שולחן ערוך אורח חיים יב ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · יב · ג
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
זכדי עניבה, לרש"י מן הענף. ולר"י, אפילו נחתך כל הענף ולא נשאר כדי עניבה אלא מן הגדיל, כשר. ומנהג העולם כרש"י, והיכא דלא אפשר זוגיג*יש לסמוך על ר"י:
מפרשים
באר הגולה
(ז) כדי עניבה. שם דף לט.
מגן אברהם
(ז) יש לסמוך על ר"י — לעיל סוף סעיף א כתב, היכא דאפשר טוב לחוש לסברת רבינו תם. פירוש, היכא דאפשר למצוא בקל ציצית אחרים, אבל אין צריך לחזור אחריו. והכא כתב "והיכא דלא אפשר", היינו במקום שאין נמצאים ציצית כלל, יש לסמוך על ר"י. מכל מקום נראה לי דלא יברך עליהם, וגם אסור לצאת בו בשבת לרשות הרבים:
ביאור הגר"א
ולר"י כו' — ממה שכתב שם: "שמע מינה צריך" כו', דאי בפתיל לא משתרי. ובספרי: "גדילים" כו', "במה דברים אמורים? בתחילה" כו', משמע דאגדיל קאי. ורש"י פירש, דרבא דאמר: "שמע מינה" כו' – פליג, ולא מצריך כדי עניבה. ודחקו לזה, משום דקיימא לן כרב דאמר גדיל ופתיל בעינן לעיכובא, כמו שכתב לעיל מרדכי:
באר היטב
(ו) יש לסמוך על ר"י: לעיל סס"א כ' היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת. פי' היכא דאפשר למצוא בקל ציצית אחרים אבל א"צ לחזור אחריו והכא כתב והיכא דלא אפשר היינו במקום שאין נמצאין ציצית כלל יש לסמוך על ר"י. ומ"מ לא יברך עליהם גם אסור לצאת בו בשבת לר"ה מ"א. ובתשובת גינת ורדים חלק א"ח כלל ב' סי' א' כתב דיש להכשיר בשעת הדחק גם בנפסק קצת מהגדיל ממש ע"ש. ועיין בהלק"ט ח"ב סי' (קי"ב) [קי"ח] שכ' דמי שנפסקו לו חוטי הגדיל ואין לו חוטין אחרים שיתיר ג' חוליות עם ג' קשרים העליונים ויניח קשר התחתון עם חוליתו כדי שיהא פתיל וגדיל עד שימצא אחרים (ופשוט דכשנפסלים הציצית צריך לפושטו ולא מהני לעמוד על עמדו שלא ילך ד' אמות דאין דין ד' אמות אלא להולך בלא ציצית).
שערי תשובה
(ג) יש לסמוך — עיין באר היטב מה שהביא בשם גינת ורדים. ושם איתא שאם נפסק גם מן הגדיל, והגדיל ארוך שאם יפרד המקצת ישאר שיעור גדיל וגם חוטי כדי עניבה, כשר בשעת הדחק, ע"ש. וע"ש בתשובה שאחר זה בשם ר"י פראגי שנראה שדעתו לפסול בזה:
משנה ברורה
(יג) יש לסמוך על ר"י ומותר ללבוש הבגד. ולעיל בס"א דכתב היכי דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת פי' היכא דאפשר למצא בקל ציצית אחרים אבל א"צ לחזור אחריהם אם אין מזומנים לפניו או שיתבטל עי"ז מתפלה בצבור והכא כתב והיכא דלא אפשר היינו במקום שאין נמצאין ציצית כלל יש לסמוך על ר"י ומ"מ לא יברך עליו וגם אסור לצאת בו בשבת לר"ה ובכזה יש להכשיר בשעת הדחק גם בנפסק קצת מהגדיל ממש [תשובת ג"ו עי"ש] ודע דכ"ז אינו ענין לנפסק החוט במקום הנקב דשם אפילו לר"י פסול מן התורה. ופשוט דכשנפסלים הציצית צריך לפשטו ולא מהני לעמוד על עמדו שלא ילך ד' אמות דאין דין ד' אמות אלא להולך בלי ציצית גם לא יתקן הציצית בעוד הטלית עליו אלא פושטו ומתקנו:
ביאור הלכה
(*) יש לסמוך על ר"י: והפמ"ג במ"ז בסימן י"א סק"ג כתב ודע אם נפסקו כל החוטין עד הגדיל דפסול כמבואר בסי' י"ב ס"א אם הוא בדרך ואין לו ציצית אחרים יתיר הגדיל שהוא ד' גודלין ויותר ויעשה קצת גדיל וקצת ענף ולהמחבר בסימן י"א ס"ד יוצא לכתחלה ויברך ואף לדידן דסבירא לן י"ב גודלין מ"מ ילבש ולברך יש ספק ומה"ת די בכל שהוא ואין עובר על מ"ע דציצית ומיהו צריך להתיר כל הגדיל דאל"כ הוי תולמ"ה דנפסלו מן התורה דבעינן גדיל וענף עכ"ל שם ועצתו זאת הוא כדי לצאת אף לדעת רש"י והוא והגרע"א