בית שמואל על אבן העזר עד
סעיף א[עריכה]
(א) ותלאו בתשמיש: דאם לא תלאו בתשמיש א"י לאסור עליה שלא תתקשט או שאר דברים מה שרוצה לאסור עליה אא"כ שתלאו בתשמיש ואם תלאו בהנאתו ואמר הנאתי עליך אם תתקשט תליא בפלוגת' המבואר בסי' ע"ב בטור לשיטות כמה פוסקים אין חל כלל כיון דחייב ליתן לה מזונות אא"כ שאמר צאי מ"י למזונותך ומספיק לדברים גדולים אז חל האיסור ותתקשט מיד ותאסר בהנאה וקיים אותה ל' יום והרמב"ם כ' ספי"ב אפי' אם אמר סתם יאסור הנאתי עליך הוי כאלו אמר צאי מ"י למזונותיך ותלאו בתשמיש, אז לדעת כמה פוסקים הלכה כת"ק דס"ל קישוט אין שיעור דא"א לה בלי קישוט אפי' יום א' לכן תתקשט מיד והרמב"ם ס"ל עניה יכולה להיות שנה בלי קישוט והיינו הי"א שהביא לפ"ז אם נדרה על שנה וקיים לה לא אמרי' מסני סני לה כמ"ש בסמוך כל שיכולה להיות בלא זה לא אמרינן מסני סני ואם נדרה יותר משנה וקיים לה אז אמרינן מסני סני לה וצריך לגרש אותה מיד:
(ב) יותר מכאן: היינו אם אמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תתקשט יותר משנה הוי כאלו נדרה מתשמיש ותמתין רק ז' ימים ולא אמרי' שתמתין שנה וז' ימים אף על גב בתו' משמע שתמתין שיעור הקישוט ואחר כך תמתין שיעור התשמיש כמ"ש בסמוך מ"מ הטור לא ס"ל כן וכן המחבר לא פסק כן דהא כתב בסמוך אם נדרה שלא תלך לבית אביה יותר מחדש ותלאו בתשמיש תמתין רק ז' ימים ולא אמרי' שתמתין חדש א' שתוכל להיות בלא אביה ואח"כ תמתין ז' ימים שהוא שיעור התשמיש, ובח"מ כתב שתמתין שיעור קישוט ושיעור תשמיש והביא דברי תו' הנ"ל ולא שת את לבו דהטור והמחבר לא פסקו כתו' בזה, ואין לחלק ולומר דהתו' איירי אם אמר סתם אם תתקשט ולא אמר יותר משנה בזה ס"ל שתמתין שנה וז' ימים אבל בזה הם מודים כשמפרש ואוסר בפירוש שיעור קישוט יותר משנה או דבר אחר דהא כשאוסר בסתם הוי כאלו מפרש כל ימי חייה גם מה שהבי' ראיה מתו' ד"ה בעניות אין ראי' כלל די"ל באמת כוונתם דתמתין רק ז' ימים גם מה שמביא ראיה מדברי המגיד מ"ש במדיר שלא תלך לבית אבל דתמתין ל' יום אין ענין לכאן דשם כיון דא"א לה שלא תלך לבית אבל הוי כאלו נדרה מתשמיש לבד או מהנאתו לבד אבל לא אמרי' דתמתין שני שיעורים ואם הדירה הנאת תשמישך עלי אם תתקשט ולא פירש איזה זמן הוי כאלו פירש כל ימי חייה וכן משמע בב"י וכ"כ בט"ז ביורה דעה סי' רל"ה והא דאמר שמואל אפי' בסתם ימתין היינו בנודר הנאה או מתשמיש אפי' בסתם ימתין שיעור תשמיש או שיעור הנאה לבד אבל אם נדרה מקישוט ותלאו בתשמיש הוי כאלו נדרה מתשמיש לבד, לפ"ז איירי כאן בעניות כשפורט שנה א' מ"ה יקיים ומ"ש יותר מכאן וכו' היינו שפרט יותר משנה או נדר סתם הוי כאלו פרט יותר משנה ואז לא תמתין אלא כשיעור תשמיש שנדר:
סעיף ב[עריכה]
(ג) נדרה היא שלא תתקשט: ע' ביורה דעה סי' רל"ד לכ"ע הבעל יכול להיפר או משום נדר עינוי נפש או משום דברים שבינו לבינה א"כ כשלא היפר אמרי' מסני סני אותה וחייב לגרשה מיד אפי' נדרה שלא תתקשט לעולם ואסורה להתקשט אף אחר הגירושין מ"מ תצא משום דסני אותה לפ"ז שפיר כללם יחד שני דינים אלו בין שתלאו בתשמיש ובין שנדרה סתם תצא מיד משום מסני סני אותה ובשניהם שייך מסני סני אף כשלא תלאו הנדר בתשמיש אלא בפרישה כתב דלא אמרי' מסני סני אלא כשתלאו בתשמיש משו"ה כתב אלו שני דינים אינו שוה אלא שתלאו בתשמיש אז תצא מיד אפי' בנדרה לעולם ואסורה אחר הגט משום מסני סני אבל כשלא תלאו בתשמיש אז לא אמרי' מסני סני אז לא תצא אא"כ כשהיא מותר בקישוט אחר הגט וכתב נמי הא דכתב הרמב"ם ס"פ י"ג כשנדרה מפירות וקיים לה הברירה בידו לומר א"א לי באשה נדרנית ויוצי' ויתן הכתובה או תשב עמו ותהא אסורה בפירות היינו דוק' כשלא תלאו בתשמיש אז לא אמרי' מסני סני בזה כתב הרמב"ם כהנ"ל אבל כשתלאו בתשמיש ס"ל הרמב"ם ג"כ מסני סני ותצא מיד בע"כ ואנ"ל דא"כ לא הוי הרמב"ם שתיק לכתוב הדין מה שמפורש בש"ס מסני סני גם הר"ן כתב להדי' דאמרי' מסני סני אפי' לא תלאו בתשמיש וכ"כ בט"ז שם והש"ך כתב כדעת הפרישה ומ"ש הרמב"ם אם נדרה מן הפירות הברירה בידו וכו' לפ"ז מה דתני' במתני' יוצי' ויתן הכתובה היינו אם רצונו לגרש קשה מה קמ"ל אטו לא ידעינן דאיש יכול לגרש את אשתו בע"כ וח"מ תירץ דקמ"ל דחייב ליתן לה הכתובה אף על גב דנדרנית היא מ"מ חייב ליתן הכתובה כיון דהוא לא היפר לה, ותימ' איך מתרץ פלוגתת רבי יהודה שאמר בישראל יום א' יקיים וכו' אטו אם רצונו לגרש אותה מיד א"י לגרשה ואפשר לתרץ אליבא דהרמב"ם דקמ"ל אפי' בזיוג א' ליכא איסור אלא אכתי צ"ע מה הקשה ותתקשט ותיאסר לב"ש וכו' מה ראיה מפלוגתא ב"ש וב"ה דפליג אם הוא נדר אבל אם היא נדרה י"ל א"א באשה נדרנית ויכול לגרשה מיד והט"ז כתב דהרמב"ם ס"ל היא נתנה אצבע ב"ש ואין נראה דא"כ למה יתן לה הכתובה:
(ד) קונם תשמישך עלי: אבל אם אמר הנאת תשמישי עליך לא מתסרא דהא משועבד לה ועיין סי' ע"ז:
