ט"ז על אבן העזר עד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך אבן העזר עד |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ותלאו בתשמיש דלא"כ אין הנדר חל דאין הבעל יכול לאסור שום דבר על אשתו מידי דלאו שייך בי' אוסר את שלו עליה כמו במדיר אשתו שלא תהנ' ממנו:

ויקיים ז' ימים דהוא כאוסר תשמיש שלה לחוד עליו:

ז' ימים שדרך אשה להיות ז' ימים בימי נדותה וימתין לה שיעור זה שתשהה אצלו אולי יתחרט ויתיר ובנדר הי' והוא קיים מה יש לה עוד להמתין אי ניחא לה למשקל כתובתה ומפיק לא תבקש פתח לנדר' אבל נודר הוא ימתין שמא ימצא פתח לנדרו:

וי"א שאם הדיר' פי' ותלאו בתשמיש דאל"כ אין יכול לאסור הקישוט שלה וזה הי"א הוא הרמב"ם שמביא הטור ל' המשנה כך הוא בעניות כל זמן שלא נתן קצבה בעשירות ל' יום פי' דהאוסר קישוט אשתו הוי' דינו אם אוסר לה נתינת קצבה עד י"ב חודש ואם יותר יוציא וכן אם אומר סתם יוציא אחר י"ב חודש כשמואל ודיעה ראשונה הי' הרא"ש דפסק דבסתם יוציא מיד ויתן כתובה ועיין בי"ד סי' רל"ה בדברינו לבאר פרטי הדינים בזה:
דברי המגיה (סעיף ב') נדרה היא כו' כתב ב"ש בסק"ד והט"ז כ' דהרמב"ם ס"ל דהי' נתנה אצבע ב"ש ואינו נראה דא"כ למה יתן לה הכתובה עכ"ל ול"נ דדברי הט"ז נכונים דהכי איתא בגמרא שם דף ע"א האשה שדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר לה ר"מ ור"י אומרים היא נתנה אצבע ב"ש לפיכך אם רצה הבעל להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא בלא כתובה ר"י ור"א אומרים הוא נתן אצבע ב"ש לפיכך אם רצה להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה וכ' הר"ן הביאו ב"י דפירשו הפוסקים אם אמר אי אפשי באשה נדרנית ומ"ח לא הפר יוציא ויתן כתובה רק דהרמב"ם לא פי' כן ומ"ה ס"ל דאין כופין אותו לגרשה ע"ש ולפ"ז נוכל לומר דהט"ז ס"ל דגם הרמב"ם ס"ל כפי' הר"ן משום דאמר א"א באשה נדרנית מ"ה לא חפר לה והא דס"ל להרמב"ם דאין כופין אותו להוציא' משום דס"ל כתנא דהי' נתנה אצבע ב"ש ואעפ"כ ס"ל דיתן לה כתובתה דלפי הפי' הנזכר לא איתא בגמרא רק ב' חלוקות אם רצה להפר יפר ואם אמר א"א באשה נדרנית ומ"ה אינו מיפר לה לר"מ ור"י תצא בלא כתובה אבל חלוקה שלישי' דאם אמר אפשי בה לא נזכר בגמ' ובודאי לר"מ ור"י דס"ל היא נתנה אצבע ב"ש תשב תחתיו ולא תאכל מאותו המין כי הוא לא חייב מידי אבל לר"י ולר"א דס"ל הוא נתן אצבע ב"ש נוכל לומר דדוקא באם אמר א"א באשה נדרנית ומ"ה אינו מיפר לה הוא דאמרינן יוצא ויתן כתובתה מיד דמסני הוא דסני לה כיון שאומר א"א ואינו רוצה להפר לה אבל אם אומר אפשי בה לא אמרי' מסני הוא דסני לה דהוא לא חייב מידי והיא נתנה אב"ש ובז' מחולקים הפוסקים והרמב"ם דלפוסקים אמרינן באומר אפשי בה דהוא נותן אב"ש ומסני סני לה ויוציא בע"כ ויתן כתובה והרמב"ם ס"ל באם אומר אפשי בה לא אמרינן מסני סני אלא ס"ל כתנאי דס"ל היא נתנה אב"ש ולפיכך אם רוצה תשב תחתיו ולא תאכל כו' אבל באומר א"א באשה נדרנית ומ"ה לא הפר כופין אותו להוציא מיד משום דמסני סני לה ובזה לק"מ גם קושיות החמ"ח והב"ש אטו לא ידעינן דאיש יכול לגרש אשתו בע"כ כו' ע"ש ולפי מ"ש מיירי מתני' נמי באומר א"א באשה נדרנית ויוציא בע"כ עכד"ה:

אסר הבעל כלי שכניו פי' התוספות כשהוא מדיר ולא תלה בתשמיש דאל"כ אמאי יוציא מיד תאסר בתשמיש ויקיים ז' ימים אלא שאסר הנאת כלי עליו ועיין בדברינו בי"ד סי' רל"ה לתרץ מה שהקש' מו"ח ז"ל כאן:

ימתין ז' ימים (גם סעיף שקודם זה) מיירי תלאו בתשמיש דאל"כ אין בידו להדירה וכמ"ש בסעיף זה והא כל סעיף זה כפל שכבר כתבו סעיף שקודם לזה ומה שהוסיף כאן ימתין ז' ימים הי' לו לכתוב בסעיף הקודם אלא דהך מלתא שימתין ותלאו בתשמיש הוסיפו בספר בדק הבית שלו על הטור וכתבו בש"ע אח"כ ועשה ממנו סעיף חדש: