שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/יב
(א) שנפסק – עיין באר היטב. ועיין לקמן ס"ק ד' דלא מהני להכשיר משום ספק ספיקא. ובית יעקב סימן ק"ו כתב, דהא דשני הצדדים מצטרפין לכדי עניבה, יש להסתפק ולומר דווקא בחצי מצד זה וחצי מצד זה, אבל אם מצד אחד מעט ומצד אחד יותר, אעפ"י שבצירוף שניהם יש כדי עניבה אין מצטרף. ויש מקום לומר דגם בכהאי גוונא חזי לאצטרופי, ע"ש. ובלקט הקמח כתב בשמו בפשיטות דבכהאי גוונא אין מצטרף, וליתא, שהרי כתב אחר כך: אכן בגמרא דחולין גבי כבד כו' משמע דלא בעינן חצי מכאן כו' ע"ש. וע"ש שכתב דצירוף כדי עניבה משני צדדים תליא בפלוגתא, דלרש"י דשיעור כדי עניבה מן הגדיל – אין מצטרפין, כיון שהחוט מקושר על ידי הקשירות שבציצית כמו תפרה דלקמן. ולסברת ר"י והרא"ש דשיעור כדי עניבה הוא מן הענף ואין בו קשרים, אם כן עומד להתפשט ויהיה כדי עניבה ומצטרפין, ע"ש. ולעניות דעתי לא נהירא, דשם כשיתפשט יהיו לאחדים בידו, מה שאין כן בזה דחוט זה בצד זה וזה בצד זה והקשרים מפסיקין, שאין יכולים להתאחד. אך גם מה שכתב לדעת רש"י לדמות לתפרה אינו מחוור. והעיקר כדעת האחרונים לפסול בזה, וכיון שאין נפקא מינה לדינא קצרתי.
ומה שכתב בבאר היטב בשם הט"ז דאם היה קשור וכו' כשר, ואם חזר וקשרו – במחכ"ת לא כיון יפה בדעת הט"ז, שאע"פ שנשא ונתן בזה, מכל מקום במסקנת דבריו אינו מכשיר במקום שבא לידי פסול, רק אם נשאר כדי עניבה שעדיין כשר הוא מהני הקשירה, ונפקא מינה אם נפסק גם מצד השני אחר כך. וכן כתב במשבצות זהב. ועיין במחזיק ברכה שהביא דברי האליהו רבא וכתב דלא כבאר היטב, ע"ש:
(ב) אם לא דקדק — עיין באר היטב. ועיין בגינת ורדים כלל ב' סימן א', שני חוטין מהצדדים שנפסקו ולא נשאר בהם כדי עניבה ואין ידוע בבירור שהם מהארבעה שמצד האחד, יש לפסול, אם לא שידוע שנזהרו בשעת עשייתן מתחילתן שיהיו כל הד' מכל צד ניכרים לעצמן, אבל בסתם יש לחוש שלא נזהרו עי"ש. ועיין בברכי יוסף בשם שו"ת פרי צדיק, שאם נפסקו ד' ראשים שמצד אחד כשר, לפי שנשתיירו כל הראשים שניים שיש בהם יותר מכדי עניבה. ואפילו לא נשתיירו מהשניים, רק כדי עניבה, שהוא כדי עניבת ח' חוטין ביחד, כשר:
(ג) יש לסמוך — עיין באר היטב מה שהביא בשם גינת ורדים. ושם איתא שאם נפסק גם מן הגדיל, והגדיל ארוך שאם יפרד המקצת ישאר שיעור גדיל וגם חוטי כדי עניבה, כשר בשעת הדחק, ע"ש. וע"ש בתשובה שאחר זה בשם ר"י פראגי שנראה שדעתו לפסול בזה: