לדלג לתוכן

ביאור הגר"א על אורח חיים יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


סעיף א

[עריכה]

אם נפסקו כו' — כפירוש הרא"ש, דמה שאמרו "אי אגרדום" כו' היינו שנפסק חוט א' לגמרי, דלרבי דמצוה אחת הן, מועיל השלם לחבירו; אבל לרבנן דאין מעכבין, בין יש לו בין אין לו, לעולם צריך ד' חוטין, אם נפסק אחד מעיקרו. ורוצה לומר, דלרבי אין מניין החוטין מעכב, אלא שיהיה תכלת ולבן; אבל לרבנן אין תכלת מעכב, רק שיהיו ד' חוטין. אבל אם נפסקו כל ארבעתן [ו]נשאר כדי עניבה, כשר לדברי הכל. ולא מייתי הא דבני רבי חייא, אלא דלא בעינן סופן כתחילתן, וכן כתבו תוס' בד"ה "אלא" לתירוץ בתרא:

כל החוטין — שם, בעיא דלא אפשיטא ולחומרא:

הפסוקים — כן הוא במרדכי. בית יוסף:

ואם לא כו' אפילו — כן פירש בית יוסף מה שכתוב שם, אם נפסק חוט כו':

ולרבינו תם כו' — תוס' הנ"ל, כפירוש דאי איגרדום תכלת כו', אפילו נשאר כדי עניבה, וכשיטתם דנותן ד' חוטין תכלת וד' לבן. ועיין שם לח א ד"ה "התכלת" כו', ומא ב בד"ה "בית שמאי אומרים ארבע טעמא" כו', וכן דעת רש"י. ועיין שם בד"ה "מתיבי טלית אין" כו'. וכן הוא בספרי פרשת כי תצא, מכמה גדיל כו', ובית שמאי אומרים ד' של תכלת וד' של צמר כו', והלכה כבית שמאי, וכן פסקו בגמ' שם כבית שמאי. אבל דעת הראב"ד ששני חוטין בלבד של תכלת וששה של לבן, והרמב"ם כתב דחוט א' לבד של תכלת וז' של לבן. וטעמם, ממה שכתוב בספרי: "ועשו להם ציצית", שומע אני יעשה אותן אחד בפני עצמו? תלמוד לומר "גדיל". מכמה? "גדיל", אין פחות משלשה, דברי בית הלל; ובית שמאי אומרים כו' כנ"ל, והביאו תוס' הנ"ל ד"ה "בית שמאי אומרים" כו', מדקאמר שומע אני כו' משמע דפתיל תכלת הוא אחד לבד, וגדיל לא כתיב אלא בלבן. ומפרש הראב"ד, חוט שלם, והרמב"ם מפרש חוט אחד ממש. ועיין בתוס' ל"ח א' סוף ד"ה הנ"ל התכלת, כדמוכח בספרי פרש שלח ופרשת כי תצא כו'. ועיין שם סוף ד"ה "בית שמאי אומרים" הנ"ל. ולכך דחקו תוס' במניין תכלת כו'. ועוד דחקו בתוס' במניין ח' חוטים, דגמרא לא קאמר אלא ד', "גדיל גדילים" כו', ומפרשים "ופתליהו מתוכו" היינו שיכפלם, עיין שם בד"ה הנ"ל. אבל בספרי עוד צריך עיון, דבית הלל אומרים שלש ובית שמאי אומרים שמונה, והא לא פליגי אלא בג' וד'? אבל העניין כך הוא, דוודאי "פתיל" משמע אחת, וכן ציצית דלבן נמי משמע אחת, אבל לעולם שניהם שוין. ובית הלל מפרש "גדיל" ג' חוטין, והוא הדין ללבן ג'. ובית שמאי אומרים "גדילים" הוא ארבעה, כמו שכתבו בגמ', "גדיל" "גדילים", דבית שמאי סובר ד"גדיל" משמע שניים, דלא כבית הלל דמפרש ג' ולא דרשי לשון רבים גם כן, והוא הדין בתכלת. ומה שכתבו בגמ' ארבעה שלושה, הכל במין א' בלבד, תכלת או לבן, וכן מוכח כל הסוגיא. ומה שכתבו תוס' בסוף ד"ה "בית שמאי אומרים" הנ"ל: "ומיהו בספרי איכא דאמרי" כו', ליתא בספרי, אלא שלמדו מתחלת ספרי: "ועשו להם" כו' כנ"ל, וכמו שכתבו בסוף ד"ה "התכלת". ואפשר דמפרשי, שדברי בית הלל דאמרינן ג' היינו ג' בלבן וא' בתכלת, ולא פליגי בית שמאי ובית הלל אלא בתכלת. אבל ליתא, דבגמ' מוכח דבמניין הציצית קמפלגי:

י"ב גודלים — כשיטת התוס' הנ"ל:

סעיף ג

[עריכה]

ולר"י כו' — ממה שכתב שם: "שמע מינה צריך" כו', דאי בפתיל לא משתרי. ובספרי: "גדילים" כו', "במה דברים אמורים? בתחילה" כו', משמע דאגדיל קאי. ורש"י פירש, דרבא דאמר: "שמע מינה" כו' – פליג, ולא מצריך כדי עניבה. ודחקו לזה, משום דקיימא לן כרב דאמר גדיל ופתיל בעינן לעיכובא, כמו שכתב לעיל מרדכי: