שולחן ערוך אבן העזר עד א

הדירה שלא תתקשט, ותלאו בתשמיש, שאמר: קונם הנאת תשמישך עלי אם תתקשטי, תתקשט מיד ותאסר בתשמיש, ויקיים שבעה ימים ואז יוציא ויתן כתובה. ויש אומרים שאם הדירה שלא תתקשט, בעניות, שנה אחת יקים, יותר מכן יתיר נדרו או יוציא ויתן כתובה; ובעשירות, שלשים יום יקיים, יותר מכן יתיר את נדרו או יוציא ויתן כתובה:

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(א) הדירה שלא תתקשט: הנה בטור בסי' ע"ב כתב דין המדיר אשתו מליהנות לו או שלא תטעום דינים דשייכי לענין מזונות אשר נתבארו בסי' ע' וכאן בסי' זה סידר דינים השייכים לענין כסות וכלים והליכת בית אביה דינים אשר נתבארו בסי' הקודם לזה וגם הרמב"ם סידר כל א' בפרק השייך לו עיין בפי"ב ובפי"ג מה"א ודין המדיר מתשמיש יתבאר בסי' ע"ז בדין עונה והמדיר ממלאכה לקמן סי' פ' בדין מעשה ידיה:

(ב) ותלאו בתשמיש: דבלאו הכי אם אומר לה הריני אוסר לך שלא תתקשט או שלא תעשה דבר פלוני ודאי אין בדבריו כלום שאין אדם יכול לאסור על חברו שום דבר וה"ה לאשתו וכן הוא ביורה דעה סוף סימן רנ"ה:

(ג) שאמר קונם הנאת תשמישך עלי כו': אבל אם אמר קונם הנאת תשמישי עליך לא מתסרא דהא משועבד לה ועיין לקמן בסי' ע"ו סעיף י':

(ד) שאומר קונם הנאת תשמישך עלי: ואם לא תלאו בתשמיש אלא מדירה מליהנות לו שהוא הנאת מזונות אם תתקשטי אזי תתקשט ותאסור שלשים יום בהנאת מזונות כמבואר לעיל בטור סי' ע"ב וביורה דעה סי' רל"ה סעי' ב':

(ה) תתקשט מיד: כלומר אם תרצה תתקשט וממילא תיאסר בתשמיש ויקיים ז' ימים כדין המדיר אשתו מתשמיש כמבואר לקמן [[שולחן ערוך אבן העזר עו ט|סי' ע"ו סעי' ט' ואם לא יתיר נדרו תוך ז' יוציא ויתן כתובה ואם היא רוצה לקיים דבריו ושלא להתקשט הרשות בידה ולקמן סי' קנ"ד מבואר דכל היכא דאמרו יוציא סתם אין כופין בשוטים ועיין שם בסעיף כ"א:

(ו) בעניות שנה א' יקיים: בין שפירש שנה א' בין שהדירה סתם צריך להמתין שנה א' לשמואל כתובו' דף ע"א ע"ב דק"ל כוותיה והוא דתנן בכתובו' בריש פירקין דף ע' ע"א בעניות שלא נתן קצבה דהיינו בסתם יוציא מיד מיירי לשמואל בנדרה היא וקיים לה הוא דאי בהדירה הוא ימתין עד שימצא פתח לנדרו לשמואל תו' דף ע"א בד"ה בעניות שלא נתן קצבה:

(ז) יותר מכן יתיר נדרו וכו': והא דלא אמרינן לאחר שנה תתקשט ותאסר בתשמיש להבא ויקיים ז' ימים אפשר לומר דלא ס"ל לבית הלל במשנה (בכתובו' דף ס"א ע"א) דמי שמדיר אשתו מתשמיש המיטה תמתין ז' ימים אלא כדי שלא להוציא מיד דאולי ימצא פתח לנדרו תוך ז' אבל זה שלא מצא פתח תוך שנה אין נותנין לו זמן יותר ועיין בתוספו' בר"פ המדיר דף ע' ד"ה ה"נ כיון דמשועבד לה לא כ"כ דכתבו שם דלשמואל דאמר אפי' בסתם ימתין שמא ימצא פתח לנדרו לא הוה ליה למימר יתר מיכן יוציא ויתן כתובה אלא לאחר שלשים תהנה ותאסר לבית הלל שבת אחת עכ"ל ועיין בדברי הרמב"ם פי"ג מה"א דין י"ב ודין י"ג במדיר אשתו שלא תלך לבית אביה שיש לה זמן חודש אחד כשהן בעיר אחת או רגל אחד כשהן בעיר אחרת שאין נותנין לה זמן יותר לומר שאח"כ תהנה ותיאסר כמ"ש בדין י"ג המדיר אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה או יתיר נדרו או יוציא ויתן כתובה וכמו שפי' המ"מ וז"ל ר"ל תוך זמן שלשים יום הידוע למעלה פי"ב שממתינין לבעל עכ"ל ויש לדחות דגם במדיר שלא תלך לבית אביה נותנין לה זמן כל החודש השני ומ"ש הרמב"ם בפרק הנ"ל בדין ח' המדיר את אשתו שלא תתקשט וכו' בעניות שנה אחת יקיים יתר על כן יתיר נדרו אפשר לומר דכוונתו שלאחר שנה נותנין לו עוד זמן שלשים יום להתרת הנדר וכמו שפי' המ"מ בדין שלא תלך לבית האבל דהרמב"ם לא מפרש דתלה בתשמיש רק בסתם הנאה מנכסיו שיש לזה זמן שלשים יום וכמו שנתבאר פי"ב וכן משמע בסמוך סעיף ד':

