שולחן ערוך יורה דעה רלה ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רלה · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
הדירה שלא תיהנה ממנו אינו חל שהרי הוא משועבד לה ואם אמר לה צאי [מעשה] ידיך במזונותיך והיא מספקת בהם לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים קטנים אם כל משפחתה רגילין באותם דברים קטנים אינו חל שהרי הוא משועבד לה גם בהם ואם אין כל משפחתה רגילים בהם אלא העשירים ואביה עשיר ורגיל בהם ובעלה אינו עשיר ואינו רגיל בהם חל הנדר שהרי אינו חייב לה בהם ומכל מקום כיון שהדירה ממנו והיא חזרה לבית אביה הוא מתחייב לה עתה בהם הילכך עד ל' יום יפרנסנה באלו הדברים הקטנים על ידי פרנס שיאמר כל הזן אינו מפסיד ויזון אותה אחר ויקח מהבעל לא שנא הדירה שלשים [יום] או יותר או שהדירה סתם אחר שלשים יום יוציא ויתן כתובה:
מפרשים
(ה) והיא מספקת כו'. דאל"כ פשיטא דלא חל הנדר כיון שמשועבד לה:
(ו) ואינה מספקת כו'. משמע אבל אם היא מספקת גם לדברים קטנים חל הנדר ולא יוציא ובהגהת אשיר"י ר"פ המדיר כ' דצ"ע:
(ז) ומ"מ כיון שהדירה כו'. כלומר כיון שהדירה ואינה אוכלת עמו מחייב בהן מיד ואסור לפרנסה בעצמו כיון שהדירה הלכך יעמיד פרנס ועיין בא"ע סי' ע':
(ח) כל הזן אינו מפסיד. כתב הפרישה וצריך אח"כ לשלם לפרנס וכן לעיל סי' רכ"א ס"ח באומר כל הזן אינו מפסיד צריך אח"כ לשלם לו ודוקא בהולך אצל חנוני הרגיל אצלו אינו מחויב לפרעו אא"כ ירצה דנראה כשלוחו ודלא כהעט"ז שכתב גם בכאן שאינו מחויב לפרעו וכ"נ דעת הב"ח שחייב לשלם לו ע"ש וע"ל סימן רכ"א ס"ח:
(ט) אחר ל' יום יוציא כו'. היינו כשהדירה בסתם או ליותר משלשים יום אבל הדירה בפירוש לשלשים יום יקיים:
(י) יוציא כו'. משום דעד ל' יום אינה מקפדת להתפרנס ע"י פרנס טפי זילא לה מלתא בפני הבריות והלכך יוציא ויתן כתובה:
שהרי הוא משועבד לה. בתוס' ריש פ' המדיר דבור המתחיל ה"נ כו' הקשו הא מצינו דאין משועבד לה בלאו אומר צאי מעשה ידיך כו' כגון שתלה בתשמיש שאמר יאסר תשמישך אם אזונך וי"ל דא"כ לא הל"ל יתר מל' יום יוציא אלא לאחר שלשים תהנה ותיאסר פירוש ולא יצטרך להוציא עד אחר ז' ימים לאחר ל' וליכא למימר נמי דאמר יאסור תשמישך עלי מעכשיו אם תהנה ממני דאז אסורה ליהנות כההיא דקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דלא מזדהר אינש בתנאי כמ"ש לעיל סימן רי"ג ס"ג ולקמן סעיף ג' יתבאר דמה שכתבו התוספות בתולה בתשמיש שימתין ל"ז היינו דוקא בזה שעד שלשים יום יש אפשרות להדירה מהנאה בלא תליה בתשמיש כיון שאפשר לזונה ע"י פרנס אלא שכיון שלאחר ל' יום א"א לו כן ע"כ לא חל הנדר אח"כ כלל אלא כיון שתלאו בתשמיש חל איסור תשמיש עליו והוה כנודר מתשמיש לחוד וימתין אז ז' ימים ויוציא וזה לא דמי למ"ש כאן אח"כ בסעיף זה הלכך עד ל' יום כו' דמשמע דחל הנדר אח"כ בלא תליה בתשמיש וע"כ יוציא דהתם הנדר חל לגמרי לענין הדברים הקטנים בלא תליה בתשמיש שאין עליו חיוב בהם כל זמן שהיא אצלו אלא שאחר שחל הנדר הוצרכה ללכת לאביה ואז נולד חיוב דברים ההם בזה נתנו זמן שלשים יום שאפשר ע"י פרנס בדברים קטנים לאחר ל' יוציא תכף משא"כ כאן שהחיוב הוא מעתה לפרנסה ע"י עצמו ולא ע"י פרנס אלא שתוך ל' יום היא מוחלת על זה א"כ לא חל אחר ל' יום אם לא שתלאו בתשמיש ממילא צריכה עוד ז' ימים אחר הל' כדין נודר מתשמיש:
עד שלשים יום כו'. דטפי משלשים שמעי בה אינשי וזילי בה מילתא אבל עד שלשים יום אפשר לה בצינעה על כן המתינה לה שמא תוך שיעור זה ימצא פתח לנדרו וכן בכל מקום שאפשר לשהות בסימן זה משהינן לה מטעם זה:
ויקח מהבעל. פירוש אם ירצה ישלם לו ואסור להיות דרך חיוב וכבר כתבתי מזה סי' רכ"א סעיף ח' דלא כמ"ש כאן ובפרישה שם:
(ב) ויקח: כתב הש"ך וצריך הבעל לשלם לו אח"כ וכן לעיל סי' רכ"א ס"ח באומר כל הזן וכו' ודוקא בהלך אצל חנוני הרגיל אצלו אינו מחויב לפרעו אא"כ ירצה דנראה כשלוחו וכ"כ הב"ח אבל אין כן דעת הט"ז דפסק גם כאן אין חיוב עליו לשלם וכמ"ש שם בסי' רכ"ח ע"ש.
(ג) סתם: היינו כשהדירה בסתם או ליותר מל' יום אבל הדירה בפירוש לל' יום יקיים ש"ך והטעם דשיעור ל' יום שאז אינה מקפדת להתפרנס ע"י פרנס טפי זילא לה מילתא בפני הבריות.