באר היטב על אורח חיים תכט
סעיף א[עריכה]
(א) פסח: וה"ה שאר י"ט. ב"ח מ"א ח"י.
(ב) ל' יום: ומתחילין מיום הפורים עצמו ח"י ויד אהרן דלא כפר"ח ע"ש. וכן בי"ט עצמו שואלין ודורשין בעניינו של יום. ומנהגינו שאין דורשין בחג עצמו גם אין אנו דורשין ל' יום קודם פסח. ואפשר משום דעיקר תקנה היה משום קרבנות. תוספות בכורות. רק בשבת שלפני פסח שקורין שבת הגדול עיין ב"ח ובח"י הטעם. ועיין יד אהרן. ומ"מ מצוה לכל א' לעסוק בה"פ ל' יום לפני הפסח ב"ח. ולעולם דורשין בשבת הגדול כשאין ע"פ חל בו דאז צריכים להקדים. מהרי"ל.
(ג) יב"ח: וה"ה העני הדר פה יב"ח מחוייבים ליתן לו. ב"י ביורה דעה סי' רצ"ו. וכתב הסמ"ק דהאידנא סגי בל' יום. וכ"כ הרב ביורה דעה שם. ואם דעתו להשתקע הוי כאנשי עיר מיד כמבואר שם. וכתב המ"א ונ"ל דעני שאינו דר פה למ"ד יום מ"מ מחוייבים ליתן לו מצה לאכול. אלא שאין נותנים לו חטים ע"ש.
(ד) ליתן: אפילו תלמיד חכם הפטור ממס. שכנה"ג.
סעיף ב[עריכה]
(ה) ניסן: מפני שי"ב נשיאים הקריבו י"ב ימים וכל יום הקרבן היה י"ט שלו ואח"כ ע"פ ופסח ואסרו חג. א"כ יצא רוב החדש בקדושה. (ובש"ס דמנחות הטעם מריש ירחא דניסן אתותב חגא דשבועות ע"ש עח"י הנ"מ). לפיכך עושים כולה קודש.
(ו) צדקתך: גם א"א י"ר של אחר קריאת התורה גם אין מזכירין בו נשמות גם א"א קדיש אחר צ"ה ונקוט כללא בידך דצ"ה וצו"ץ ורחום וחנון שוים הם. וכ' רמ"א ביורה דעה סי' ת"א שא"א צ"ה בע"ש אחר חצות וה"ה בערב יו"ט ובער"ח ובערב חנוכה אומרי' אחר חצות. (ובהרבה מקומות באשכנז אומרים אחר חצות בהליכה) לבוש. ועשל"ה שיש לקרות בניסן כל יום הנשיא שלו ובי"ג פ' בהעלתך עד כן עשה את המנורה.
(ז) בצבור: פי' דאין מזכירין התענית בצבור אבל מ"מ היחיד שנהג להתענות בה"ב מותר להתענות בו לדעת המחבר. לכן כתב הרמ"א שאין מתענין בו תענית כלל.
(ח) חלום מתענין: וא"צ למיתב תענית לתעניתו ואם התענה בשבת ת"ח יתענה תענית לתעניתו בניסן. וה"ה בין י"כ לסוכות או בימי הגבלה ומ"מ נ"ל דאם הוא סמוך לעשור לחדש יתענה ביו"ד לחדש שהוא תענית צדיקים כמ"ש סי' תק"פ. וה"ה אם היה ביום ראשון ר"ח ניסן מתענה מ"א. הב"ח ושל"ה כתבו דאחר א"ח יש להתענות יאר צייט וה"ה ער"ח אייר. ומ"א וט"ז וח"י כתבו דאין להחמיר דתעניתים אלו חומר' בעלמ' הם. (וח"י מסיים פוק חזי מאי עמא דבר) וחתן עיין סי' תקע"ג דינו.
(ט) לתודה: שלחמי תודה היה חמץ ואפילו בע"פ אסור להקריב' שיבא לידי נותר.
(י) בע"פ: ומשכימין לבה"כ בע"פ כדי שיגמור סעודתו קודם ד' שעות. מהרי"ל.
(יא) א"ח: המנהג שלא להתענות בכל א"ח עמ"א. מ"כ ליתן חרם בבה"כ לאיזה צורך גדול מותר בניסן אף שאסו' בתשרי.