שולחן ערוך אורח חיים ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · ז · ג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

הטיל מים והסיחה דעתו מלהטיל מים, ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת, צריך לברך שתי פעמיםבאבבו "אשר יצר".

מפרשים

באר הגולה

(ה) הטיל מים והסיח דעתו — שם בשם גאון.



טורי זהב - מגן דוד

(ב) צריך לברך ב' פעמים וכו' — כן כתב בית יוסף בשם רבינו הגדול מה"ר יצחק אבוהב בשם אורחות חיים בשם גאון. ויליף לה מדמצינו בתפילה, טעה ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתים. ולכאורה קשה על זה, דשאני תפילה שהיא במקום קרבן, ושייך בו תשלומין; אבל אשר יצר, שהיא ברכת הודאה, יוצא בהודאה אחת על הרבה פעמים, מידי דהוה אאכל והסיח דעתו וחזר ואכל, דאין צריך רק פעם אחת ברכת המזון, כדאיתא בסימן קע"ח. ומכח קושיא זאת כתב מו"ח ז"ל, ששאל מה"ר שכנא ז"ל מלובלין ואמר על זה הפסק, לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי. ועל כן פסק דאין לפסוק כסעיף זה. ותמהתי מאד, היאך ראוי לחלוק על גאון? והא כתב הטור ח"מ סימן כ"ה שאין לחלוק על גאון, ובפרט שרבינו הגדול מהרי"א הביאו בשם א"ח, והב"י קבעו בשולחן ערוך. וקושיא הנ"ל נראה לי שאינה קושיא, דודאי שאני ברכת המזון שמברך פעם אחת, דממה נפשך סגי, אי כבר נתעכל המזון במעיו, דהיינו שהוא רעב לאכול פעם שנית, ודאי כבר חלף הלך לו החיוב של ברכת המזון של סעודה ראשונה ואין לזה תשלומין, והוה ליה כמו תפילת מוסף, דאפילו אם טעה ולא התפלל אותה, אין מתפלל מנחה שתים, כדאיתא ריש פרק תפילת השחר בתוס', משום דאותן פסוקים של תפילת מוסף הם במקום הקרבתו ואין לזה שייכות תשלומין. והכי נמי דכוותיה, דברכת המזון שייך להודות על מה שאכל, ואם כבר נתעכל, על מה יודה ויאמר ואכלת ושבעת, והוא כבר נעשה רעב? ועל כרחך לא שייך לומר שיברך ב' פעמים, אלא אם לא נתעכל עדיין. ובאמת אף בזה אין לעשות כן, דאין קבע לברכת המזון כל זמן שירצה קודם שיתעכל במעיו, ובדידיה תליא מלתא, דכל זמן שהוא רוצה לאכול, יכול לאכול, ואין עליו חיוב ברכת המזון עדיין אם ירצה עוד לאכול; על כן בשעה שמתחיל לאכול שנית, הוה ליה כאלו אכל הכל בפעם אחת, כיון דהשביעה של אכילה ראשונה עדיין קיימא, ולמה יברך ב' פעמים ברכת המזון? מה שאין כן באשר יצר, דתכף שגמר מלהטיל מים פעם אחת – חל עליו החיוב לומר אשר יצר, ולאו בדידיה תליא מילתא לומר: אטיל מים עוד, אם כן כל הטלת מים (לא) נחשב למעשה בפני עצמו, ולא שייך לומר דהכל יהיה נחשב לפעם אחת, דאין הדבר בבחירה שלו. וכן משמע להדיא בדברי הרא"ש, מביאו ב"י ביורה דעה סי' י"ט, דדוקא בברכת המזון שהיא שבח להקב"ה כו' סגי בהודאה א' על ב' אכילות, אבל מעשה הכיסוי הוא גמר השחיטה וצריך לגומרה קודם שיתחיל האחרת, עכ"ל. והכי נמי הוה גמר המעשה אחר הטלה הראשונה, ויש עליו אז חיוב ברכה, ואח"כ נתחייב שנית, ויש אפשר לשלם גם הראשונה, על כן חייב ב' פעמים לומר אשר יצר, ולא אמרינן דחד אשר יצר יעלה לכאן ולכאן כמו דאיתא בתפילה, דאין תפילה אחת עולה בשביל עצמה ובשביל התשלומין, הכי נמי באשר יצר, שאי אפשר שפעם א' יעלה לכאן ולכאן, כיון שיש שני חיובים מיוחדים עליו. כן נראה לי ברור ונכון כדברי השולחן ערוך.

מגן אברהם

(א) לברך ב' פעמים — והב"ח כתב דברכת הודאה היא, וסגי בפעם אחת, כמו שאוכל ב' פעמים ומברך ברכת המזון אחת על שתיהן. וכן כתב בש"ה בשם רבו, עיין שם. ויש להקל בספק ברכות, ועיין סימן קע"ח ובהג"ה. וכתוב בספר היכל הקדש: היוצא מבית הכסא, צריך לערות עליהן ג' פעמים. וכן הוא בזהר ב' ד' ט'. ומיהו דוקא ברוח רע דשחרית אמרינן בת חורין היא ומקפדת על ג' פעמים, אם כן אין ראיה מזוהר.

באר היטב

(ב) ב' פעמים — ב"ח. ושל"ה ומגן אברהם חלקו ופסקו דאינו מברך כי אם אחת. וט"ז פסק דיברך ב' פעמים כפסק השולחן ערוך. עיין בספר קול לוי סימן א' דף ל' ובספר פרי הארץ חלק אורח חיים סימן ז'.

שערי תשובה

(ב) ב' פעמים — עיין באר היטב. וכתב בשאילת יעבץ חלק א סימן ט"ו, דאף על פי שיש ליישב דברי הגאון, מכל מקום נראה שלא לברך אלא פעם אחת. וגדולה מזו, שאם לא בירך אשר יצר עד שהוזקק להטיל מים שנית, שוב אין לו לברך על הראשונה עד שיטיל שנית ויברך פעם אחת אשר יצר ותו לא, עיין שם. ועיין ס"ק א מה שכתבנו בשם תשובת מהר"א נחום ז"ל שכן נראה. וכתב בברכי יוסף, דמי שהטיל מים ונמלך והטיל פעם שנית, ואחר זה נסתפק אם בירך אפילו פעם אחת אם לא, לא יברך כלל, דשמא בירך ולדעת האחרונים בברכה אחת סגי, ועתה יברך ברכה שאינה צריכה, עיין שם. ובמחזיק ברכה כתב הטעם שאין לומר בזה ספק ספיקא ולהצריך ברכה, עיין שם:

ביאור הגר"א

הטיל מים כו' — כמו שכתוב, טעה ולא התפלל שחרית מתפלל כו'. ועיין ב"ח ומ"א שהשיגו על זה מברכת המזון, כמ"ש תוספות בפרק ערבי פסחים.

משנה ברורה

(ו) שתי פעמים – כדמצינו לענין תפילה, שאם טעה ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתיים. אבל הרבה מהאחרונים חולקין על פסק זה, וסוברין דשאני תפלה שהיא במקום קרבן ושייך בו תשלומין, מה שאין כן ב"אשר יצר" שהיא ברכת הודאה – יוצא בהודאה אחת על הרבה פעמים, כמי שאכל שתי פעמים והסיח דעתו בינתים, שמברך ברכת המזון אחת על שתיהן. ויש להקל בספק ברכות. ולכתחילה נכון ליזהר לברך תיכף "אשר יצר" אחר הטלת מים, דשמא יצטרך עוד אחר כך להטיל מים. והוא הדין בגדולים.

ביאור הלכה

כף החיים

(ה) סעיף ג: הטיל מים והסיח דעתו וכו' צריך לומר ב' פעמים אשר יצר — הנה בדין זה האחרונים חלקו על מר"ן ז"ל וסבירא להו דלא יברך רק פעם אחת, הלא המה הב"ח בשם מורו החסיד, והעו"ת אות ב', והנ"צ והשל"ה (הביאם אליה רבה אות ב') והמגן אברהם, והישועות יעקב אות ב', והסו"ב אות ד', וכן כתב הנהר שלום בשם מטה אהרן, והלק"ט ומהריק"ש, וכן כתב ר' זלמן אות ג', חיי אדם כלל ז' אות ז', פרי מגדים במשבצות זהב אות ב', ביאורי הגר"א אות ו', קיצור שולחן ערוך סימן ד' אות ו', וחיי עולם על ט"ז ס"ק ב'. וכן כתב שערי תשובה אות ב' בשם שאילת יעב"ץ עיין שם. ולעניין הלכה כתב הגאון חיד"א בברכי יוסף אות ג', הגם דאנן בארץ הצבי אתכא דמרן סמכינן, מכל מקום בעניין ברכות נקטינן להקל, דשב ואל תעשה עדיף במקום איסור ברכה, דהא עקרא כולהו ברכות אין מעכבות, וכן ראיתי רבותי נוהגין, עד כאן לשונו. וכן פסק הרה"ג בן איש חי נר"ו שם פרשת ויצא אות י"ב, ודלא כהאליה רבה ס"ק ב' שכתב בשם הט"ז. וכתב עוד שם הברכי יוסף וזה לשונו: ולא עוד, אלא דמי שהטיל מים, ונמלך והטיל פעם ב', ואחר זמן נסתפק אם בירך אפילו פעם אחת אם לא, נראה לי דלא יברך, דשמא בירך, ובפעם הזאת מברך ברכה שאינה צריכה לדעת האחרונים, עד כאן לשונו. ועיין במחזיק ברכה שכתב שאין לעשות בזה ספק ספיקא ולהצריך ברכה, עיין שם. והביאו דבריו הש"צ דף מ"ה והזכ"ל חלק א' בהלכות ברכות אות נו"ן והשערי תשובה שם, ודלא כהמאמר מרדכי אות ג' שכתב לברך מכח ספק ספיקא, עיין שם. מיהו יברך בלא שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו, בן איש חי שם. או יטיל מים עוד הפעם ויברך אשר יצר, מסגרת הזהב על קיצור שולחן ערוך סימן ד' אות ב' בשם תו' א'.


(ו) אם הטיל מים והסיח ולא בירך ואחר כך רוצה להטיל מים פעם ב', כתב המשבצות זהב שם: נראה דצריך לברך מקודם אשר יצר על שעבר ואחר כך יטיל, וכן כתב ת"א שם. אמנם השמן המאור כתב דמדברי מגן אברהם משמע דאין צריך לברך קודם על מה שעבר, דברכה על פעם ב' עולה אף על הא' ודלא כהפרי מגדים, עיין שם. וכן כתב שערי תשובה שם בשם שאילת יעב"ץ חלק א' סימן ט"ו, וכתב שכן נראה מדברי מוהר"א נחום ז"ל בתשובה כתב יד, עיין שם, וכן כתב חיי עולם שם שכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל, עיין שם, וספק ברכות להקל. ומיירי דאינו מתאווה כל כך לקטנים ויכול להעמיד עצמו, דאם לא כן בלאו הכי אסור לו לברך לכתחילה, שמן המאור שם.


(ז) כתב הלבוש סימן ד' וסימן ו' סעיף א', דברכת "אשר יצר" יאמר אותה סמוך לברכת על נטילת ידיים, ואף על פי שלא עשה צרכיו עכשיו, אי אפשר שלא הטיל מים או יצא ממנו מעט צחצוחי מים או עשה צרכיו מעט בלילה, או קודם ששכב ולא בירך עליהם, מפני ששכב תיכף בידיים מטונפות. לכך מברכין גם אשר יצר מיד כשירחץ בקומו, שהוא קרוב לוודאי שצריך לה, עד כאן לשונו. ובספר מצת שימורים דף ז' הביא משם מהר"מ די לונזאנו שחולק על זה, וכתב וזה לשונו: א"מ, קא פסיק ותני שאם קודם ששכב עשה צרכיו ולא בירך עליהם, שהוא חייב לברך אשר יצר בבוקר אפילו בלילי טבת הארוכות, ולא נאמר שעבר זמנה. ואני אומר שלא יברך כי עבר זמנה וכו', בפחות משעה אחת הוי הפסק ועבר זמנה ותו לא מברך וכו', עד כאן לשונו. והי"א ז"ל סימן ו' בהגהת הטור דחה ראייתו, עיין שם, והסכים עמו הכס"א בזה הסימן אות א' יעוש"ב. ועיין להגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף סימן ו' אות ג' שהאריך בזה, ומסיק וזה לשונו: ולעניין דינא נקטינן כסברת האר"י ז"ל ודעמיה, שלא לברך בבוקר אם לא עשה צרכיו. ואם עשה ועבר זמן מה ולא בירך, שוב לא יברך, כסברת מהר"מ די לונזאנו והבתי כהונה, דספק ברכות להקל, עד כאן לשונו. והביאו דבריו הש"צ דף מ"ה והזכ"ל חלק א' הלכות ברכות אות א', עיין שם, וכן כתב הרב פני יצחק נר"ו מערכת א' אות ח' בשם הנז'. וסיים: וכל שלא עבר כי אם פחות מחצי שעה, יברך, כן כתב החסד לאברהם דף ט', עד כאן לשונו. וכן פסק הרה"ג בן איש חי נר"ו באות הנזכר. ואם עבר יותר מחצי שעה, יברך בלא שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו. בן איש חי שם.


(ח) כתב בסידור בית עובד אות ה' בדיני אשר יצר בשם מהר"א נחום: מי שעשה צרכיו ולא בירך אשר יצר, אם נזכר קודם שהתחיל להתאוות לעשות צרכיו פשיטא שיברך, ואם נזכר אחר שהתחיל לו תאווה לא יברך, עד כאן לשונו. וכן כתב שערי תשובה אות א ובספר תפלה לדוד בשם הנזכר. ואף על גב דהביא דבריהם הרב פני יצחק נר"ו אות י"א, וכתב על דבריהם וזה לשונו: ולפי מה שכתבנו לעיל בשם הברכי יוסף והחסד לאברהם, שהסכימו דכל דעבר יותר מחצי שעה שיצא – לא יברך, דעבר זמנה מקרי, ולא תליא באם נזכר קודם שהתחיל להתאוות או לא, וכן עיקר, דכל שעבר חצי שעה ולא בירך – שוב לא יברך, כהסכמת האחרונים, ושב ואל תעשה עדיף, עד כאן לשונו, וכן כתבנו אנן בעניותין באות הקודם — מכל מקום נפקא מינה שאם התחיל להתאוות קודם שעבר חצי שעה דלא יברך, משום ספק ברכות להקל.




▲ חזור לראש