מלבי"ם על שמואל ב יח

(א) "ויפקד". ספר שדוד ערך וסדר את המלחמה, א] "שפקד את העם", לדעת מנינם. ב] "ששם עליהם ראשים":

(ב) ג] "שחלקם לשלשה ראשים" תחת ג' מנהיגים, וחפץ ללכת ג"כ:

(ג) השאלות (ג) לשון עתה כמונו עשרה אלפים, מורה שעוד יש עשרת אלפים אנשי חיל כמוהם, והמפרשים נלחצו:

"ויאמר העם". עכבו בידו מפני ג' טעמים, א] אחר שעקר מגמת הלוחמים הוא להמית את המלך, כשלא ימצא עמהם אף שינוסו עבדי דוד לא ישימו לב, כי אין מטרת כונתם להמית את העם, משא"כ אם ימצא דוד בתוכם ירדפו עד ישיגוהו. ב] כי כשלא יצא המלך עמם יחשבו כי עקר המחנה נשארה עם המלך, כדרך המלחמה שאם אין המלך יוצא שולח שרי החיל וצבא, והוא עומד מוכן עם הכרתי והפלתי לבא לעזרתם בעת הצורך, וא"כ גם "אם ימותו חצינו לא ישימו לב", כי יחשבו "שעתה יבואו כמוהם עוד עשרה אלפים", אשר יבואו עם המלך לעזרם, ויוכל להיות שבאמת השאיר המלך מבני החיל אתו ע"ד זה. ג] "ועתה טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור", אם בתפלה אם בעצה, או למ"ש שהשאיר חיל אצלו יבא לעזרתם בעת צר:

(ה) "לאט לי" ר"ל אם תשיגהו תלאט עמו שלא להרגו, וזה תעשה "לי" למעני, באשר הוא בני. והטעם שצוה עליו מפני שראה שאבשלום לא היה דעתו להרגו כנ"ל, וגם כדברי הרלב"ג אחרי שידע שמעשה זו היה בסבת חטאו כמ"ש לו הנביא (לעיל יב, יא) הנני מקים עליך רעה וכו':

(ו) "ויצא". אנשי דוד באומץ לבם הלכו לקראת ישראל, וישראל עמדו במקומם בארץ גלעד סמוך לירדן ששם היה יער שהיה של אפרים (שהיה גבולם סמוך לירדן (כמ"ש יהושע טז, ז), ומצרנים לגלעד כמ"ש ממעשה דיפתח (שופטים יב), מרעים שם בהמותיהם (כמ"ש חז"ל (ב"ק פא א) שכן תקן יהושע) ונקרא מטעם זה יער אפרים), לפ"ז כבר נראה שהיה מורך בלב ישראל להתקרב אל אנשי דוד ועמדו סמוך לירדן, ועבדי דוד אזרו חיל:

(ז) השאלות (ז - ח) היל"ל תחלה ותהי המלחמה נפוצת ואח"כ וינגפו וכו':

"וינגפו". ספר ד' דברים, א] שתיכף "וינגפו" שם, שהחילו לירא מפניהם. ב] אח"כ "ותהי שם המגפה גדולה":

(ח) ג] "ותהי שם המלחמה נפוצת". שהתחילו לברוח (וצפוצו) [ונפוצו] איש איש לבדו, שזה תכלית המפלה. ד] "וירב היער", ע"י שנפוצו ברחו אל "היער" ונמחצו מעצי "היער" ומחיתו טרף:

(יב) "ולו אנכי". ר"ל לא לבד כמו שתאמר שאתה תתחייב לתת לי עשרה כסף, שאף אם היו "על ידי" במזומן, ואף אם יהיו "אלף כסף לא אשלח ידי", מצד שני טעמים, א] "שהוא בן המלך", ב] "כי באזנינו צוה המלך" וכו':

(יג) "או". פי' מהרי"א אף אם הייתי מעלים הדבר הנה בזה הייתי חוטא "בנפשי לעשות שקר כזה", ועוד "שכל דבר לא יכחד מן המלך", ואז כשיודע לו אתה תעמוד מנגד:

(יד) "לא כן". לא אתה תכהו, רק "אוחילה לפניך", אני אתחיל להכותו, בענין שיהיה החטא עלי. וכן עשה, הוא החל ונושאי כליו גמרו מיתתו:

(יח) "ואבשלום". גם קבורה לא היתה לו במקום אשר הכין לו בחייו, ויען שהוא קרא למצבת על שמו, ר"ל מצבת קבורת אבשלום, והוא נקבר ביער, ולכן "ויקרא לה יד אבשלום", ר"ל המקום שהכין לו אבשלום, ולא נקבר שם (כמו (דברים כג, יג) ויד תהיה לך):

(כ) השאלות (כ - כג) מה שכפל לא איש בשורה אתה היום הזה, והיום הזה לא תבשר, ואיך אמר ובשרת ביום אחר? מה יבשר? ולשון כי על כן בן המלך מת אין לו מובן. ולמה הוסיף אחימעץ שירוץ אחרי הכושי וכבר הודיע לו שלא איש בשורה הוא? ומה חדש יואב שנית? ולמה אמר שלישית ויהי מה ארוצה ויואב הסכים עמו?:

"ויאמר לו יואב לא איש בשורה אתה היום הזה". באשר בהבשורה הטובה הזאת היתה רצופה ג"כ בשורה רעה ממיתת בן המלך, א"ל שאין ראוי שתמהר להיות אתה המבשר, רק בא' מג' פנים, א] אם הוא יומו, ר"ל כי מנהג המלכים ליעד בכל יום איש מיוחד לבשרו את כל הנעשה, ואז מחויב להגיד אם טוב ואם רע, נגד זה אמר לו לא איש בשורה אתה היום הזה, ר"ל לא נתיעדת לכך. ב] מצד שיש בזה ספור תהלת ה' והשגחתו, ולברכו על הטובה וכמ"ש (פכ"ט) ברוך ה' אלהיך וכו', וראוי שתהיה ע"י בן הכהן, עז"א כי "ובשרת ביום אחר", כי תוכל לבשר חסדי ה' כל הימים. ג] מצד שתרצה להודיע הטובה שנעשה היום עז"א "והיום הזה לא תבשר כי על כן בן המלך מת", ושבמה שתאמר כי שפט ה' את המלך מיד אויביו הלא תודיע מיתת בן המלך, שבו פגע משפט ה' בראשונה בשהיה הוא המורד העקרי: "ועל כן". ר"ל על ששפט ה' משפט זה לכן מת, וא"כ היא בשורה רעה, שאין ראוי שתהיה ע"י איש טוב כמוך:

(כא) "ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך". לא אמר רוץ בשר רק לך הגד, כי אינה בשורה רק שעכ"פ צריך להגיד ולהודיע לו, ולמ"ש בפדר"א שהיה הוא האיש שראה את אבשלום תלוי א"ל הטעם שיגיד הוא, "כי אשר ראית", יען אתה ראית איך נתגלה באלה ומאת ה' היתה זאת שיהרג:

(כב) "ויוסף עוד". עתה אמר אחימעץ אחרי שהכושי יגיד מיתת אבשלום, יוכל הוא לרוץ אחריו, ויהיה המבשר טוב של התשועה שעבדי דוד נצחו בישועת ה', וז"ש "ארוצה אחרי הכושי". והשיב לו יואב "למה זה אתה רץ", הלא הכושי יגיד גם הבשורה הטובה, כי בדבור א' כלול הרע והטוב: "ולכה אין בשורה מצאת". ר"ל לא נמצא לפניך בשורה מיוחדת, כי הכושי יאמר ששפטו ה' מהקמים עליו, ויכלול גם הבשורה הטובה:

(כג) ואז אמר "אחימעץ", שא"כ ירוץ הוא להקדים את הכושי, ויקדים הוא לבשר טוב, באופן שלא יכלול בדבריו מיתת אבשלום, וכמ"ש ברוך ה' וכו' אשר סגר וכו' כמו שית', ואחרי שהכושי מוכן למלא דבריו. והגם שלא יוכל להשיב ע"מ שישאל המלך, "ויהי מה", ר"ל עכ"פ אגיד דבר מה ואהיה מבשר טוב, ולכן רץ "ויעבר את הכושי":

(כד) השאלות (כד - כו) מ"ש וילך הצופה וכו', אין לו באור, ולמה קרא תחלה אל המלך ואח"כ אל השוער?:

"וילך הצופה אל גג השער אל החומה". ר"ל כי אחימעץ שהסב דרכו מצד הככר לא בא מן הצד שנגד השער, רק מן הצד שנגד החומה ולכן לא ראהו הצופה מצד השער, רק שהלך במקרה אל החומה ומשם ראהו:

(כו) "ויקרא הצופה אל השוער". הנימוס הוא שהצופה יקרא אל השוער, למען ישאל מהמלך אם יניח את הבא ליכנס אל המלך, רק בענין נחוץ וחדש יגיד אל המלך בעצמו, לכן בפעם הראשון שידע שהמלך מצפה מאד שיבוא איש מן המחנה, הגיד למלך עצמו ובפרט שבא מצד החומה לא מצד השער ואין לו ענין עם השוער, משא"כ ברץ השני שאין נחוץ כ"כ כי הראשון יגיד דבר, הגיד אל השוער כפי הנימוס:

(כח) השאלות (כח) למה תפס לשון אחר לא הלשון שזכר בפי"ט כי שפטו ה' מיד אויביו וכמ"ש הכושי?:

"ברוך ה' אלהיך". אחימעץ נשמר ולא אמר בלשון שרצה להגיד (פסוק יט) כי שפטו ה'}} מיד אויביו, שבזה ירמוז מיתת אבשלום, רק אמר "אשר סגר את האנשים", היינו שעבדי דוד גברו עליהם, ומברך ה' על הטובה:

(כט) השאלות (כט - לב) מ"ש ראיתי את ההמון, איך דבר שקר? ולמה תחלה שאל שלום לנער ואח"כ שאל השלום בה' השאלה:

"ראיתי את ההמון". יוכל להיות כי דבר אמת בזה, שעת נודע להעם מיתת אבשלום, בחשבם כי היא בשורה טובה, התקבצו על יואב שילך הוא ואחימעץ להגיד זאת להמלך, ובפרט כי יואב המית אותו, ואז ברגע ראשון שבא אחימעץ וראה ההמון הזה לא ידע עדיין מה, ואז אמר ארוצה נא כמ"ש בפסוק י"ט ויואב השיב לו לא איש בשורה אתה, וכן השיב שהוא לא ילך, מפני שהיא בשורה רעה בבחינת המלך. וספר עתה התחלת שליחותו כפי האמת:

(לב) "השלום לנער". תחלה אמר "שלום", כי ממ"ש אחימעץ, היה נראה לו שאבשלום חי ונסגר בידי חיל דוד בחיים, משא"כ מלשון הכושי כי שפטך, הבין ההפך ואמר "השלום" בתמיהה. והשיב "יהיו כנער אויבי אדוני המלך":