שולחן ערוך אורח חיים תכט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · תכט · ב

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

אין נופלין על פניהם זבכל חדש ניסן, ואין אומרים ח׳צדקתך׳ בשבת במנחה, ואין מספידין בו, ואין מתענין בו טלהזכיר בציבור, והבכורות מתענין בו בערב פסח.

הגה: גם אין אומרים צידוק הדין בכל חדש ניסן. ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל יאפילו יום שמת בו אביו או אמו, יאאבל תענית חלום מתענין.
ואין אומרים יב׳מזמור לתודה׳ ו׳אל ארך אפים׳ ו׳למנצח׳ יגבערב פסח ולא ביום טוב (מנהגים). ונוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג, והוא ידאיסרו חג (גמרא ורש"י פרק לולב).

מפרשים

מגן אברהם

(ג) בכל חדש ניסן:    מפני שי"ב נשיאים הקריבו י"ב ימים וכל יום הקרבן הי' י"ט שלו ואח"כ ע"פ ופסח ואסרו חג א"כ יצא רוב החדש בקדושה לפיכך עושין כלו קדש ועיין סי' תק"פ וסימן ת"כ ותקע"ג ות"ע דלא כע"ש:


(ד) בציבור:    משמע דס"ל דתענית יחיד שרי כמ"ש בב"י ולכן כ' רמ"א שאין מתענין בו תענית כלל:


(ה) צ"ה ולא קדיש:    (הגמ"נ) והב"ח ושל"ה כתבו דאחר אסרו חג יש להתענות יום שמת בו אביו וה"ה ער"ח ול"נ דאין להחמיר דהא תעניתים אלו חומרא בעלמא הם:


(ו) ת"ח:    ופשוט דא"צ למיתב תענית לתעניתו ואף על פי שכ' [[שולחן ערוך יורה דעה רטו|הש"כ ביורה דעה סי' רט"ו בשם מהר"מ מ"ץ וימים שא"א בהם תחנון הוי כימים האסורים מדבריהם מ"מ לענין זה נ"ל דמעיקרא הכי קבילו עלייהו להתענות בו ת"ח ועוד דהא הרב"י מיקל בתענית יחיד כמש"ל ואם התענ' בשבת שתוך ניסן ת"ח נ"ל דיתענה תענית לתעניתו בניסן דהרי כ' הב"י בסי' תקס"ח שכמה גאונים כתבו בשם ספר חסידים שהמתענ' בי"ט ראשון ת"ח יתענה בי"ט ב' תעני' לתעניתו וחלקו עליו וגם רמ"א פסק בסי' רפ"ח דלא כוותי' ועמ"ש שם בשם ספר חסידים הגי' שלפנינו ופירושו וא"כ ק"ו דמתענין בניסן וכ"ה בכ"ה בשם ר"ש הלוי סי' ד' וה"ה בין י"ה לסוכות או בימי הגבלה ומ"מ נ"ל דאם הוא סמוך לעשור לחדש יתענה בי' לחדש שהוא תענית צדיקים כמ"ש סי' תק"פ וה"ה אם היה ביום ראשון ר"ח ניסן מתענה עיין סי' תקע"ג:


(ז) מזמור לתוד':    שלחמי תודה היו חמץ ואפי' בע"פ אסו' להקריב שיבואו לידי נותר:


(ח) אסרו חג:    בב"י כאן משמע שמותר להתענות בו וכ"מ סוף סי' תצ"ד דדוקא אחר שבועות אסור משום שהוא יום טבוח וכ"מ בתענית דף י"ח ע"א דלא כב"ח מיהו בתו' ר"ה דף י"ט ע"ב משמע דהמנהג שלא להתענות: מ"כ ליתן חרם בבה"כ לאיזה צורך גדול מותר בניסן אף אם תאמר שאסור בתשרי משום שתלוין בדין כדלקמן סי' תר"ב:

באר היטב

(ה) ניסן:    מפני שי"ב נשיאים הקריבו י"ב ימים וכל יום הקרבן היה י"ט שלו ואח"כ ע"פ ופסח ואסרו חג. א"כ יצא רוב החדש בקדושה. (ובש"ס דמנחות הטעם מריש ירחא דניסן אתותב חגא דשבועות ע"ש עח"י הנ"מ). לפיכך עושים כולה קודש.


(ו) צדקתך:    גם א"א י"ר של אחר קריאת התורה גם אין מזכירין בו נשמות גם א"א קדיש אחר צ"ה ונקוט כללא בידך דצ"ה וצו"ץ ורחום וחנון שוים הם. וכ' רמ"א ביורה דעה סי' ת"א שא"א צ"ה בע"ש אחר חצות וה"ה בערב יו"ט ובער"ח ובערב חנוכה אומרי' אחר חצות. (ובהרבה מקומות באשכנז אומרים אחר חצות בהליכה) לבוש. ועשל"ה שיש לקרות בניסן כל יום הנשיא שלו ובי"ג פ' בהעלתך עד כן עשה את המנורה.