בית שמואל

עריכה

(א) ותלאו בתשמיש: דאם לא תלאו בתשמיש א"י לאסור עליה שלא תתקשט או שאר דברים מה שרוצה לאסור עליה אא"כ שתלאו בתשמיש ואם תלאו בהנאתו ואמר הנאתי עליך אם תתקשט תליא בפלוגת' המבואר בסי' ע"ב בטור לשיטות כמה פוסקים אין חל כלל כיון דחייב ליתן לה מזונות אא"כ שאמר צאי מ"י למזונותך ומספיק לדברים גדולים אז חל האיסור ותתקשט מיד ותאסר בהנאה וקיים אותה ל' יום והרמב"ם כ' ספי"ב אפי' אם אמר סתם יאסור הנאתי עליך הוי כאלו אמר צאי מ"י למזונותיך ותלאו בתשמיש, אז לדעת כמה פוסקים הלכה כת"ק דס"ל קישוט אין שיעור דא"א לה בלי קישוט אפי' יום א' לכן תתקשט מיד והרמב"ם ס"ל עניה יכולה להיות שנה בלי קישוט והיינו הי"א שהביא לפ"ז אם נדרה על שנה וקיים לה לא אמרי' מסני סני לה כמ"ש בסמוך כל שיכולה להיות בלא זה לא אמרינן מסני סני ואם נדרה יותר משנה וקיים לה אז אמרינן מסני סני לה וצריך לגרש אותה מיד:

(ב) יותר מכאן: היינו אם אמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תתקשט יותר משנה הוי כאלו נדרה מתשמיש ותמתין רק ז' ימים ולא אמרי' שתמתין שנה וז' ימים אף על גב בתו' משמע שתמתין שיעור הקישוט ואחר כך תמתין שיעור התשמיש כמ"ש בסמוך מ"מ הטור לא ס"ל כן וכן המחבר לא פסק כן דהא כתב בסמוך אם נדרה שלא תלך לבית אביה יותר מחדש ותלאו בתשמיש תמתין רק ז' ימים ולא אמרי' שתמתין חדש א' שתוכל להיות בלא אביה ואח"כ תמתין ז' ימים שהוא שיעור התשמיש, ובח"מ כתב שתמתין שיעור קישוט ושיעור תשמיש והביא דברי תו' הנ"ל ולא שת את לבו דהטור והמחבר לא פסקו כתו' בזה, ואין לחלק ולומר דהתו' איירי אם אמר סתם אם תתקשט ולא אמר יותר משנה בזה ס"ל שתמתין שנה וז' ימים אבל בזה הם מודים כשמפרש ואוסר בפירוש שיעור קישוט יותר משנה או דבר אחר דהא כשאוסר בסתם הוי כאלו מפרש כל ימי חייה גם מה שהבי' ראיה מתו' ד"ה בעניות אין ראי' כלל די"ל באמת כוונתם דתמתין רק ז' ימים גם מה שמביא ראיה מדברי המגיד מ"ש במדיר שלא תלך לבית אבל דתמתין ל' יום אין ענין לכאן דשם כיון דא"א לה שלא תלך לבית אבל הוי כאלו נדרה מתשמיש לבד או מהנאתו לבד אבל לא אמרי' דתמתין שני שיעורים ואם הדירה הנאת תשמישך עלי אם תתקשט ולא פירש איזה זמן הוי כאלו פירש כל ימי חייה וכן משמע בב"י וכ"כ בט"ז ביורה דעה סי' רל"ה והא דאמר שמואל אפי' בסתם ימתין היינו בנודר הנאה או מתשמיש אפי' בסתם ימתין שיעור תשמיש או שיעור הנאה לבד אבל אם נדרה מקישוט ותלאו בתשמיש הוי כאלו נדרה מתשמיש לבד, לפ"ז איירי כאן בעניות כשפורט שנה א' מ"ה יקיים ומ"ש יותר מכאן וכו' היינו שפרט יותר משנה או נדר סתם הוי כאלו פרט יותר משנה ואז לא תמתין אלא כשיעור תשמיש שנדר:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ותלאו בתשמיש דלא"כ אין הנדר חל דאין הבעל יכול לאסור שום דבר על אשתו מידי דלאו שייך בי' אוסר את שלו עליה כמו במדיר אשתו שלא תהנ' ממנו:

