לדלג לתוכן

שולחן ערוך אבן העזר ל ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

אמר לה: "התקדשי לי בדינר זה", נטלתו וזרקתו לים בפניו, או לאור או לכל דבר האבד, אינה מקודשת. ואין צריך לומר אם זרקתו בפניו למקום שאינו אבד, שזה מוכיח שאינה חפצה בקדושין.

ועיין לקמן סימן מ"ג סעיף א':

מפרשים

 

(יא) ואצ"ל אם זרקתו בפניו:    (בקידושין דף ח' ע"ב ת"ר התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת ופריך הא שדתינהו קמיה הוו קידושין הא קאמרה ליה שקול לא בעינ' ומשני ל"מ קאמר ל"מ שדתינהו קמיה דלא הוו קדושין אבל זרקתו לים אימא כיון דמחייב' בהו לשלומי גמרה וקדשה נפשה ולפי שהוא שלה זרקתו והא דקא עבדי הכי סבר' איבדקיה להאי גברא אי רתחנ' הוא אי לא והוו קידושין קמ"ל עכ"ה) והנה מ"ש הרב כאן ואצ"ל אם זרקתו בפניו דפשוט לו יותר דאינה מקודשת כשזרקתו לפניו משזרקתו לים והיא כמסקנת הגמ' לא מבעי' שדתינהו קמיה וכו' ובטור כתב להיפך וזורקתו לאור או לכל דבר האבוד או אפילו שלא לדבר האבוד אלא זרקתו לפניו והוא דרך לא זו אף זו נמשך אחר סברת המקשן שיותר פשוט כשזורקתו לים דא"מ משזרקתו לפניו ומשמע דוק' זרקתו בפניו אבל זרקתו לפניה קרוב לה או לתוך ד' אמותיה הוו קידושין וע' בב"ח:
 

(יב) ואצ"ל אם זרקתו בפניו:    דה"א אם זרקה לים דחייבת לשלם מרה לקדשה קמ"ל, ומב"ח סי' מ"ב נשמע אם זרקה הקידושין והיה בחצרה מקודשת אא"כ דאמרה בפי' דאינה רצונה להתקדש לו, וה"ה אם זרק לתוך ד"א שלה אם קרוב לה וכ"כ ח"מ וצ"ע:
 

ואצ"ל אם זרקתו בגמרא אמרינן לא מבעי שדתינהו קמיה דלא הוי קדושין אבל זרק' לים אימ' כיון דאחייבת לשלם קדש' נפשה וחא דעבד' הכי סברא איבדקיה להאי גברא אי דתחנ' הוא או לא קמ"ל:
 

(ו) בפניו:    דוקא זרקתו בפניו אבל זרקתו לפניה קרוב לה או לתוך ד' אמותיה הוי קידושין כ"כ ב"ח בסי' מ"ב ע"ש. לכאורה לא מקשה הש"ס מידי בקדושין דף ח' ע"ב הא שדתינהו קמיה הוי קדושין הא קאמר' ליה שקול לא בעינא וכו' ע"ש דילמא איירי דזרקה בחצירה כסברת הב"ח. עיין בטור ועיין ח"מ ופרישה ודו"ק.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש