מלבי"ם על שמואל ב יז

<< · מלבי"ם · על שמואל ב · יז · >>

(א) "ויאמר אחיתופל". אחיתופל לא נמלך בחושי הארכי, אחר שמגמת פניו היה להרוג את דוד וידע שחושי לא יסכים ע"ז, ולמטרה זו פנה בעצתו. והנה התנה ארבעה דברים, א] שירדוף תכף בעוד שהוא יגע ורפה ידים ולא יניח לו זמן שינפש ושיכין עצה וגבורה למלחמה, וז"ש "אבחרה נא", ר"ל עתה. ב] שלא יקח עמו כל ישראל, רק י"ב אלף איש. ג] שלא ירדוף אבשלום, רק הוא ירדוף. ד] שלא ירדוף ביום, רק בלילה. ובאר טעמו:

(ב) "ואבא עליו והוא יגע". ע"י שירדוף תכף, ישיגהו בעודו יגע ורפה ידים. וע"י שיבא פתאום בלא הכנה ובלילה, "והחרדתי אותו ונס כל העם אשר אתו", ועי"ז יכה את המלך לבדו. ומטעם זה צריך ג"כ שלא ירדוף אבשלום, שאין ראוי שהבן יהרוג את אביו, רק אני אהרגנו בהיותי גואל הדם של אוריה חתני:

(ג) השאלות (ג) פסוק זה, כאבן מעמסה לכל המבארים:

"ואשיבה כל העם אליך". באר לו עוד תועלת שיצא מעצה זו, שבזה בקל ישובו כולם אליו, כי אם תבער המלחמה ויפלו רבים בחרב, אז אף שינצח יתחלקו העם לשני מחנות, ורבים ישמרו איבה על אחיהם אשר נפלו בחרב, ואם יהרג המלך במלחמה שיהיה אבשלום המצביא את העם, יאמרו כי רצח את אביו, לא כן כשיהרגנו אחיתופל בלילה, יגלול האשמה על אחיתופל, ואבשלום יחרה אפו על הורג אביו, רק שאז יתן פקודת חסד שמוחל לכל מי שחטא נגדו ושישובו כולם לביתם כדרך המלכים למחול כל פשע בעת מלכותם, ובזה אוכל גם אנכי לשוב לביתי, וז"ש "כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש". שעורו, כשוב הכל (ישוב) האיש אשר אתה מבקש, כיון על עצמו, שהגם שאז תבקשני להרגני על שהרגתי את אביך, בכ"ז יהיה לך כסות עינים שאשוב כשוב ה"כל", שאחר שתצוה שישוב "כל" מורד ופושע, ישוב האיש הזה (שהוא אחיתופל ג"כ) למען "כל העם יהיה שלום", כי תאמר שא"א לך לדון הורג אביך, מפני שיתקוממו ע"ז אוהבי אחיתופל ושונאי דוד. ובאופן זה תצא נקי, וכל ישראל ישובו אליך. ויותר קרוב שדלתות המקרא הזה מקבילים אל הכתוב הקודם, "ונס כל העם אשר אתו" "ואשיבה כל העם אליך כשוב הכל" (פי' בעת ישובו לביתם), "והכיתי את המלך לבדו האיש אשר אתה מבקש":

(ד) "ויישר הדבר". לא כתב וייטב הדבר, כי באמת היה דבר זה רע בעיניהם להרוג את המלך, רק שמצאו שהיא עצה ישרה מובלת בדרך קרוב אל התכלית, הגם שהדבר בעצמו לא הוטב בעיניהם: "ויאמר אבשלום". לכן אמר שיקרא לחושי הארכי, באשר ידע שחושי יתאמץ להפר דבר זה וישמע מה ייעץ להשיג את התכלית בדרך אחר שלא יצטרכו לרצוח את המלך:

(ו) השאלות (ו) למה שאל לחושי אחר שישרה עצת אחיתופל בעיני כולם? ולמה עזבו עצת אחיתופל שהיו להם כדבר אלהים בימים ההם? ולמה אמר כדבר הזה דבר אחיתופל ולא אמר כה יעץ אחיתופל הטובה עצתו, וכמו שהשיב לא טובה העצה?: "כדבר הזה דבר אחיתופל". הנה על העצה לא נסתפק אבשלום כלל, שבאופן זה יפיק את אשר זמם, רק שסמר בשרו מן הדבר הזה שדבר להרוג את המלך, ועל הדבר וההחלטה הזה שאל אותו אם יסכים לזה, ואם לא יסכים לזה ידבר עצה אחרת איך נחרץ באופן שלא יהרג המלך, ולכן לא אמר כעצה זו יעץ אחיתופל, כי על העצה לא שאל כלל שהיתה ישרה בעיני כולם, רק על הדבר והגזרה להרוג את המלך:

(ז) "ויאמר חושי, לא טובה העצה". אמנם חושי השכיל מאד, ולא אמר לא טוב הדבר רק "לא טובה העצה," ר"ל שאם היתה עצה טובה להשיג על ידה את התכלית היה מסכים לזה, רק שהיא עצה סכלה לא לעזר ולא להועיל:

