כף החיים/אורח חיים/יב
(א) סעיף א: אם נפסקו כל חוטי הכנף ונשתייר בהם כדי עניבת כל החוטין הפסוקים ביחד כשר — לכאורה נראה דאם נפסקו כל הח' ראשים, די בעניבת ארבע חוטין הפסוקים בהדדי ולא בעינן כדי עניבת ח' חוטין אהדדי, כיון דלא בעינן רק ד' חוטין שיש בהם כדי עניבה כמבואר בשולחן ערוך. מיהו יש לומר, אף על גב דסגי בד' חוטין דיש בהם כדי עניבה, מכל מקום שיעור העניבה הוא על שמונה חוטין בהדדי. לבושי שרד יעויין שם. וכן כתב הזכור לאברהם חלק ג' אות צ' דשיעור עניבה הוא כדי לענב כל שמונה חוטין ביחד, שהוא יותר מלענב כל א' וא' בפני עצמו. ואפילו כשנפסק חוט אחד צריך לשער כן, בכדי שיוכל לענב כל ח' חוטין ביחד, עד כאן לשונו. והמגן אברהם ס"ק ב כתב בשם המרדכי שצריך לענב חוט א' הנפסק על כל אחד מהחוטין הנפסקין בפני עצמו, וזהוא שיעור ארוך מלענב כל החוטין הפסוקים יחד, וכתב: ולכן יש להחמיר, וכן כתב ר' זלמן אות א', וכן נראה דעת יד אהרן בהגהת בית יוסף, והפרי מגדים באשל אברהם אות ב'. וכתב שם ר' זלמן: ואפילו אם לא נפסקו אלא ז' חוטין, צריך להיות בחוט הנפסק מד' חוטין הארוכין ג' פעמים כדי עניבה על חוט, ואם יש בו כשיעור הזה כשר, עד כאן לשונו. [ועיין בי"ד סימן ו' וחס"ל אות א']. והחיי אדם כלל י"א אות ך' כתב דשיעור עניבה כדי ארבעה גודלין, ואף על גב דמן הגמרא ופוסקים משמע דהוא פחות מד' גודלין, שהרי לר"י שיעור כדי עניבה מן הגדיל וכל הגדיל אינו אלא ד' גודלין; לפי שאין אנו בקיאין בכדי עניבה, נראה לי דדי בד' גודלין מן הענף אפילו לרש"י, עד כאן לשונו. וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן ט אות יג. אבל לעניות דעתי נראה דאין כדי עניבה יותר משני אצבעות ושני שלישים, שהרי כתב הרמב"ם פרק א מהלכות ציצית הלכה ו, והביאו מרן לעיל סימן יא סעיף ד, אורך החוטין הח' אין פחות מארבע אצבעות, ובהלכה ט כתב וזה לשונו: כללו של דבר, יתכוין להיות הכרוך שליש והענף שני שלישים, עד כאן לשונו. ואם כן, כיון שכל אורך החוטין ארבע אצבעות, כשיעשה ממנו שליש גדיל נשאר הענף שני אצבעות ושני שלישים. ואף על גב דהביא מרן שם יש אומרים שצריך להיות החוטין י"ב גודלין, זהוא דווקא לעניין אורך החוטין אבל לא לעניין שיעור עניבה, דאין סברא שיחלקו בזה והוא פשוט. ואם כן, אף לדידן שאין בקיאין בשיעור עניבה, אין צריך לשער יותר מזה. ועיין פתחי עולם אות ג' שכתב בשם ב"ה, דאין צריך להחמיר יותר מב' גודלין. ועיין בית יוסף ומאמר מרדכי אות א' ובישועות יעקב אות א'.
(ב) שם: ואם לא נשאר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק כולו פסול — פירוש, בין שנפסק חוט אחד במקום חיבורו בכנף, דלא נשארו כי אם ג' חוטין, בין שנפסקו ב' ראשי החוט ולא נשאר באחד מהם כדי עניבה. בית יוסף, ועיין מחזיק ברכה אות א' ובדברינו לעיל סימן ח אות לו.
(ג) ואם נפסקו ב' ראשי החוט ולא נשאר באחד מהם כדי עניבה, אבל כשנצרף שיור שני הראשין יש כדי עניבה — הבית יוסף נסתפק בזה, וכתב דאיכא למימר דכל שלא נשאר כדי עניבה במקום א', לא מינכר ולא חשוב כלל דכמאן דליתיה דמי. וכן כתב הלבוש שהוא פסול, אליה רבה ס"ק ב, וכן כתב הפרי מגדים על דברי המגן אברהם ס"ק ג שהוא פסול מספק, וכן כתב ר' זלמן אות ב, שתילי זיתים אות ה' בשם אור זרוע, וכן כתב הזכור לאברהם חלק ג' אות צ'. וכתב האליה רבה שם, דאפילו יש ספק ספיקא, שמא לא חוט א' הוא ושמא מצטרפין, גם כן פסול יעויין שם. וכתב הפרי מגדים שם: ומשמע נמי בנשתייר כדי עניבה כל חוט בפני עצמו נמי הכין הוא. והטעם שהחמירו כל כך כתב שם הפרי מגדים מפני שציצית מצויין, וכן כתב השתילי זיתים שם, דלא אמרינן כאן ספק ספיקא, ודלא כתשובת בית יעקב, וכן כתב האליה רבה שם על תשובת בית יעקב דאין דבריו מוכרחין.
(ד) אם נפסקו חוטי הציצית ונשאר בהם כדי עניבה דכשר בדיעבד, מכל מקום אסור ליתנו בטלית אחר, עיין לקמן סימן טו אות ה. ואם ירצה לקשור בו חוט עד שיהיה י"ב גודלין רשאי, עיין לקמן סוף אות ו.
(ה) אם נפסק מקצת החוט חצי שזירה ומקצת השני קיים ולא נשאר כדי עניבה מהשזור, אם מתכשר, עיין שם במשבצות זהב שנסתפק בזה. ועיין בדברינו לעיל סימן יא אות יב.
(ו) אם נפסל החוט, לא מהני לקשור בו חוט להשלימו. הכי מסיק הט"ז, והאליה רבה נראה דמסכים עמו, וכן הסכים המור וקציעה, ודלא כמו שכתב באר היטב על שם הט"ז. מחזיק ברכה אות ב', זכור לאברהם חלק ג' אות צ'. וכן כתב שערי תשובה אות ג' וזה לשונו: מה שכתב הבאר היטב בשם הט"ז דאם היה קשור וכו' כשר אם חזר וקשרו, במחילת כבוד תורתו לא כיון יפה בדעת הט"ז, שאף על פי שנשא ונתן בזה, מכל מקום במסקנת דבריו אינו מכשיר במקום שבא לידי פסול, רק אם נשאר כדי עניבה שעדיין כשר הוא מהני הקשירה. ונפקא מינה אם נפסק גם מצד השני אחר כך, וכן כתב המשבצות זהב, עד כאן לשונו. ורוצה לומר, ראש חוט הזה שנפסק ולא נשאר בו כדי עניבה וקשרו, מהני לראש השני שהיה בו כדי עניבה אם נפסק אחר כך. ועיין במשבצות זהב אות ג'.
אבל קודם שעשה הציצית, אם נפסק חוט וקשרו ועשה ממנו ציצית – כשר. ט"ז שם ואליה רבה, מור וקציעה, מחזיק ברכה שם, זכור לאברהם שם, וכן כתב המגן אברהם סימן טו ס"ק א, יד אהרן בהגהת הטור חלק א' שם, סידור בית עובד אות ז', שתילי זיתים אות ז', ר' זלמן סימן טו אות ג.
(ז) שם: ולפי מה שאנחנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סימן בד' ראשים וכו' — עיין מגן אברהם ס"ק ה [הבאנו דבריו אות ט] ועיין פתח הדביר אות ב' שהאריך בעניין מה שנוהגים בסימן זה, שתכף שתוחבין החוטין בנקב הבגד תופסין הד' ראשין שמצד האחד שאין החוט הארוך עמהן ועונבין אותם ביחד, כדי שבעת שעושין הכריכות והקשרים שלא יתערבו החוטין שבצד זה עם הצד האחר, וכשגומרין עשיית הציצית מתירין העניבה. וסיים וזה לשונו: ומכל מקום טפי עדיף לעשות הסימן שכתב המגן אברהם ז"ל לאפוקי נפשיה מכל ערעור, עד כאן לשונו. ואנחנו מנהגנו לעשות הסימן בזה האופן, והוא, לאחר שהכניס הד' ראשין בנקב וקשר אותם זה על גבי זה, קושר הד' ראשין של החוטין כל אחד לבדו, והג' ראשין עם חוט הארוך ישארו בלא קשירה, ובכל עת שקושר – תופס הד' ראשין הקשורין לבד והד' שאין קשורין לבד וקושר, ובזה יהיו לעולם הד' ראשין מצד אחד של הקשר והד' ראשים מצד האחר ולא יתערבו. ועיין לקמן אות ט.
(ח) שם: ולפי מה שאנחנו נוהגים לדקדק וכו', אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר — הוא הדין אם נפסקו ד' ראשים שמצד א' כשר, לפי שנשתיירו כל הראשים השניים שיש בהם יותר מכדי עניבה, ואפילו לא נשתייר מהראשים השניים רק כדי עניבה שהוא כדי עניבת שמונה חוטין ביחד כשר, פרי צדיק דף פ"א ע"ב, ברכי יוסף אות א', זכור לאברהם חלק א' וחלק ג' אות צ', סידור בית עובד אות ב', ועיין לקמן אות יא.
(ט) שם: אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר — אבל אם הם מב' צדדים פסולה, דחיישינן שמא חוט אחד הם, לבוש סעיף א, מגן אברהם ס"ק ה, ר' זלמן אות ב, זכור לאברהם שם בחלק ג', חיי אדם שם, שתילי זיתים אות יו"ד, קיצור שולחן ערוך סימו ט אות יג. ומיהו יש גם כן תקנה לזה, לעשות סימן בעת עשיית הציצית להיות ניכר השני ראשים שהם מחוט אחד על ידי הקשרים שעושין בסוף כל חוט, מגן אברהם שם. דרך משל, חוט א' יעשה בשני ראשיו בכל ראש קשר א', ובחוט השני יעשה בשני ראשיו בכל ראש ב' קשרים, ובחוט הג' יעשה בשני ראשיו בכל ראש ג' קשרים, ובחוט ד' יעשה בשני ראשיו בכל ראש ד' קשרים. מחצית השקל. ועיין אשל אברהם שעשה אופן אחר.
(י) שם: ולרבינו תם לא מכשירין אלא בנשתיירו שני חוטין שלמים וכו' ארוך י"ב גודלין — אף על פי שבשעת עשייה הוסיף בארכה. בית יוסף בשם נימוקי יוסף.
(יא) שם: והלכה כסברא ראשונה, מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת רבינו תם עד כאן — והחיי אדם כתב בכלל י"א אות ך', דאם לא נשארו שני חוטין שלמים שהם ד' ראשים שכל א' אורך י"ב גודלין, אין ללובשו כי אם אין מזומנים לפניו ציצית אחרים או שיתבטל על ידי זה מתפילה וכיוצא בו, ואפילו הכי לא יברך, אבל בלאו הכי אסור ללובשו ופשיטא לברך, יעויין שם.
(יב) שם: מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת רבינו תם — והטוב יותר לחוש ולהחליף הציצית היכא דאפשר, אפילו לא נפסק אלא ראש אחד מהח'; דוודאי דמניין הל"ב חוטין אית בהו רזין עילאין וראשן מגיע השמימה. חס"ל אות א'.
(יג) אם מצא פיסול בציצית שבטליתו, לא יתקן הציצית בעוד הטלית עליו, אלא פושטו ומתקנו. אליה רבה ס"ק ז' [ומה שכתב: וכן משמע במגן אברהם סימן יו"ד, ט"ס הוא וצ"ל: סימן יט ס"ק א]. חיי אדם כלל י"א אות ל"ו. חס"ל אות ב'. פתח הדביר אות ג'. ועיין מה שכתב פתח הדביר סימן י"ט אות א'.
(יד) סעיף ב: היכא דצריך כדי עניבה וכו' ואילו היו דקים היה בהם כדי עניבה כשר. הגהה: ומשערין בחוטין בינונים, עד כאן — עיין מגן אברהם ס"ק ו, ועיין מאמר מרדכי אות ג' שכתב, דמבית יוסף משמע דדי לנו לשער ביותר קטנים שנמצא, וכן משמעות לשון השולחן ערוך, יעויין שם. אבל הש"ץ דף כ"ט עמוד ג' כתב דיש לשער בחוטין בינונים, יעויין שם. וכן כתב הזכ"ל חלק ג' אות צ', וכן כתב ר' זלמן אות ה'.
(טו) טוב לעשות החוטין בינונים משום "זה אלי ואנוהו". מגן אברהם שם. שתילי זיתים אות י"ב. פתחי עולם אות יו"ד.
(טז) סעיף ג: כדי עניבה לרש"י מן הענף ולר"י וכו' מן הגדיל כשר וכו' והיכא דלא אפשר יש לסמוך על ר"י עד כאן — כתב מגן אברהם ס"ק ז: ומכל מקום לא יברך עליהם, וגם אסור לצאת בו בשבת לרשות הרבים. וכן כתב אליה רבה ס"ק ז. חיי אדם כלל י"א אות כ'. ר' זלמן אות ו'. ש"ץ שם [וכתב שם הש"ץ דהוא הדין לכרמלית אסור, ועיין אשל אברהם]. שתילי זיתים אות ט"ו. ואף על גב דהרב יד אהרן בהגהת בית יוסף כתב דדעת מרן לברך, וכן כתב הברכי יוסף אות ב' ומאמר מרדכי אות ד', מכל מקום נקטינן דספק ברכות להקל אפילו כנגד מרן ואפילו נגד הרוב, כמו שכתב הזכ"ל בהלכות ברכות חלק א' אות ס' וחלק ג', וכן כתב הרב דברי מנחם בהגהת בית יוסף בשם מר זקנו, דדעתו שלא לברך משום ספק ברכות להקל. ועיין בדברינו לעיל סימן ז אות ה. ודלא כסידור בית עובד אות ד'.
(יז) מי שנפסק לו חוט הגדיל ואין לו חוטין אחרים, יתיר ג' חוליות עם שלשה קשרים העליונים ויניח קשר התחתון עם חוליתו, כדי שיהא פתיל וגדיל, עד שימצא אחרים. ואין בזה משום "תעשה ולא מן העשוי", כיון שנעשה בכשרות. הלכות קטנות חלק ב' סימן קי"ח והביאו יד אהרן בהגהת הטור. סידור בית עובד אות ה'. ר' זלמן אות ו'. אמנם הפרי מגדים במשבצות זהב סימן י"א אות ג' כתב דצריך להתיר כל הגדיל, ואחר כך יעשה קצת גדיל וקצת ענף, דאם לא כן הוה ליה "תעשה ולא מן העשוי", יעויין שם. וכן כתב פתחי עולם אות י"א בשם ב"ה. ועיין לקמן סימן יג אות יג. ולעניין ברכה כתב שם הפרי מגדים דיש ספק, וכן כתב הפתחי עולם בשם ב"ה, וכן משמע מר' זלמן שם. וזהוא לפי סברת הפרי מגדים ומאמר מרדכי, דסבירא להו מה שכתב מרן ז"ל סימן יא סעיף ד: "יש אומרים שיעור הציצית י"ב גודלים" – הוא לעיכובא, עיין אשל אברהם שם אות ח' ומאמר מרדכי אות ה'. אבל לפי מה שכתב לב חיים שהביא כל דברי הראשונים והאחרונים ומאמר מרדכי והפרי מגדים, ובירר דיש אומרים אלו שהביא מרן ז"ל לא פליגי אלא לכתחילה, יש לברך גם כן דאין כאן ספק ברכות להקל. ועיין בדברינו לעיל סימן יא אות טז ודו"ק. ואם לא נשאר ד' גודלין בין הכל, גדיל וענף, פשיטא שאין לברך.
(יח) אם עשה ציצית בחוליא אחת וקשר א', ואחר כך נפסק אחד מהחוטין, ויש כדי עניבה מן הענף, ואם ישלים שאר הכריכות לא יהיה כדי עניבה, טוב שיניח הציצית כמו שהן דכריכות אינן מעכבות. פתחי עולם שם משם אה"ח.