ויקיים ז' ימים דהוא כאוסר תשמיש שלה לחוד עליו:

ז' ימים שדרך אשה להיות ז' ימים בימי נדותה וימתין לה שיעור זה שתשהה אצלו אולי יתחרט ויתיר ובנדר הי' והוא קיים מה יש לה עוד להמתין אי ניחא לה למשקל כתובתה ומפיק לא תבקש פתח לנדר' אבל נודר הוא ימתין שמא ימצא פתח לנדרו:

וי"א שאם הדיר' פי' ותלאו בתשמיש דאל"כ אין יכול לאסור הקישוט שלה וזה הי"א הוא הרמב"ם שמביא הטור ל' המשנה כך הוא בעניות כל זמן שלא נתן קצבה בעשירות ל' יום פי' דהאוסר קישוט אשתו הוי' דינו אם אוסר לה נתינת קצבה עד י"ב חודש ואם יותר יוציא וכן אם אומר סתם יוציא אחר י"ב חודש כשמואל ודיעה ראשונה הי' הרא"ש דפסק דבסתם יוציא מיד ויתן כתובה ועיין בי"ד סי' רל"ה בדברינו לבאר פרטי הדינים בזה:
דברי המגיה (סעיף ב') נדרה היא כו' כתב ב"ש בסק"ד והט"ז כ' דהרמב"ם ס"ל דהי' נתנה אצבע ב"ש ואינו נראה דא"כ למה יתן לה הכתובה עכ"ל ול"נ דדברי הט"ז נכונים דהכי איתא בגמרא שם דף ע"א האשה שדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר לה ר"מ ור"י אומרים היא נתנה אצבע ב"ש לפיכך אם רצה הבעל להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא בלא כתובה ר"י ור"א אומרים הוא נתן אצבע ב"ש לפיכך אם רצה להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה וכ' הר"ן הביאו ב"י דפירשו הפוסקים אם אמר אי אפשי באשה נדרנית ומ"ח לא הפר יוציא ויתן כתובה רק דהרמב"ם לא פי' כן ומ"ה ס"ל דאין כופין אותו לגרשה ע"ש ולפ"ז נוכל לומר דהט"ז ס"ל דגם הרמב"ם ס"ל כפי' הר"ן משום דאמר א"א באשה נדרנית מ"ה לא חפר לה והא דס"ל להרמב"ם דאין כופין אותו להוציא' משום דס"ל כתנא דהי' נתנה אצבע ב"ש ואעפ"כ ס"ל דיתן לה כתובתה דלפי הפי' הנזכר לא איתא בגמרא רק ב' חלוקות אם רצה להפר יפר ואם אמר א"א באשה נדרנית ומ"ה אינו מיפר לה לר"מ ור"י תצא בלא כתובה אבל חלוקה שלישי' דאם אמר אפשי בה לא נזכר בגמ' ובודאי לר"מ ור"י דס"ל היא נתנה אצבע ב"ש תשב תחתיו ולא תאכל מאותו המין כי הוא לא חייב מידי אבל לר"י ולר"א דס"ל הוא נתן אצבע ב"ש נוכל לומר דדוקא באם אמר א"א באשה נדרנית ומ"ה אינו מיפר לה הוא דאמרינן יוצא ויתן כתובתה מיד דמסני הוא דסני לה כיון שאומר א"א ואינו רוצה להפר לה אבל אם אומר אפשי בה לא אמרי' מסני הוא דסני לה דהוא לא חייב מידי והיא נתנה אב"ש ובז' מחולקים הפוסקים והרמב"ם דלפוסקים אמרינן באומר אפשי בה דהוא נותן אב"ש ומסני סני לה ויוציא בע"כ ויתן כתובה והרמב"ם ס"ל באם אומר אפשי בה לא אמרינן מסני סני אלא ס"ל כתנאי דס"ל היא נתנה אב"ש ולפיכך אם רוצה תשב תחתיו ולא תאכל כו' אבל באומר א"א באשה נדרנית ומ"ה לא הפר כופין אותו להוציא מיד משום דמסני סני לה ובזה לק"מ גם קושיות החמ"ח והב"ש אטו לא ידעינן דאיש יכול לגרש אשתו בע"כ כו' ע"ש ולפי מ"ש מיירי מתני' נמי באומר א"א באשה נדרנית ויוציא בע"כ עכד"ה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}