שיחת ביאור:משנה מעשר שני פרק ד

למה מערימין עליו?... מפני שכתוב בו ברכה

במשנה ד:

"מערימין על מעשר שני"

כלומר מותר לאדם לנהוג בערמה על-מנת לפדות את המעשר השני שלו ללא תוספת חומש. והסבירו בירושלמי, שהדבר מותר "מפני שכתוב בו ברכה", (דברים יד כד): "כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". וצ"ע, הרי יש עוד הרבה מצוות שכתובה בהן ברכה, כגון מעשר עני (דברים יד כט), צדקה (דברים טו ד), חג שבועות (דברים טז י), ובכלל - על כל המצוות כולן נאמרה ברכה (דברים כח)!

אולי המיוחד במע"ש הוא, שתוספת החומש ממילא נאכלת ע"י האדם עצמו, כלומר הברכה שנאמרה במע"ש היא ברכה שהאדם נהנה ממנה באופן מיידי ולא רק הבטחה לעתיד. וצ"ע. --אראל סגל • שיחה • כ"ד בחשוון ה'תש"ף 13:35, 22 בנובמבר 2019 (IST)

במע"ש הברכה אינה על הפרשת המעשר האלא על התוספת חומש בפדיונו. לפחות כך פירשו חז"ל. לכן הקלו בעניין החומש והתירו להערים. במצוות האחרות הברכה היא על עצם המצווה, ובמקרה כזה אין לאדם רשות לוותר על המצווה ועל הברכה. ואכן צ"ע. Ahituvrs (שיחה) 19:57, 23 בנובמבר 2019 (IST)