שולחן ערוך אורח חיים ז ב

הטיל מים^ג ולא שפשף^*, אף על פי שצריך לברך "אשר יצר", אין צריך ליטול ידיו אלא משום^ד^ה נקיות, או משום "הכון"^*.

מפרשים

באר הגולה

עריכה

(ג) הטיל מים — שם בסמ"ג וסמ"ק.

(ד) אלא משום נקיות — הגהת מיימוני פרק י מהלכות שביתת עשור וסא"ח.

ביאור הגר"א

עריכה

הטיל מים ולא כו' — יומא כ"ט למ"ד.

אלא כו' — א"ח, וכמ"ש בפ"ו דברכות, סדר הסיבה כו'.

או כו' — הגהות מיימוני, ועיין פרק א' דשבת.

משנה ברורה

עריכה

(ה) אלא משום וכו' – ואם אין לו במה ליטול, אף על פי כן צריך לברך "אשר יצר". ואפילו אם שפשף משמע לעיל בסוף סימן ד' במגן אברהם ס"ק כ"ח דמהני לברכות אם מנקה ידיו בכל מידי דמנקי

ביאור הלכה

עריכה

הטיל מים ולא שפשף - סעיף זה לא מיירי לתפלה דשם צריך ליטול אף בלא הטיל מים כלל. ודע עוד דאם שפשף צריך מדינא ליטול ואם שפשף ביד אחת אין צריך מדינא רק אותו היד כדמוכח במסכתא יומא ל' ע"א ת"ר הלכה בסעודה וכו' עי"ש והשנייה רק משום הכון:
או משום הכון - עיין לקמן בסימן צ"א ס"ב וצ"ע ואולי לזה כיוון הגר"א במה שציין ועיין פ"א דשבת ר"ל דף י' ע"א שמשם נובע הדין דש"ע:

(ג) סעיף ב: הטיל מים ולא שפשף וכו' אין צריך ליטול ידיו אלא משום וכו' — וכן אם עשה גדולים ולא קינח, אין צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות, כן מתבאר מדברי מרן ז"ל בית יוסף סימן תרי"ג והב"ח שם. והגם דבסימן זה כתב הב"ח דבעושה צרכיו ולא קינח דינו כקינח, דחזקה שנגע בבשר מטונף, אי נמי לפי שטינף גופו, וכן צריך לומר לדברי הב"ח בסימן זה, היינו לדעת היש אומרים שהביא הטור; אמנם הרא"ש לא סבירא ליה הכי, כמו שכתב הב"ח בסימן תרי"ג, וכן פסק מרן ז"ל בסימן תרי"ג סעיף ג', וכן כתב השו"ג שם אות ט'. ומה שהקשה הט"ז שם ס"ק ב' מדברי הטור סימן תקנ"ד, עיין נהר שלום שם שכתב דלא קשיא מידי דשם איירי בשפשף, והוא פשוט. מיהו הישועות יעקב אות א' כתב דיש להחמיר אף בלא שפשף, דחיישינן שמא יגע בידיים בעת הטלת מי רגליים, עיין שם. והרב זלמן אות ב' כתב, דאם נזהר שלא ליגע בערוותו, אין צריך ליטול אלא משום היכון, עיין שם. וכל זה מיירי כגון שנפנה או שהטיל מים על פני השדה וכדומה; אבל אם נכנס לבית הכסא קבוע, צריך ליטול ידיו משום רוח רעה השורה על הידיים בבית הכסא, כמו שכתבנו לעיל סימן ד' אות ס"ה. ועיין פרי מגדים סימן תרי"ג במשבצות זהב ס"ק ב'.

(ד) שם: אלא משום נקיות וכו' — ואם אין לו מים, יקנח ידיו בצרור או בעפר, כמו שכתב סימן ד' סעיף כ"ב ובדברינו לשם אות ק'.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}