שולחן ערוך אבן העזר קנד כא
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קנד · כא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
כל אלו שאמרו להוציא, כופין אפילו בשוטים. ויש אומרים שכל מי שלא נאמר בו בתלמוד בפרוש כופין להוציא, אלא יוציא בלבד, אין כופין בשוטים אלא אומרים לו: חכמים חייבוך להוציא, ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין.
- הגה: וכיון דאיכא פלוגתא דרבותא, ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים, שלא יהא הגט מעושה (טור בשם הרא"ש). אבל אם יש לו אשה בעברה, לכולי עלמא כופין בשוטים. וכל מקום שאין כופין בשוטים, אין מנדין אותו גם כן (מרדכי ריש המדיר). ומכל מקום יכולין לגזר על כל ישראל שלא לעשות לו שום טובה או לשא וליתן עמו (שם בשם ר"ת ובמהרי"ק קל"ה), או למול בניו או לקברם, עד שיגרש (בנימן זאב פ"ח). ובכל חומרא שירצו בית דין יכולין להחמיר בכהאי גונא, ומלבד שלא ינדו אותו. אבל מי שאינו מקיים עונה, יכולין לנדותו ולהחרימו שיקיים עונה או שיגרש, כי אין זה כפיה רק לקיים עונתו, וכן כל כיוצא בזה (ריב"ש סימן קכ"ז). וכן מי שגרש אשתו בגט כשר, ויצא קצת לעז על הגט, מתר לכופו לתת גט אחר. ובכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא, אף על גב דאין כופין לגרש, מכל מקום כופין אותו ליתן כתובה מיד, וכן הנדוניא דאנעלת לה (מרדכי ריש המדיר):
מפרשים
(לה) ראוי להחמיר: עיין דינים אלו בתו' ובהרא"ש ס"פ הע"י ובמ' ר"פ המדיר וכללא הוא הנושא אשה בעבירה כופין אפילו בשוטי' כמ"ש ס"פ המדיר וכן אם נשא שני' וכן כל הני דאיתא רס"ז לכ"ע כופין בשוטים משום דמפורש בש"ס דכופין אותם וכל הני דכופין מחמתם אין נותנים להם תוספות כתובה אבל כשהב"ד כופין לגרשה כשלא ילדה י"ש יש לה ת"כ דלאו מחמתה הוא כמ"ש בתוס' ס"פ הע"י, וכשבאה מחמת טענה איתא בש"ס ס"פ הנ"ל דכופין אותו והיינו בשוטים וכ"כ תוספות אלא הרשב"א כתב בתשובה אלף קצ"ב דלא כפינן ליה בשוטים אלא מוסיפי' על הכתובה כדין מורד, ומי ששהה עם אשתו י"ש לדעת הרי"ף כופין בשוטי' וכ"כ הרמב"ם פט"ו ה"א ועיין בדרישה, ובהג"מ פ' הע"י כתב בתחלה צ"ע בזמן הזה אם יכול לגרשה בע"כ כיון שגזר ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ ואחר כך הביא תשובת ר"ג דפסק דיכול לגרשה בע"כ, ודוחק לומר תשובה זו כתב קודם התקנה, ובתשובת ריב"ש סימן ט"ו כתב דהעלימו חכמי דורות את עיניהם בענייני הזיווג משום דהיה צריך לכפות את כולם וא"א לכן כל שאינו איסור מצד הנישואים העלימו עיניהם גם נתן טעם לפי מנהג ארצו דאפשר לו לישא עוד אחרת אף על גב זו אינה יולדה יכול לישא אחרת מ"ה העלימו עיניהם נשמע מזה לפי מנהג שלנו אז טעם השני לא שייך כלל ואף לטעם הראשון מ"מ האיסור במקומו עומד אלא חכמי הדור אין כופין מ"מ האיסור חל ע"כ אדם לכן נראה אפילו בזמן הזה דאיכא חר"ג מ"מ אם לא ילדה י"ש יכול לגרשה בע"כ ובכל אלו נראה אפי' הורה חכם להיתר ונשאת כופין להוציא ול"ד למ"ש בסי' י"ז סעיף ל"ד בשם תשובת הרא"ש במים שאל"ס והור' חכם להיתר לא תצא משום שם קי"ל רוב' למית' לכן מקילין שם אבל באיסורים אלו אין היתר כלל:
(לד) בשוטים: עיין דינים אלו בתוס' ובהרא"ש ס"פ הבע"י ובמר' ר"פ המדיר. ובכה"ג קפ"ג ע"א. וב"ש כתבו כללא הוא הנושא אשה בעבירה כופין אפי' בשוטים וכן אם נשא שניה וכן כל הני דאי' בסימן ז' לכ"ע כופין בשוטים. משום דמפורש בש"ס דכופין אותם. וכל הני דכופין מחמתה אין נותנים להם תוספת כתובה. אבל כשהב"ד כופין לגרשה כשלא ילדה י"ש יש לה תוספת כתובה דלאו מחמתה הוא. וכשבאה מחמת טענה. בש"ס איתא דכופין והיינו בשוטים. והרשב"א בתשובה סימן אלף קצ"ב כתב דלא כפינן ליה בשוטים אלא מוסיפים על הכתובה כדין מורד ומי ששהא עם אשתו י"ש. לדעת הרי"ף כופין בשוטים וכ"כ הרמב"ם פט"ו מה"א. ובהג"מ פרק הבא ע"י כתב צ"ע בזמן הזה אם יוכל לגרשה בע"כ כיון שגזר ר"ג שלא לגרש בע"כ. ואח"כ הביא תשובת ר"ג דפסק דיוכל לגרשה בע"כ. ובתשובת ריב"ש סימן ט"ז כתב דהעלימו חכמי דורות את עיניהם בענייני הזיווגים משום דהיה צריך לכפות את כולם לכן כל שאינו איסור מצד הנשואים העלימו עיניהם. וב"ש כתב עליו מ"מ האיסור במקומו עומד אף שחכמי הדור אין כופין מ"מ האיסור חל על כל אדם לכן נראה אפילו בזמן הזה דאיכא חר"ג מ"מ אם לא ילדה י"ש יוכל לגרשה בע"כ. ובכל אלו נראה אפי' הורה חכם להתיר ונשאת כופין אותו להוציא ב"ש ע"ש.