(ח) "ויאמר חושי". באר דבריו, כי הנה עצת אחיתופל בנויה על שתי יסודות, א] שעבדי דוד הם עתה מדוכאים ורפויי ידים ויחרידום פחד פתאום. ב] שדוד שוכב לבטח בין גדודיו באין פחד. ובשניהם לא השכיל ותהי להפך, א] "אתה ידעת את" "אביך ואת אנשיו כי גבורים המה""," "ומרי נפש המה כדוב שכול בשדה""," כמו הדוב ששכלו בניו שאז מרוב מרירות נפשו יחרף נפשו למות, כן הם בהיותם נרדפים אל השדה, לא ישובו מפני כל ויחרפו נפשם למות. ב] "שאביך איש מלחמה", ויעל על לבו להשמר שלא יפלו עליו פתאום: "ולא ילין את העם". רק הנה הוא נחבא וכו':

(ט) "והיה כנפול". ואחרי שהראה כי עצה זו היא לא להועיל, הראה כי היא לנזק ולהפסד, שע"י שלא יצלחו בפעם הראשון הגם שלא יצאו רק י"ב אלף, השומע לא יבחין פרטי הדברים, ויאמר כי עם אבשלום לחמו גם כרעו ונפלו, ובזה ימס לב העם, אשר עוד פחד אביך וגבוריו עליהם:

(יא) "כי יעצתי". אחר שסכל עצת אחיתופל, יעץ עצה אחרת הפך עצת אחיתופל בכל הפרטים, א] שלא יפלו עליו תיכף, רק ימתינו עד "יאספו כל ישראל". ב] שלא יצאו במעט עם, רק האסף יאסף עליך כל ישראל וכו'. ג] שלא אחיתופל יפול עליו, רק ופניך הולכים בקרב:

(יב) ד] שלא יפלו עליהם בלילה, ובספק אם נמצא שם דוד בין העם, רק "ובאנו אליו באחד המקומות" אשר נדע בבירור שנמצא שם, ולא בלילה רק "ונחנו עליו כאשר יפול הטל", ר"ל באור הבקר בעת שהטל נופל על האדמה. וכן פי' מהרי"א. ולא נהרוג המלך לבדו, רק "ולא נותר בו ובכל האנשים" וכו' "גם אחד", ר"ל אם בהרג, אם שנתפוש המלך חיים. ולא תירא שבתוך כך ימצא ערי מבצר וחסה שם, כי:

(יג) "אם אל עיר יאסף והשיאו כל ישראל" וכו'. שכל זה נקל אם יתאספו חיל רב ועצום, לא בחיל מעט:

(יד) "ויאמר". ואז הסכימו כולם שעצת חושי טובה יותר, והכתוב מעיד שזה היה מאת ה', כי באמת אם היו עושים כעצת אחיתופל היו מצליחים:

(טו) "כזאת וכזאת" וכו'. ר"ל ועדיין מסופק פן ישוב ויעשה כעצת אחיתופל, לכן:

(טז) "ועתה שלחו מהרה" וכו' "אל תלן" אתה "בתוך העם". ויותר מזה, וגם "עבור תעבור עם כל העם". ופירושו אל תלן, "פן יבולע למלך". וגם עבור תעבור, "פן יבולע לכל העם":

(יח) "וירא אותם נער". היה בזה עין ה' אל יראיו, א] מה שהרגישו שראה אותם הנער וילכו מהרה, ב] מה שבאו בבית איש שלו באר:

(יט - כ) ג] שחמלה האשה עליהם, ומה שהיה מעצתה לשטוח הריפות. ד] מה שהיה מעצתה לאמר שהיו פה ושעברו את מיכל המים, כמו שהיתה עצת רחב לאמר (יהושע ב, ד) כן באו אלי האנשים כמש"פ שם:

(כג) "ואחיתופל ראה". כי עד עתה השתדל שיעשו כעצתו, וכאשר שמע שעבר דוד את הירדן, ידע שהוא מה', שהפיר את עצתו ושישוב דוד למלכותו, ואז יהרגנו ויקח נכסיו כי הרוגי מלך נכסיהם למלך. לכן חנק א"ע, ועי"כ "ויצו אל ביתו", כי ידע שלא יוכל לקחת נכסיו. וגם "נקבר בקבר אביו", ולא כן אם היה המלך הורגו:

(כה) "ואת עמשא". וספר שאם עמשא ואם יואב היו אחיות, שתיהן בנות ישי, והיה לעמשא יתרון על יואב מצד אביו, כי יואב נקרא אחר אמו בן צרויה, כי אביו לא נודע בשם, ועמשא בן איש לא בן אשה, ר"ל נקרא ע"ש אביו שהיה שמו יתרא הישראלי. ובד"ה (א' ב, יז) קראו הישמעאלי ודרשוהו חז"ל (יבמות עז א), והיה גדול בתורה: 

(כז) "ויהי כבוא דוד מחנימה". הנה עד עתה לא מצא תומך וסועד כנ"ל, ועתה התעוררו רבים לתמכו, כי אחר שבא אבשלום אל פלגשי אביו ודוד ברח מן הארץ, קבל ענשו, וכאור בקר יזרח שמש: