שולחן ערוך אבן העזר ל ו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ל · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
זרק לה קידושיה, אפילו לתוך חיקה, ולא שקלתינהו אלא אשתיקה, יש מי שאומר שאינו כלום כיון דלא ארצאי מעקרא לאקדושי לה:
מפרשים
(י) כיון דלא ארצאי מעיקר': משמע דאם נתרצי' מעיקר' על הקדושין אף על פי שלא נתרצית על הזריקה וכמ"ש בתחילת סי' זה וכמבואר לקמן סימן מ"ב:
(יא) אלא אשתיקה יש מי שאומר וכו': לכאורה נראה דהיינו דעת הרמ"ה שהביא הטור בסי' כ"ח וס"ל אם לא גלתה דעתה דניח' לה לא הוי קידושין אם זרק לה הקידושין אפילו לא נערה כמ"ש שם ובט"ז כתוב דהיינו דברי הג"מ שהביא הב"י בסימן מ"ב ובהגהת ש"ע שם דדוקא אם היה מדבר עמה תחלה מקדושין ונתרצית לא מהני מה שזרקה הקידושין מחיקה אבל אם לא נתרצית מעיקרא אין כאן קידושין אם השליכה מחיקה ומגיה במקום אשתיק' שדתינהו ואין זה כדאי לשבש כל הספרים גם מבואר רס"ו כל דלא ארצאי מעיקר' לא מהני אם זרק לה הקידושין:
אלא אשתוקה האי מלת' אין לה שחר דודאי מיירי כאן שאמר לה לשון קידושין דכן משמע ל' זרק קידושין ותו דאל"כ פשיטא דאין כאן בית מיחוש אלא פשוט דאמר לשון קידושין והיא שותקת וא"כ ודאי קדושין גמורין יש כאן אלא פשוט שיש כאן ט"ס וצ"ל אלא שדתינהו והוא דברי תשובת מהר"מ בהג"ה והביאו ב"י סימן מ"ב דדוקא אם היה מדבר עמה תחלה מקדושין ונתרצית לא מהני מה שזרק' הקידושין מחיק' אבל אי לא אתרצאי מעיקר' אין כאן קידושין אי השליכ' מחיק' כמבואר ג"כ בתשובת הרא"ש שמבי' ב"י ס"ס זה ובלבוש העתיק כמו שכתב כאן בש"ע והיא שגגה גדולה:
דברי המגיה כתב ב"ש בס"ק י"א אלא אישתק' כו' לכאורה נר' שהוא דעת רמ"ה שהביא הטור בסימן כ"ח וס"ל אם לא גלתה דעתה דניח' לה לא הוי קידושין אם זרק לה הקידושין אפילו לא ניער' ובט"ז כתב דהיינו דברי הג"מ שהביא ב"י בסימן מ"ב כו' ומגיה במקום אישת' שדתינהו ואין זה כדאי לשנות כל הספרים גם מבואר ברס"ז כל דלא ארצויי קמיה מעיקר' לא מהני אם זרק לה הקידושין וכ"כ בסי' כ"ח ס"ק י"ב דמוכח כן ממה שהקשה לעצמו מזרק לה קידושין ע"ש עכ"ל וכ"כ הח"מ בסי' מ"ב סק"ב על מה שכתב שם בהגהות ש"ע אם נתן ליד האשה בחזקה שלא ברצונה וקדשה והיא לא זרקה הקידושין הוה מקוד' וכ' הוא שם דהג"ה זו שהוא מדברי הג"מ חולק של שהבי' הטור דברי רמ"ה בסי' ל' והב"י בש"ע שם בסעיף ו' פסק כדברי הרמ"ה אף שלא ניער' בגדי' אינם קידושין והיינו דמפ' ג"כ כב"ש ודוחה דברי הב"ח שכתב דברי רמ"ה מיירי לאחר שזרק לתוך חיק' ניער' בגדים כדי שלא תקשה דברי הרמ"ה על דברי הג"מ וכתב הוא דלשון תשובת הריב"ש סי' ק"ע שכתב כיון דלא עבדא מעשה דמוכח דניחא לה אין זה קידושין והא דלא מחאי משום דלא איכפת לה כו' וכ"כ בסי' כ"ח ס"ק י"ב דמדברי תשובת הריב"ש שכתב והיא פושטת ידה ולקחה הטבעת משמע דצריך שתעשה דבר דמוכח דניחא לה וכ' שם דמ"מ ספק קידושין הוה דריב"ש דלא חש כלל לקידוש מיירי שהשליכה מיד אבל בלא השליכה מיד הוי ספק כו' ע"ש ובב"ש בסי' מ"ב כתב דהג"מ מיירי שהיה תחלה רצונה להתקדש לו ואח"כ קידש אותה בחזקה ובזה אמרינן דהוי קידושין כיון דלא זרקה ואשתק' כו' עכ"ל ואל עשה בזה כלום דהרי כתב כאן זרק לה קידושין וכן בסי' כ"ח בטור בשם הרמ"ה כתב ג"כ שזרק לה קידושין ובודאי אמר לה כן שלקדושין הן בשעת זריק' דלכך מיקרי קידושין בשעת זריקה וכן מדייק הט"ז וזהו בודאי עדיף מדיבר תחלה עמה מקידושין שכתב רמ"א בסי' מ"ב וכיון דאישתק' אחר זריקה ולא ניערה מבגדיה ולא הי' שם אונס כלל ודאי זה עדיף ממה שכ' בהג"ה שם ואין כאן ראיה דלא היה רצונה תחלה כי אדרב' דנר' מזד מתחלה ועד סוף היה רצונ' לקידושין וא"כ יהיה דברי רמ"א סותרים אהדדי כקושית המ"ח ונלע"ד שלא להטיל מחלוקת בין רמ"ה להג"מ דמה שכתבו החמ"ח והב"ש דרמ"ה מיירי אפי' בשלא ניער' דברי' אלו א"א לאומרם דודאי כשלא ניער' ושתקה בשעת זריקה ואח"כ נטלת' ג"כ אין לך רצוי גדולה מזו ודומה ממש כמו שקבל' ושתקה שכתב דהוי קידושין מה לי אם קבלה תכף ושתק' או הניחא אצל' ושתקה ואח"כ נטלה דאף שכתבו התו' והרא"ש באם אמרה הניח על הסלע ואחר כך נתן לתוך חיקה אינ' מקודשת אך בנטלה גם כן הא כתבו הטעם והובא בטור דכיון שאמרה תנו על הסלע הוי כאלו אמרה איני חפץ בקידושך ואפילונטלה אח"כ כשזרק לחיק' יכולה לומר בתורת מתנה קבלתי כיון דגלת' דעתה שאינה חפצ' בקידושין ואעפ"כ נתן לה בודאי נתן לה לשם מתנ' אבל כאן שלא אמרה דבר ולא היה שום גילוי דעת שאינ' חפצה בו וגם אח"כ נטלה ג"כ בוודאי לא נחשדת ליקח בגזילה כיון דאין כאן שום גילוי דעת דנתן לה לשם מתנ' כי אדרב' היה סומך עצמו שהוא קידושין כיון דלא זרקה מחיקה ועוד דהקשה מהא דתנן זרק לה קידושיה קרוב לה מקודשת ושם מיירי שלא הגיע ליד' הקידושין כלל כמ"ש בש"ע ואם היה מחצה ע"מ או ספק קרוב לו או לה ונאבדו קודם שהגיע לידה הרי זו ספק מקודשת משמע דבודאי קרוב לה אף שנאבדו קודם שהגיע ליד' מקודשת ולפ"ד דמיירי כאן בשלא ניערה אינו דומה כלל לזרק לה כו' וא"ל דבדרך כ"ש הקשה דכ"ש הוא כאן דהקידוש אצל' דהדין נותן שתהיה מקודשת א"כ ק' מאי מחלק דהתם מיירי בארצאי מעיקרא דלמא התם דלא הגיע לידה הקידושין בעי' דארצאי מעיקרא אבל כאן שהקידושין אצלה לא בעי' ריצוי מעיקרא דזהו ריצוי שלה מה שלא זרקה מחיקה וגם מל' רמ"ה שכתב אבל זרק לה קידושין