(ז) בצבור:    פי' דאין מזכירין התענית בצבור אבל מ"מ היחיד שנהג להתענות בה"ב מותר להתענות בו לדעת המחבר. לכן כתב הרמ"א שאין מתענין בו תענית כלל.


(ח) חלום מתענין:    וא"צ למיתב תענית לתעניתו ואם התענה בשבת ת"ח יתענה תענית לתעניתו בניסן. וה"ה בין י"כ לסוכות או בימי הגבלה ומ"מ נ"ל דאם הוא סמוך לעשור לחדש יתענה ביו"ד לחדש שהוא תענית צדיקים כמ"ש סי' תק"פ. וה"ה אם היה ביום ראשון ר"ח ניסן מתענה מ"א. הב"ח ושל"ה כתבו דאחר א"ח יש להתענות יאר צייט וה"ה ער"ח אייר. ומ"א וט"ז וח"י כתבו דאין להחמיר דתעניתים אלו חומר' בעלמ' הם. (וח"י מסיים פוק חזי מאי עמא דבר) וחתן עיין סי' תקע"ג דינו.


(ט) לתודה:    שלחמי תודה היה חמץ ואפילו בע"פ אסור להקריב' שיבא לידי נותר.


(י) בע"פ:    ומשכימין לבה"כ בע"פ כדי שיגמור סעודתו קודם ד' שעות. מהרי"ל.


(יא) א"ח:    המנהג שלא להתענות בכל א"ח עמ"א. מ"כ ליתן חרם בבה"כ לאיזה צורך גדול מותר בניסן אף שאסו' בתשרי.


משנה ברורה

(ז) בכל חדש ניסן מפני שי"ב נשיאים הקריבו בי"ב ימים וכל ימי הקרבן היה יו"ט שלו וע"פ וימי הפסח גופא ואסרו חג א"כ יצא רוב החודש בקדושה לפיכך עושין כולו קודש:


(ח) צדקתך גם אין אומרים בחודש ניסן היהי רצון שאחר קריאת התורה ואין מזכירין בו נשמות וגם צדוק הדין והקדיש שאחריו אין אומרים. והכלל דצדוק הדין וצ"צ ורחום וחנון שוין וכן בע"ש ועיו"ט אחר חצות אין אומרים אבל בער"ח וערב חנוכה אחר חצות אומרים צדוק הדין. וטוב לקרות בניסן בכל יום הנשיא שלו וביום י"ג פרשת בהעלתך עד כן עשה את המנורה [אחרונים]:


(ט) להזכיר בצבור פי' דאין מזכירין התענית בצבור אבל מ"מ היחיד שנהג להתענות בה"ב מותר להתענות בו לדעת המחבר ומנהגנו כהרמ"א שאין להתענות כלל [אחרונים]:


(י) אפילו יום וכו' היינו בכל החודש ניסן וכן ער"ח אייר ג"כ אין מתענין אפילו הנוהגים להתענות בכל ער"ח אבל החתן והכלה ביום חופתם נוהגים להתענות אפילו בר"ח ניסן מטעם שיתבאר בסימן תקע"ג [אחרונים]:


(יא) אבל תענית חלום מתענין ואין צריך למיתב תענית לתעניתו בחודש אייר כדי שיכופר לו על מה שהתענה בחודש ניסן על חלומו כמו שצריך לעשות מי שמתענה ת"ח בשבת ויו"ט ור"ח וחוש"מ שהוא צריך לישב בתענית על תעניתו כמו שנתבאר בסי' תי"ח. ואם התענה בשבת שבתוך ניסן ת"ח מותר להתענות ליום מחר ביום א' על מה שהתענה בשבת כיון שאיסור תענית זה אינו אלא מנהג. ואפילו אם חל ר"ח ניסן באחד בשבת ובשבת שלפניו התענה ת"ח מותר לו לישב בתענית בר"ח ניסן על מה שהתענה בשבת [אחרונים]:


(יב) מזמור לתודה שלחמי תודה היו חמץ ואפילו בער"פ אסור להקריבה שיבוא לידי נותר:


(יג) בערב פסח ומשכימין לבהכ"נ בע"פ כדי שיגמור סעודתו קודם ד' שעות [מהרי"ל]:


(יד) אסרו חג המנהג שלא להתענות בכל אסרו חג. ולהטיל איסור בבהכ"נ לצורך גדול מותר בניסן אף שאסור בתשרי [אחרונים]:

ביאור הלכה

▲ חזור לראש