בחידושיו בסימן י"א שניהם לדבר אחד הסכימו דגם זה בכלל תעשה ולא מן העשוי דלא כבעל הלק"ט שהובא בבה"ט שמיקל בזה דא"צ להתיר כל הגדיל אף לדעת רש"י אך אח"כ מצאתי להפמ"ג בעצמו בסוף סימן י"ג במ"ז שכתב דזהו לא הוי בכלל תעשה ולא מן העשוי ופלא שהוא סותר את עצמו. ודע עוד דלדעת רש"י אם נפסקו חוטי הציצית במקום הגדיל בין הקשרים אם שני חוטין פסול דלא עדיפי מאם נפסקו שני חוטין בתחלת ענף דפסול לרש"י ואם נפסק חוט אחד נראה דכשר דהא לא פליג רש"י על ר"י רק מטעם דבעינן גם פתיל כמבואר בהגר"א בשם המרדכי והכא הלא יש בזה גם פתיל בראש השני של אותו החוט גופא. אך נראה דדוקא אם נפסק החוט למעלה מחוליא ראשונה דאל"ה מיפסל מטעם דהא קי"ל קשר עליון (הוא הקשר השני מהחמשה קשרים שאנו עושין) דאורייתא ובזה דמינתק חוט אחד חשיב כאלו מיפסק הקשר כדמוכח במנחות ל"ט ע"ב בתוד"ה כדי לענבם ע"ש. ויותר מזה נוכל להוכיח לענינינו לכאורה מהסוגיא שם לדעת רש"י דצריך ג"כ שישאר מהחוט מעט יותר למעלה מהחוליא ראשונה דהיינו לערך כדי עניבה (עכ"פ על חוט אחד לדעת הרי"ף והרמב"ם כמ"ש בב"י) דאל"ה אמרינן שבודאי לבסוף ינתק הקשר ואפשר שיש לחלק קצת מהסוגיא וצ"ע:.
כף החיים
(טז) סעיף ג: כדי עניבה לרש"י מן הענף ולר"י וכו' מן הגדיל כשר וכו' והיכא דלא אפשר יש לסמוך על ר"י עד כאן — כתב מגן אברהם ס"ק ז: ומכל מקום לא יברך עליהם, וגם אסור לצאת בו בשבת לרשות הרבים. וכן כתב אליה רבה ס"ק ז. חיי אדם כלל י"א אות כ'. ר' זלמן אות ו'. ש"ץ שם [וכתב שם הש"ץ דהוא הדין לכרמלית אסור, ועיין אשל אברהם]. שתילי זיתים אות ט"ו. ואף על גב דהרב יד אהרן בהגהת בית יוסף כתב דדעת מרן לברך, וכן כתב הברכי יוסף אות ב' ומאמר מרדכי אות ד', מכל מקום נקטינן דספק ברכות להקל אפילו כנגד מרן ואפילו נגד הרוב, כמו שכתב הזכ"ל בהלכות ברכות חלק א' אות ס' וחלק ג', וכן כתב הרב דברי מנחם בהגהת בית יוסף בשם מר זקנו, דדעתו שלא לברך משום ספק ברכות להקל. ועיין בדברינו לעיל סימן ז אות ה. ודלא כסידור בית עובד אות ד'.
(יז) מי שנפסק לו חוט הגדיל ואין לו חוטין אחרים, יתיר ג' חוליות עם שלשה קשרים העליונים ויניח קשר התחתון עם חוליתו, כדי שיהא פתיל וגדיל, עד שימצא אחרים. ואין בזה משום "תעשה ולא מן העשוי", כיון שנעשה בכשרות. הלכות קטנות חלק ב' סימן קי"ח והביאו יד אהרן בהגהת הטור. סידור בית עובד אות ה'. ר' זלמן אות ו'. אמנם הפרי מגדים במשבצות זהב סימן י"א אות ג' כתב דצריך להתיר כל הגדיל, ואחר כך יעשה קצת גדיל וקצת ענף, דאם לא כן הוה ליה "תעשה ולא מן העשוי", יעויין שם. וכן כתב פתחי עולם אות י"א בשם ב"ה. ועיין לקמן סימן יג אות יג. ולעניין ברכה כתב שם הפרי מגדים דיש ספק, וכן כתב הפתחי עולם בשם ב"ה, וכן משמע מר' זלמן שם. וזהוא לפי סברת הפרי מגדים ומאמר מרדכי, דסבירא להו מה שכתב מרן ז"ל סימן יא סעיף ד: "יש אומרים שיעור הציצית י"ב גודלים" – הוא לעיכובא, עיין אשל אברהם שם אות ח' ומאמר מרדכי אות ה'. אבל לפי מה שכתב לב חיים שהביא כל דברי הראשונים והאחרונים ומאמר מרדכי והפרי מגדים, ובירר דיש אומרים אלו שהביא מרן ז"ל לא פליגי אלא לכתחילה, יש לברך גם כן דאין כאן ספק ברכות להקל. ועיין בדברינו לעיל סימן יא אות טז ודו"ק. ואם לא נשאר ד' גודלין בין הכל, גדיל וענף, פשיטא שאין לברך.
(יח) אם עשה ציצית בחוליא אחת וקשר א', ואחר כך נפסק אחד מהחוטין, ויש כדי עניבה מן הענף, ואם ישלים שאר הכריכות לא יהיה כדי עניבה, טוב שיניח הציצית כמו שהן דכריכות אינן מעכבות. פתחי עולם שם משם אה"ח.