אפי' לתוך חיק' ולא שקלתינהו אלא אישתק' ואזל' לעלמא האי אזלא לעלמא הוא מיותר דלא הל"ל אלא סתם ולא שקלתינהו אלא אשתקה א"ו דקאי אולא שקלתינהו דר"ל דלא שקלת הוא ואזל' לעלמא דהיינו אפי' אחר שאזלה לעלמא לא שקלתינ' ג"כ אלא זרקה מחיק' ואי לא הוי כתב זה ה"א דהיא אישתק' והוא אזל לעלמא והניח אצל' ובזה באמת הוי קידושין כיון דלא גלתה דעתה דלא ניחא לה בקידושין כיון דלא זרקה מחיקה לכן כתב דהיא אזל' לעלמא וקאי על ולא שקלתינ' וכזה דוקא לא הוי קידושין כיון שניער' מחיק' ולא שקלתינ' ובב"ש כתב דמוכח ממה שהקשה לעצמו מזרק לה קידושין ודברים אלו ק' לאמרם ולהבינם א"א דאדרב' אם מיירי בשניער' מקשה שפיר מזרק לה קידושין דגם שם מיירי בשלא נטלה כמ"ש וכ"כ הב"ח וגם אין שם מעשה דמוכה דניחא לה ואת"ל דכך הם דבריהם דלא ניער' מיד אבל אח"כ ניערה ולא נטל' א"כ כ"ש הוא דהוי מקודשת כיון דלא ניער' מיד ש"מ דתחלה היתה רצונה להתקדש ואח"כ הדר' בה כמ"ש הב"י בסי' מ"ב בשם הג"מ אפי' אם השליכה תוך כ"ד חיישינן דשמא מהדר קא הדרה בה ומכ"ש כשלא השליכ' מחיק' אלא לאח"ז דחיישי' לזה ועוד דאם תרצה לפרש דברי רמ"ה דלא ניער' לא תשמע מיניה דאח"כ ניער' ולא נטלה כי לא הזכיר שם שום דבר עוד ומאין תבוא לפ' דלא ניערה בתחלה וניער' בסוף ועוד אף לו יהי' כדבריהם דמיירי כשלא ניער' א"א להיות מה שכתב בסעיף זה שהוא דעת רמ"ה דרמ"ה מיירי שאמר תחלה לשם פקדון וחזר ואמר לשם קידושין א"כ אף כשל' ניער' נוכל לומר דנטלתו לפקדון וגם היתה סבורה אי תשדינהו ומתברי יאמר לשם פקדון נתן ותתחייב בהו דדוקא אם קבלה בעצמו אז היא מקודשת דכיון דשמע' שהוא אומר אח"כ לשם קידושין לא הי' לה לקבלה ומדקבלה מוכח שנתרצית אבל אם זרק לה אין כאן הוכחה אבל כאן שזרק לשם קידושין מתחלה היה לה לזרוק מחיקה ומדלא זרקה ש"מ דניחא לה ואף שכתבו הם דדברי רמ"ה הם אפי' בשלא אמר תחלה לשם פקדון לא משמע כן בטור דהרי הטור כ' תחלה א"ל כנסי סלע זה בפקדון כו' כיון דשתק וקבלה איכא הוכחה שנתרצית וע"ז כתב וכ' הרמ"ה כו' דמשמע דאיירי בפקדון דאל"כ דרמ"ה איירי בלא אמר לשם פקדון אינה מוכח מדברי רמ"ה דדלמא שם דוקא הוי קידושין בשתקה וקבלה אבל כאן דאפשר לומר בתורת פקדון שאמר לה תחלה קבלה לא הוי קידושין מוכרחים המה לומר דהטור לא הביא דברי רמ"ה על דבריו שכתב תחלה אלא נתכוין על סיפא דרמ"ה באם לא שקלתינהו כו' א"כ ק' למה הביא הטור רישא דרמ"ה כלל לא הי' ליה להטור לכתוב רק ורמ"ה כ' אם זרק לה קידושין כו' ועוד גם אח"ז סיים הטור ואם אחר שנתן לידה בתורת פקדון כו' הרי דעירב דברי רמ"ה בין ב' החלוקות דפקדון משמע דגם רמ"ה מיירי בפקדון וכ"כ רמ"א בהג"ה שם בסק"ד ואיני כדאי לחלוק על רמ"א בפי' דברי הרמ"ה ואף אם יאמרו דרמ"א לא כיון ג"כ דוקא בפקדון יקשה למה הביא רמ"א הג"ה זו כיון דהב"י כתב זה בש"ע סימן זה א"ו דרמ"א מיירי בפקדון וזהו מדברי הרמ"ה ולא מ"ש הב"י בש"ע שהוא מהג"מ וכן מפרש הט"ז בסי' מ"ב דרמ"ה מיירי בפקדון דכתב שם וראיה עוד ממ"ש הטור בשם רמ"ה באומר כנסי סלע זה לפקדון כו' ומה שכתבו דמוכח כן מתשובת הריב"ש סימן ק"פ המעיין שם יראה שהחזיקו את עצמם בדבר שאין בו ממש דשם הי' השאלה בא' שזרק לאבי הנערה א' טבעת א' ואחר כך אמר שיהיו לקדושי בתו ותכף זרק אבי' מחיקו והשיב דלא הוי קידושין כיון דבשע' זריק' לא אמר כלם וז"ל דבשלמ' בל' הקידושין נאמר לאשה בשעת נתינ' והיא פושטת ידה ולקחה הטבעת אז היא מקודשת בשתיקה שקבלתה הכסף או הטבעת קידושין הוי הודאה כיון שכבר שמעה שנתן לשם קידושין אבל אם כשקבל' הכסף לא שמע' ל' קידושין אלא קבלת' הכסף אין שתיקת' כלום כיון דלא עבד' מעשה דניח' לה והא דלא מחאי משום דלא איכפ' לה לא כתב שם והי' פושטת ידה רק לפי מנהגו של עולם בכל הקידושין דמתקדשת בהכי וכתב דקבלת הכסף הוי הודא' ולא כמו שהבינו הם דמיירי אלו הי' כך דוקא אז היתה מקודשת דאינו כן דה"ה אם זרק לה וקבלה אח"כ היתה מתקדשת ולא כ"כ רק לפי מנהגו ש"ע בכל קידושין כדרך שמקדש איש את אשה ועוד דאפי' לפ"ד אפשר לפרש דברי הריב"ש שפושטת ידה לאח"ז ואע"פ כן היא מתקדשת דהוי הודא' דמוכח דניח' לה דהרי לא כתב שם דהיא פושטת ידה יד ותכף ואם תרצה לדייק מהתשו' הנ"ל גם איפכא נוכל לדייק ממה שכתב אבל כשקבל' הכסף לא שמעה לשון הקידושין אין שתיקת' כלום כיון דלא עבד' מעשה דניחא לה נוכל לדייק ג"כ אבל אם אמר מקודם ל' הקידושין וזרק לה ולא השליכה הקידושין מחיק' גילתה דעתה דניחא לה דדוקא כשלא אמר מקודם לשון קידושין אין כאן גילוי דעת דניחא לה דהא דלא מחאי משום דלא איכפת לה כמו שהבי' שם ראיה מרש"י דקידושין דף י"ג אבל כאן לא שייך זה והוי גילוי דעת דניח' לה ומכ"ש אם נדייק ממ"ש בסוף התשובה דכ"ש בנדון זה שהי' בזריקה ולא היה שם שום דיבור קידושין כו' א"כ נוכל לדייק דאם הי' שם דיבור קידושין ה"ל קידושין וכן יש שם הרבה דיוקים כזה ואין להאריך בה וגם סיים שם אפילו א"ל בשעת נתינה ונטלתו וזרקתו אין כאן קידושין משמע דוקא בזרקתו אבל לא בהחזיק' בה א"כ אין זה דעת רמ"ה ויפה הגי' הט"ז במקום אשתיק' שדתינהו אבל בלא ניער' מחיק' מקודשת אפי' לא נתרצית מתחלה רק החילוק באם שתקה וקבל' אף אם זרקה תכ"ד מידה מקודשת כמ"ש הב"י בסי' מ"ב כמ"ש אבל בלא שקלתינהו ואשתקה אינה מקודשת בזרקה מחיקה תכ"ד ואין כאן מחלוקת בין הרמ"ה להג"מ עכד"ה):