מ"ג תהלים ס ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים ס · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִרְעַ֣שְׁתָּה אֶ֣רֶץ פְּצַמְתָּ֑הּ
  רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי־מָֽטָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הרעשתה" - ארצנו בכמה גייסות

"פצמתה" - שברת אותה וראיתי בדברי דונש שהוא לשון ערבי אבל לא פירש אותו וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא לדבר וקרע לו חלוני (ירמיהו כ"ב) מתורגם ופצים אך אני אומר ופצים שתרגם יונתן לשון תקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין

"רפה שבריה כי מטה" - לשון רפואה אע"פ שכתוב בה"א הרבה תיבות משמשות כן

"כי מטה" - לשון שפלות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הרעשת" מה "שהרעשת את הארץ ופצמת אותה", זה היה סבה "לרפאות שבריה במה שמטה מאד", כי תכלית ירידתם היתה התחלת הצלחתם:


ביאור המילות

"פצמתה". בקעת אותה.

"רפה", כמו רפא, והוא מקור לרפאות:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הרעשתה" - הנה הרעשתה ארצנו ובקעת אותה עתה רפא נא שבריה כי מטה לעפר בתכלית השפלות

מצודת ציון

"פצמתה" - ענין בקיעה ובדרז"ל בין פצים לחבירו (שבת פ"ב)

<< · מ"ג תהלים · ס · ד · >>