(ה) יוציא: היינו מיד משום דנדרה סתם אם עני' נדרה על קישוט שנה א' דיכולה לסבול לשיטת הרמב"ם ותלאה בתשמיש אז לא אמרינן לכ"ע מסני סני כי מה שיכולה לסבול ותלאה בתשמיש וקיים לא אמרי' מסני סני כמו בנדרה שלא תלך לבית אביה חדש א' ותלאה בתשמיש כן הוא בכל הנדרים וכ"כ בהג"א אם נדרה מתשמיש שבת אחד וקיים לה לא אמרי' מסני סני משום דיכולה לסבול, ואם אמרה יאסר עלי הנאת תשמיש שבת א' אם תתקשט /אתקשט/ וקיים לה אף על גב קישוט אינו יכול לסבול מ"מ יכולה לסבול הנדר וכן כתב ב"ח וכן להיפוך אם נדרה על פירות אשר אינו יכול לסבול אפי' יום אחד כמ"ש בתו' והתנאי היה אם אשמש שבת אחד אף על גב הנדר אינו יכול לסבול מ"מ התנאי יכולה לקיים:
סעיף ג[עריכה]
(ו) יוצי' מיד: הטעם אם הוא נדר יוצי' מיד משום דיוצ' עליה שם רע ואם היא נדרה ותלאה בתשמיש אז הוא יכול להפר ולא הפר אמרי' מסני סני אותה ויוצי' אותה מיד ויתן כתובה משום דיכול להפר מזה מבואר נמי דהמחבר ס"ל דחייב לגרשה דכלל שני בבות יחדיו וכשהוא אסר חייב לגרשה ש"מ אף בנדרה היא חייב הוא ג"כ לגרשה וע"כ הטעם משום מסני סני אותה, ואם היא אסרה ותלאה בתשמיש הוי כאלו נדרה מתשמיש:
(ז) שלא לארוג בגדים נאים: ברמב"ם מבואר היינו במקום שדרכן לארוג:
(ח) שמשיאתו שם רע: והא דלא קאמר הטעם משום די"ל א"א לי באשה נדרנית מ"ה תצא ואינו חייב ליתן לה כתובה כיון דלא היה בידו להפר לה תירצו תו' כיון שאינו נדר בעינוי נפש ולא בינו לבינה א"י לומר א"א באשה נדרנית וכ"כ הר"ן:
סעיף ד[עריכה]
(ט) יוצי' מיד: בטור מבואר דוק' כשנדרה סתם או יותר מחדש אבל אם נדרה רק חדש א' לא אמרי' מסני סני לה כיון דאין לה צער שלא לילך לאביה חדש א' כמ"ש לעיל וע' בח"מ שכתב המחבר פסק כרמב"ם דס"ל כל שנדרה היא אין כופין אותו להוצי' רק בדעתו הדבר תלוי אם רוצה לגרשה ולא משמע כן ביורה דעה סי' רל"ה:
(י) יותר מחודש: ותלאו בתשמיש הוי כאלו נדרה מתשמיש וע' בתו' ר"פ המדיר דהקשו שם על המקשן דהקשה כיון דמשועבד לה היכ' מצי מדיר לה כתבו תו' וא"ת ולוקה /ולוקמה/ כגון דתלנהו למזונות בתשמיש דאמר יאסור הנאת תשמיש עלי אם אזונך ותירצו דא"כ אפי' לשמואל דאמר אפי' בסתם ימתין שמא ימצ' פתח ה"ל להמתין ל' יום ואח"כ תהנה ותאסר בתשמיש וימתין ז' ימים, לפ"ז משמע אף כאן אם הדירה שלא תלך יותר מחדש ותלאה בתשמיש ימתין ל' ושבעה ובפרישה הק' למה כ' הטור יקיים ז' ימים ותי' נדר הנאה שאני שיכול להדיר ע"כ העולם אף על גב דמשועבד לה מ"מ שם הנדר שייך בלי תשמיש משא"כ שלא תלך לבית אביה לא שייך הנדר בלי איסור תשמיש הוי כאלו נדרה מתשמיש ובט"ז כתב שם הטעם משום איסור הנאה יכול לאסור ולעמוד פרנס ול"ד דהא תו' כתבו זאת למקשן דהקשה וכיון דמשועבד לה איך מצי למדיר וע"ז הקשו אף שא"י למדיר מחמת פרנס מ"מ חל מחמת איסור תשמיש, בדרישה מכניס זאת בקושי' שלו גם סברת הדרישה דוחק, וא"ל הטור ס"ל כהמסקנ' של תוס' שהביאו בשם ר"י שתירץ קושי' של תו' בע"א א"כ י"ל כשתולה זה בזה לא אמרי' דימתין שני זמנים דהא אף לתירוץ ר"י קשה למה לי לתרץ קושי' תו' דהא לסברת הטור לק"מ כי מתני' איירי נמי בנודר סתם אז אין להמתין אלא ז' ימים אע"כ לא ס"ל כסברת הטור וע' ב"ח בק"א ול"ד כלל ואם אמר יאסר עלי תשמיש מעכשיו אם תלכי לבית אביך אז אפי' אם אמר רק חדש אחד הוי כאלו נדרה מתשמיש כי בתנאי לא תזהרי עתו' ריש המדיר ואם היא נדרה יאסר עלי הנאת תשמיש מעכשיו אם אלך לבית אבי חדש א' צ"ע אם אמרי' מסני סני כיון ע"פ הדין אסורה בתשמיש אף על גב דאפשר לה שלא להילך:
סעיף ה[עריכה]
(יא) קונם הנאת תשמישך עלי יוצי' מיד: היינו מטעם מסני סני אותה וע' ביורה דעה סי' רל"ד שם פסק דבעל יכול להיפר אם נדרה שלא תלך לבית אבל וק' א"כ אפילו לא תלתה בתשמיש יכול להפר ואם לא היפר תצא מיד וע"ש בט"ז מ"ש בזה ונר' דקושי' זו ל"ק אלא לסברת הט"ז דס"ל בכל נדר אמרי' מסני סני אפי' לא תלאו בתשמיש שפיר קשה קושי' זו אבל לדעת הפרישה לק"מ כי איירי בנדרה עולמית אז א"צ לגרשה כיון אחר הגט עדיין אסורה ומסני סני לא אמרי' כשלא תלאו בתשמיש וש"ך כתב שם בדעת הפרישה והקשה קושי' זו ותירץ בדוחק וה"ל ליישב בטור כמ"ש:
סעיף ז[עריכה]
(יב) יתר על כן יתיר את נדרו או יוצי' כצ"ל: וכן הגי' בח"מ ובש"ע קטנים ד"א הגי' ג"כ כהנ"ל וכן הוא ברמב"ם ופי' המגיד דאיירי כל נדרים אלו שתלאה בהנאתו ומ"ש ויתיר את נדרו היינו ימתין כדי שיעור התרת נדרו מיהו על המחבר קשה מה מחדש בסעיף אחר זה ועב"ח מ"ש ופי' דאיירי באומר קונם כלי על שכני אם תלכי למרחץ ולכאו' קשה למה מגרש מיד ולא ימתין עד שיעור שיכולה להיות בלי מרחץ וצ"ל דס"ל כשם אם מדיר שלא תלכי יותר מחודש לבית אביה בתנאי איסור תשמיש אמרינן דהוי כאלו מדיר רק מתשמיש ותמתין רק ז' ימים כן הוא כאן כיון שמדיר מהנאת כלים אם תלכי למרחץ יותר משיעור מרחץ הוי כאלו מדיר מהנאת כלים ותצא מיד כ' בח"מ אם מדיר אותה דבר שהוא לטובתה כגון שהדיר קונם הנאת תשמישך עלי אם לא תתקשט והיא אינה רוצה א"י לכופה והנדר חל והוא אין לו דין מורד והיא אינה מורדת ולאחר ששה חדשים יוצי' ויתן הכתובה כמ"ש בסי' ע"ז: