ספר השרשים (רד"ק)/אות המם

אות המם

מאר

"סלון מַמְאִיר" (יחזקאל כח כד). ענינו כמו 'מכאיב'. וכן: "צרעת מַמְאֶרֶת" (ויקרא יג נא).

מחץ

"מָחַץ ביום אפו מלכים" (תהלים קי ה), מלרע, "מָחַץ ראש" (תהלים קי ו), מלעיל, מפני מלה זעירא, "מָחַצְתִּי ואני ארפא" (דברים לב לט), "וּמָחֲצָה וחלפה רקתו" (שופטים ה כו), "וחיציו יִמְחָץ" (במדבר כד ח). פירוש ובחיציו ימחץ. "מְחַץ מתנים קמיו" (דברים לג יא). והשם "וּמַחַץ מכתו ירפא" (ישעיהו ל כו). ענינם ענין ביאור תיבת או פועל הערך דקירה בלע"ז נפרא.

אבל (תהלים סח, כד): "למען תִּמְחַץ רגלך". הוא כמו הפוך תֶּחְמַץ מן (ישעיהו סג א): "חֲמוּץ בגדים" שפירושו אדום, ופירושו תאדם רגלך בדם האויבים ותמחץ "לשון כלביך, מנהו" פירוש מן הדם. ומלת תמחץ עומדת במקום שנים כאילו אמר תמחץ רגלך ותמחץ לשון כלביך מדם האויבים. ונקמץ בדָם לפי שאינו נסמף למלת "לשון כלביך" אלא למלת "האויבים" המאוחר, ומפני מ"ם מאויבים אין לו משפט הפתיחות להפתח.

מעל

מַעַל

"מָעַל מַעַל בחרם" (יהושע כב כ) מעל האחרון שהוא פתוח כולו ומלעיל הוא שם. וגם הראשון הוא מלעיל ספני סמיכותו לשם שהוא מלעיל. אבל הראשון הוא חציו קמוץ שהוא פעל עבר. ורבי יהודה כתב כי הראשון מלרע ולא מצאנוהו אנחנו כן בספרים המדוייקים. "וּמָעֲלָה מַעַל בי"י" (ויקרא ה כא). "כי תִמְעֹל מַעַל" (ויקרא ה טו). "במשפט לא יִמְעַל פיו" (משלי טז י). "כי הפריע ביהודה וּמָעוֹל מַעַל בי"י" (דברי הימים ב כח יט). "וּמָעוֹל" הוא מקור. ואפשר שהוא פעל עבר בשקל "ולא יָכוֹל יוסף" (בראשית מח, א). כאשר כתב רבי יונה. ענינם: הכחש והשקר.

מְעִיל

"חשן ואפוד וּמְעִיל" (שמות כח ד). "וּמְעִיל קטן תעשה לו אמו" (שמואל א ב יט). "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולת מְעִילִים" (שמואל ב יג יח). הוא לבוש נכבד. אבל מעילים הנזכרים הנה אינן כִּתְכוּנַת המעיל הכתוב בתורה, כי זה היה כִּתְכוּנַת הכתונת כמו שאמר "ועליה כתונת פסים". ויונתן תרנם מעילים כרדוטין, [וכן תרגום "אפוד בד" כרדוט דבוץ].