שולחן ערוך אורח חיים ז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · ז · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

כל היום כשעושה צרכיו, בין קטניםא בין גדולים, מברךא "אשר יצראאב" ולא "על נטילת ידים", אף אם רוצהב ללמוד או להתפללא מידג*.

הגה: היו ידיו מלוכלכות, ששפשף בהןד, אפילו הכי אינו מברך "על נטילת ידים" (סמ"ג סימן כ"ז מ"ע).

מפרשים

באר הגולה

(א) בין קטנים — סמ"ג בשם ר"י בסימן כ"ז וסמ"ק קמ"ט בשם ר"פ.


(ב) אף אם רוצה וכו' — הרמב"ן בתשובה קצ"ג ומהר"י אבוהב בשם הרשב"א ורבינו תם.



טורי זהב - מגן דוד

(א) או להתפלל — דדווקא בשחר תקנו כן קודם התפילה, משום דרוב פעמים ידו נגע במקום מטונף, ולרשב"א משום דהוי כבריה חדשה.

מגן אברהם

באר היטב

(א) אשר יצר — כתב רש״ל בתשובה סימן צ״ז: מי שאכל דבר שחייב ברכה אחרונה, ושכח והטיל מים ונזכר קודם שבא לברך אשר יצר, איזה מהס קודם? והשיב דאשר יצר קודם דתדיר, עיין שם, וכן כתב ע"ת.

מי ששותה סם המשלשל, דיש בדעתו מתחילה לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמא מהם, דוודאי הרי דעתו על כך ולא הסיח דעתו, לפיכך לא יברך כי אם אחר גמר ההוצאה. הלק״ט ח״א סימן פ״ו. והמחבר יד אהרן חולק עליו וסבירא ליה דיברך בכל פעם, עיין שם.

כתוב בהיכל הקודש, דהיוצא מבית הכסא צריך לערות עליהם ג' פעמים, ומגן אברהם חולק עליו, עיין שם.

שערי תשובה

(א) אשר יצר — עיין באר היטב מה שכתב במי ששותה כוס המשלשל כו'. כתב בשלמי ציבור, שהמנהג פשוט לברך אשר יצר בכל פעם, עיין שם. אך נראה דבשלשול חזק, שמרגיש שמיד יצטרך לפנות שנית, אסור לברך כדלקמן סימן צ"ב, שאפילו בדברי תורה אסור עיין שם, וכן מבואר ממה שכתב בשלמי ציבור בשם תשובה כתב יד למהר"א נחום, ששאלוהו על מי שעשה צרכיו או הטיל מים ולא בירך אשר יצר, עד כמה יש לו זמן לברך, ומסיק שאם נזכר קודם שהתחיל להתאוות, פשיטא שיברך, ואם נזכר לאחר שהתחיל לו תאוה לא יברך, ואם כן מכל שכן בזה. ומה שכתב לעניין יוצא מבית הכסא, עיין באליה רבה דמוכח מסימן קס"ה דאין צריך, ועיין סימן רכ"ז. ומכל מקום יש מחמירין על עצמם כמו שכתבנו לעיל סימן ד' בשם מחזיק ברכה, דרבנן קשישאי הוי עבדי הכי לרחוץ ג' פעמים אחר יציאה מבית הכסא, עיין שם:

ביאור הגר"א

בין קטנים — שכמו כן צריך אדם לקטנים כמו לגדולים. רשב"א.

ולא כו' אף כו' — שלא תיקנו אלא בשחר, משום שנעשה כבריה חדשה, או בשעת אכילה. וכן משמע מסידור הגמרא, כד נפיק כו'.

משנה ברורה

(א) מברך וכו' – ואפילו אם נמשך זמן גדול אחר עשיית הצרכים, אפילו הכי חייב לברך. ואם לא בירך "אשר יצר" עד שרוצה להטיל מים שנית, דעת הפרי מגדים דמקודם שיטיל יברך "אשר יצר" על ההטלה הראשונה, אבל בשערי תשובה הסכים בשם כמה אחרונים דאם נזכר לאחר שהתחיל לו תאוה, שוב לא יברך, עיין שם.


(ב) אשר יצר – כתב רש"ל בתשובה סימן צ"ז: מי שאכל דבר שחייב ברכה אחרונה, ושכח והטיל מים ונזכר קודם שבא לברך "אשר יצר", איזה מהם קודם? והשיב ד"אשר יצר" קודם, דתדיר. מי ששותה סם המשלשל, דיש בדעתו מתחילה לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמא מהם, על כן יש אומרים דלא יברך כי אם אחר גמר ההוצאה, ויש אומרים דיברך בכל פעם. והמנהג כסברא אחרונה. אך בשלשול חזק, שמרגיש שמיד יצטרך לפנות שנית, אסור לברך, כדלקמן סימן צ"ב שאפילו בדברי תורה אסור [שערי תשובה].


(ג) להתפלל מיד – אף דקיימא לן בסימן רל"ג סעיף ב' דלתפילת מנחה, וכן לערבית, אפילו אינו יודע להן שום לכלוך צריך ליטול ידיו, וכל שכן כשעשה צרכיו, מכל מקום אינו מברך "על נטילת ידיים" אלא בשחרית. ועיין בספר ארצות החיים שכתב דדעת רוב הפוסקים דאם עשה צרכיו לגדולים ואחר כך רוצה להתפלל, מברך "על נטילת ידיים". ומכל מקום לכתחילה אין לזוז מפסק השולחן ערוך. ועיין בספר מעשה רב.


(ד) ששפשף בהן – הניצוצות של מי רגלים. והוא הדין בגדולים, שעשה צרכיו וקינח.

ביאור הלכה

  • להתפלל מיד - עיין במ"ב בשם ארה"ח ועיין בפמ"ג שנסתפק אם יזדמן ע"צ הקרי עוד ספק אחד עד"מ שרוצה לטעום קודם תפלה דבר שטיבולו במשקה דהוי תרי ספיקי דשמא הלכה כמ"ד דעל טיבולו במשקה צריך לברך ענט"י ועוד דשמא הלכה כמ"ד דכל היום צריך לברך לתפלה ע"ש ובארה"ח הסכים דיוכל לברך ענט"י אם נזדמן לו זה אחר שעשה צרכיו לגדולים ולא מטעם ס"ס דבזה דעתו שלא לברך רק משום דבלא"ה דעת רוב הפוסקים דלתפלה יוכל לברך בזה:

כף החיים

(א) סעיף א: כל היום כשעושה צרכיו וכו' מברך אשר יצר — מי שאכל דבר שחייב עליו ברכה אחרונה בורא נפשות רבות ושכח והטיל מים, יברך אשר יצר, דהיא תדירה. ועוד, ברכת אשר יצר אין לה שיעור, אבל ברכה אחרונה יש לה שיעור בכזית ורביעית, ועל כן ראוי להקדים ברכת אשר יצר. עולת תמיד ס"ק א' בשם רש"ל בתשובה סימן צ"ז, עטרת זהב סימן קס"ה, וכן כתב מגן אברהם שם ס"ק ג' בשם הנזכר, וכן כתב סו"ב בזה הסימן אות ב, אליה רבה ס"ק ב', ר' זלמן אות ז', ער"ה סימן קס"ה אות א' בשם מטה משה סימן שס"ה, וכן כתב רבי עקיבא אייגר בזה הסימן, וכן כתב הזכ"ל בהלכות ברכות אות א', סידור בית עובד אות ו', רוח חיים אות א', וכן כתב הפני יצחק נר"ו מערכת א' אות יו"ד, וכן כתב הרה"ג בן איש חי נר"ו פרשת ויצא אות י"ג. ואם הטיל מים קודם ברכת המזון, בחדושי רבי עקיבא אייגר שם כתב דצריך עיון איזה יקדים; אבל מדברי הרוח חיים שם משמע ברכת אשר יצר קודם, עיין שם. וכן יש לנהוג, דחיישינן שמא ישכח.


(ב) שם: כל היום כשעושה צרכיו וכו' מברך אשר יצר — מי ששתה סם המשלשל, ובדעתו לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמה מהם, כיון שלא הסיח דעתו מעשיית צרכיו, לפיכך לא יברך אשר יצר עד אחר גמר ההוצאה, הלק"ט חלק א' סימן פ"ו, ר' זלמן אות ו(?), קיצור השולחן ערוך סימן ד' אות ו'. ובספר כרם שלמה כתב בשם שו"ת מוהרא"ף (מוהרח"ף?) דיהרהר בלבו עיין שם. אמנם היד אהרן ז"ל בהגהות הטור חלק על הלק"ט וסבירא ליה שיברך בכל פעם עיין שם, והביא דבריו החיד"א ז"ל בברכי יוסף אות ב', וכתב שכן המנהג פשוט לברך בכל פעם, ולית דחש לסברת הלק"ט. וכן כתב הכס"א אות ג', וכן כתב הש"צ דף מ"ה והזכ"ל בהלכות ברכות אות נו"ן בשם החיד"א ז"ל, וכן כתב הרוח חיים ז"ל. והמנהג עכשיו לברך בכל פעם, יען אינו יודע אם יפנה עוד פעם אחרת, ובלאו הכי הוא מסיח דעתו מזה. ובר מן דין, קיימא לן דכל היכא דפליגי הפוסקים אם מברך אם לא מברך ונהגו העם לברך, אין לומר בזה ספק ברכות להקל, כי המנהג עיקר, וכאשר מתבאר מדברי הברכי יוסף אורח חיים סימן רי"ט ובספר נהר שלום שם ס"ק ג' וכו' עד כאן לשונו, וכן כתב הרב פני יצחק נר"ו שם אות ז', וסיים דלא כהבית יעקב אות ג' שכתב ספק ברכות להקל וימתין לברך עד שיגמור, יעויין שם דליתא, עד כאן לשונו. וכן כתב שערי תשובה אות א' בשם הש"צ. וסיים שם השערי תשובה וזה לשונו: אך נראה דבשלשול חזק, שמרגיש שמיד יצטרך לפנות שנית, אסור לברך כדלקמן סימן צ"ב שאפילו בדברי תורה אסור, עיין שם וכו' עד כאן לשונו. וכן מנהגנו לברך בכל פעם, כסברת החיד"א ודעמיה, ואין לומר בזה ספק ברכות להקל, דבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, כמו שכתב הרוח חיים. וכן כתב הזכ"ל חלק א' בהלכות ברכות אות ס' בשם התרומת הדשן סימן ל"ד והרדב"ז חלק א' סימן רכ"ט ומוהרש"ח הביאו הרדב"ם חלק ג' דף י"ד עמוד ב', וסיים שם הזכ"ל: נראה שהוא מוסכם, וכן כתב הרה"ג בן איש חי נר"ו פרשת לך לך אות ט"ו.




▲ חזור לראש