים, וכלבים אלה "יביעון בפיהם "
  • ב) הכלבים רק נושכים לא ממיתים בחרב, והם "חרבות בשפתותיהם", שיאמרו בשפתותיהם כי יהרגני בחרב בבקר, ואמרו זה בלט וחשבו "כי מי שומע", ולא יודע הדבר אלי עד הבקר:
 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתה", אבל "אתה ה' תשחק למו", כי אתה תפר עצתם, וכן "תלעג לכל גוים" שישמחו על זה שימות הלוחם מלחמת ה' עמהם:

ביאור המילות

"תשחק, תלעג". עי' למעלה (ב' ד'), ומוסיף תלעג שהוא יותר מן השחוק:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עזו", אתה אומר אלי בשחוק, דע כי ""עזו" של שאול "אליך אשמורה"", אני שומר עז שאול ומלכותו אליך, שאתה תמלוך תחתיו ואתה תעוז נגד הגוים במלחמה, "כי אתה אלהים משגבי", ר"ל שזה תאמר אלי במה שאתה משגבי ומחזקני נגד שאול וגם נגד פלשתים במלחמת קעילה, בזה תודיע שעוזו של שאול שמור אלי, ושאני מוכן למלוך תחתיו:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אלהי", הם סובבים את ביתי וחושבים כי אין שומע דבריהם ושלא אדע מזה, אבל "אלהי חסדי יקדמני" להודיעני הדבר, "ואלהים יראני בשוררי", ה' הראה לי, עד שראיתי את השומרים השוררים עלי וסובבים את ביתי, ר"ל שה' הודיע לו זאת ע"י מיכל בת שאול:

ביאור המילות

"יקדמני". פעל יוצא, שיעשה שאני אקדים ואברח טרם יבואו להרגני:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל", כשראה את שורריו ושומריו, מבקש "אל תהרגם", ר"ל שלא יראוני בעת שאברח בעד החלון ותצילני על ידי שאתגבר עליהם ואהרגם, "כי פן ישכחו עמי" מה שעשו נגדי, רק "הניעמו בחילך" שינועו עתה ממקומם עד שלא יראו בבריחתי, ואח"כ "הורידמו" מגדולתם:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חטאת פימו דבר שפתימו", שיהיה דבר שפתימו שיתודו חטאת פימו, שהם בעצמם ידברו בשפתותיהם ויתודו את החטא שחטאו בפיהם מה שדברו עלי לה"ר ויודו שנענשו עי"ז, "וילכדו בגאונם" שע"י גאונם ילכדו ברשת, "ומאלה ומכחש יספרו", והם עצמם יספרו ויתודו, שזה בא להם ע"י חטא של אלה וכחש, מה שדברו עלי כחשים ונשבעו באלת שוא לקיים דבריהם, ואחר שיתודו את חטאם, אז.

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כלה בחמה", תכלם בחמתך, "ותכלם" פעם אחר פעם, "ואינמו" עד שלא יהיו עוד בעולם, "וידעו לאפסי ארץ כי אלהים מושל ביעקב", עד שתתפשט הידיעה עד אפסי ארץ ויכירו כולם כי ביעקב יש אלהים מושל ומשגיח על פרטי מעשיהם, "סלה" סיום הענין:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וישובו", נגד מ"ש תחלה שישובו לערב ויהמו ככלב, ויסובבו עיר לשמור את הבית להמיתו, מקללם שגם עתה אחר מפלתם "ישובו" ג"כ "לערב ויהמו ככלב ויסובבו עיר" גם עתה, רק לא יהיה זה כמו תחלה שסבבו ככלב להמית נפש איש צדיק, רק.

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"המה יניעון לאכול", מה שיסובבו עתה ככלב יהיה ככלב הרעב שסובב בלילה בעיר לבקש אוכל והוא הומה ומנבח ע"י רעבונו, שיסובבו "אם לא ישבעו" כדי "שילינו", שע"י שתחסר בטנם מרעבון לא יוכלו ללין ויסובבו בעיר לבקש אוכל:

ביאור המילות

"ולנו". כדי שילינו:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואני" אקום בלילה, כדי "שאשיר עוזך" כל הלילה, "ובבקר ארנן חסדך" מה "שהיית משגב לי ומנוס ביום צר לי" שעזרתני לנוס ולברוח:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עזי", נגד מ"ש עזו אליך אשמורה שהבטיח לו שישמור לו עוז של שאול, עד שאח"כ יהיה עוז של שאול שייך לדוד, אמר בעת שיהיה "עזי", היינו שאגיע למלוכה, אז "אליך אזמרה, כי אלהים משגבי" מצד שהוא "אלהי חסדי", כי המלוכה נתנה לו מצד החסד כמו שיתבאר בסימן פ"ט: