משנה ברורה על אורח חיים ז
(א) מברך וכו' – ואפילו אם נמשך זמן גדול אחר עשיית הצרכים, אפילו הכי חייב לברך. ואם לא בירך "אשר יצר" עד שרוצה להטיל מים שנית, דעת הפרי מגדים דמקודם שיטיל יברך "אשר יצר" על ההטלה הראשונה, אבל בשערי תשובה הסכים בשם כמה אחרונים דאם נזכר לאחר שהתחיל לו תאוה, שוב לא יברך, עיין שם.
(ב) אשר יצר – כתב רש"ל בתשובה סימן צ"ז: מי שאכל דבר שחייב ברכה אחרונה, ושכח והטיל מים ונזכר קודם שבא לברך "אשר יצר", איזה מהם קודם? והשיב ד"אשר יצר" קודם, דתדיר. מי ששותה סם המשלשל, דיש בדעתו מתחילה לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמא מהם, על כן יש אומרים דלא יברך כי אם אחר גמר ההוצאה, ויש אומרים דיברך בכל פעם. והמנהג כסברא אחרונה. אך בשלשול חזק, שמרגיש שמיד יצטרך לפנות שנית, אסור לברך, כדלקמן סימן צ"ב שאפילו בדברי תורה אסור [שערי תשובה].
(ג) להתפלל מיד – אף דקיימא לן בסימן רל"ג סעיף ב' דלתפילת מנחה, וכן לערבית, אפילו אינו יודע להן שום לכלוך צריך ליטול ידיו, וכל שכן כשעשה צרכיו, מכל מקום אינו מברך "על נטילת ידיים" אלא בשחרית. ועיין בספר ארצות החיים שכתב דדעת רוב הפוסקים דאם עשה צרכיו לגדולים ואחר כך רוצה להתפלל[1], מברך[2] "על נטילת ידיים". ומכל מקום לכתחילה אין לזוז מפסק השולחן ערוך. ועיין בספר מעשה רב.
(ד) ששפשף בהן – הניצוצות של מי רגלים. והוא הדין בגדולים, שעשה צרכיו וקינח.
(ה) אלא משום וכו' – ואם אין לו במה ליטול, אף על פי כן צריך לברך "אשר יצר". ואפילו אם שפשף משמע לעיל בסוף סימן ד' במגן אברהם ס"ק כ"ח דמהני לברכות אם מנקה ידיו בכל מידי דמנקי[3].
(ו) שתי פעמים – כדמצינו לענין תפילה, שאם טעה ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתיים. אבל הרבה מהאחרונים חולקין על פסק זה, וסוברין דשאני תפלה שהיא במקום קרבן ושייך בו תשלומין, מה שאין כן ב"אשר יצר" שהיא ברכת הודאה – יוצא בהודאה אחת על הרבה פעמים, כמי שאכל שתי פעמים והסיח דעתו בינתים, שמברך ברכת המזון אחת על שתיהן. ויש להקל בספק ברכות. ולכתחילה נכון ליזהר לברך תיכף "אשר יצר" אחר הטלת מים, דשמא יצטרך עוד אחר כך להטיל מים. והוא הדין בגדולים.
הערות שוליים
- ^ היינו תפילת שמונה עשרה, כגון מנחה או מעריב.
- ^ גם
- ^ ולתפילה עיין להלן סימן צ"ב סעיף ד'.