קטגוריה:שמואל ב יז א

ראו: אבשלום הפסיד בגלל רדיפת כבוד

אחיתופל הציע:

1. אֶבְחֲרָה - אחיתופל עצמו יבחר אנשים חסונים ונאמנים לאבשלום, בעלי רצון להלחם בדוד ולפגוע בו.
2. שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ - צבא משמעותי ומקצועי. אין צורך להביא חקלאים ורועים, זקנים וילדים למלחמה.
3. וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד - אני אהיה המפקד וארדוף אחרי דוד במטרה פשוטה להרוג אותו בלבד.
4. הַלָּיְלָה - מיד עכשו, לפני שדוד יגיע למקום מחסה ויבחר את מקום המלחמה.

אחיתופל הציע להשאיר את אבשלום בירושלים (עם נשותיו של דוד), וכך אבשלום לא ימות במלחמה, כשם שקרה לשאול (שמואל א לא א). במידה ואחיתופל יכשל, האחריות לכשלון תהיה רק על אחיתופל וכבודו של אבשלום לא יפגע. במידה ואחיתופל ינצח אבל דוד ימלט, אפשר להמשיך לחפש אותו כאשר הוא נמלט ללא צבא.

לאחר תוצאות המאבק הזה, אבשלום יכול היה לשקול בדעתו מה לעשות:

• לרדוף אחרי דוד, ולעשות עליו מצור נוסף.
• לעזוב את דוד למות מזקנה אצל ברזלי הגלעדי במחניים.
• לשלוח צבא כדי לשמור על הגבול.

אולם בטוח שאבשלום לא היה צריך ללכת למלחמה בעצמו, במיוחד שהוא אהב להיות יפה והיה לו שער ארוך מדי כדי להיות חייל. במקרה השער נתפס בעץ, אולם לאחר התבוסה חיילים היו יכולים לצוד אותו בשערותיו.

נאמר: "וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם, וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב יז ד). גם אבשלום, גם זקני ישראל חשבו שהעצה טובה. בני העם לא נשאלו ולא הגיבו. אבשלום שאל את "כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל", והדגש הוא על כולם. סביר שהזקנים האלה נבחרו על ידי אחיתופל והם תמכו בהחלטותיו. כמובן, בהמשך הוא שאל את חושי הארכי, כלומר לפחות אחד מזקני ישראל לא השתתף בהחלטה, ולכן אבשלום שאל גם אותו.

חושי נתן תשובה ארוכה של ששה פסוקים ארוכים, ובה הוא ממליץ לאבשלום לעמוד בראש צבא גדול ולהתקיף את דוד, והוא אפילו מתאר את הנצחון המפואר שאבשלום ירשום לזכותו. אבשלום שאל את "איש ישראל" והם חשבו שהעיצה טובה. לא נאמר שזקני ישראל הסכימו לעצה של חושי הארכי. או שאבשלום לא שאל את זקני ישראל, או שהוא שאל והם התנגדו. ייתכן שהוא ידע שהם תומכיו של אחיתופל ולכן הוא לא התיעץ איתם בשנית.

אבשלום הראה את חולשתו כאשר הוא לא ניסה לוודא עם אחיתופל מה דעתו על עצתו של חושי. אבשלום לא הבין שהוא יכול לעשות את שתי העצות, אחת אחרי השניה, והאמין שאחיתופל יכשל.

סופו של אחיתופל מתחיל בדבריו אלו. אחיתופל חשב שדרוש לפעול במהירות, והמתנה תגרום לאסון. הוא בא לאבשלום לאחר שאבשלום נהנה עם פלגשי אביו.

אחיתופל בא ודיבר עם אבשלום בצורה חופשית, ללא הזמנה. כאשר אלוהים 'אמר' לאברהם ולמשה, זאת לא היתה עצה, זאת היתה פקודה. גם כאן יש הרגשה שאחיתופל הרשה לעצמו בעלות על אבשלום, בדומה לאבנר בן נר שכעס על איש בושת, מלכו, ואמר: "הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה" (שמואל ב ג ח), לאחר שהוא המליך אותו (שמואל ב ב ט).

קיימת אפשרות שאבשלום כעס על אחיתופל שהמליץ לו "בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ" (שמואל ב טז כא), ואפילו שאחיתופל אמר לו "כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ", רק לאחר שהוא שכב עם הפילגשים, הוא הבין שהוא עבר על חוקי התורה, שכב עם אשת אביו, ובעייני אנשים ישרים הוא בן מוות, לא יותר טוב מאמנון שאנס את אחותו תמר.

ייתכן שגם העובדה שאחיתופל בא עליו ואמר לו: "אֶבְחֲרָה נָּא" (שמואל ב יז א) בלי שהוא הזמין אותו לדבר הרגיזה אותו. הוא ראה שאחיתופל מתיחס עליו כאל ילד, רוצה להשאיר אותו בארמון למשמרת, עסוק בזימה, אחיתופל יבנה לעצמו צבא, ואחיתופל יהיה המלך האמיתי.

ואכן אחיתופל הבין זאת, וכאשר אבשלום קיבל את עצתו של חושי, הוא הבין שהוא אבוד: גם דוד וגם אבשלום לא רוצים בו, ומתכוונים להרוג אותו. אבשלום עמד לפעול לפי עצת חושי: אם אבשלום ינצח, חושי ישאר היועץ הראשי, אם אבשלום יפסיד, דוד ויואב יהרגו אותו - לא נשאר לו פתרון, וכדי להציל את משפחתו הוא התאבד.