שרשים אות הפא
| כדי לראות ערך בספרים אחרים - לחץ על הערך עם העכבר
|
אות הפא
- "התאנה חנטה פַגֶּיהָ" (שיר השירים ב יג), הם התאנים שלא בשלו כל צרכן.[* 1] ואמרו רבותינו ז"ל (משנה, שביעית ד, ז) הפגים משיזריחו. ועוד אמרו (שבת דף קכג.): תנו רבנן, פגה שטמנה בתבן. פירוש: התאנה שלא בשלה כל צרכה באילן וטמנה בתבן להתבשל בם. ואפשר כי שרש המלה "פוג"; או "פגג" – לפיכך נדגשה.
- "פְּדָעֵהוּ מרדת שׁחת" (איוב לג כד). כמו פדהו.
- "על כן תָּפוּג תורה" (חבקוק א ד), "וַיָּפָג לבו" (בראשית מה כו).
- והנפעל, "נְפוּגֹתִי ונדכיתי" (תהלים לח ט).
- והשם, "אל תתני פוּגַת לך" (איכה ב יח), ונסמכה המלה על למ"ד השרות, כמו "הַשְּׁכוּנֵי באהלים" (שופטים ח יא).
- והשם עוד בתוספת ה"א, "מאין הֲפֻגוֹת" (איכה ג מט), ענין רפיון וחלישות.
- ובדברי רבותינו ז"ל (מגילה דף כה:): "ניחוש דילמא פייגא דעתייהו דצבורא", כלומר: שמא תחלש דעת הציבור. ועוד אמרו (בבא בתרא דף י.): "גוף קשה יין מפיגו", כלומר: מחלישו ומסיר כחו. ותרגום "וריחו לא נמר" (ירמיהו מח, יא), "וריחיה לא פג", כלומר: שלא נחלש ריח היין.[* 2]
- "אז ידלג כאיל פִּסֵּחַ" (ישעיהו לה ו), "אישׁ עור או פִּסֵּחַ" (ויקרא כא יח), "פִּסֵּחַ שׁתי רגליו" (שמואל ב ט יג), והקבוץ: "פִּסְחִים בזזו בז" (ישעיהו לג כג), והוא קל.
- והנפעל ממנו "ויפל וַיִּפָּסֵחַ" (שמואל ב ד ד), ידוע.
- ומן הענין הקרוב אליו "וּפָסַח י"י על הפתח" (שמות יב כג), כלומר ידלג על הפתח בראותו הדם ולא יבא המשחית; "וּפָסַחְתִּי עליכם" (שמות יב יג).
- ולפיכך נקרא הזבח ההוא פסח, "ואמרתם זבח פֶּסַח הוא לי"י" (שמות יב כז), בסגול הפ"א, לפי שפסח על בתי בני ישראל וקפץ עליהם ודלג. וכן "גנון והציל פָּסוֹחַ והמליט" (ישעיהו לא ו). לפי שפסח ודלג על ירושלם בבא המלאך המשחית על מחנה אשור. והקבוץ: "נתנו לַפְּסָחִים" (דברי הימים ב לה ח).
- "עד מתי אתם פּוֹסְחִים על שׁתי הסעפים" (מלכים א יח כא), שאין אתם עומדים ומתקיימים על אחת מהם אלא פוסחים ומדלגים על שתיהם.
- והפעל הכבד: "וַיְפַסְּחוּ על המזבח אשׁר עשׂה" (מלכים א יח כו). שעברו עליו כפסחים שלא היה דעתם מתישבת ומתקיימת עליו. ויונתן תרגם "ואשטתו על אנורא דעבד", כלומר היו מרקדים כמשפטם על מזבחותם. ופירוש "אשׁר עשׂה" העושה אותו לשם הבעל - אחאב או זולתו.
- "אשׁר פִּצֵּל" (בראשית ל לח) "וַיְפַצֵּל בהן פְּצָלוֹת לבנות" (בראשית ל לז). ענינו הסרת הקלף מעל העץ בעודו לח.
- "הַפַּרְתְּמִים" (אסתר א ג). הם השרים הגדולים המיוחסים. ואדני אבי ז"ל כתב כי המ"ם נוספת כמ"ם "פתאם", "שלשם". והם הפחוות של עבר נהר פרת.
- "כי פָשָׂה הנגע" (ויקרא יג נא)."ואם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה" (ויקרא יג ז). "לא פָשָׂתָה" (ויקרא יג כג). ענינם הפשטה והַפְרָצָה.
- "פִּתְגָם המלך" (אסתר א כ). והוא קמץ בסמיכות. תרגום דבר - "פתגם".
נימוקים מרבי אליהו הלוי
- ^ א"א כל פירות שלא נתבשלו כל צרכן נקראו פג, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא דף פו:): "משל לאחד שאכל פגי שביעית".[1] וכן דבר שלא בזמנו נקרא פג, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (דף קז.): ראויה היתה בת שבע לדוד, אלא שאכלה פגה. ועוד אדבר בו למטה בשרש פוג.
- ^ [ריח היין], א"א ולכן נכון לומר שמשרש הזה חנטה פגיה, כי הפרי שלא נתבשל נחלש, ורירה פגה.
הערות ויקיעורכים
- ^ ולפנינו: "... ואחת אכלה פגי שביעית".