שולחן ערוך אבן העזר כט א
שולחן ערוך אבן העזר · כט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שתחזירהו לי", אינה מקודשת:
- הגה: אבל האשה שנתנה לאחד מתנה על מנת להחזיר לה לאחר ל' יום, כדי לקדשה בה תוך ל', ונתן לה תוך ל' לקידושין, הוי מקודשת (תשובת הרא"ש כלל ל"ה). יש אומרים דאם נתן לה מתנה על מנת להחזיר ואמר לה: "בהנאה זו שאת נהנית תוך הזמן הרי את מקודשת לי", הוי קידושין (ר' ירוחם):
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) ע"מ שתחזירהו לי אינה מקודשת: מפשט ל' זה משמע שאינה מקודשת כלל ואינה צריכה גט וכן הוא סתימת ל' הפוסקים ואף שי"ל דמן התורה הוי קדושין חכמים עקרו לגמרי הקדושין דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש אבל בהגהות אלפסי כתב לשון ריא"ז גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין ונראה בעיני שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם שקדושי הראשון קדושי תורה הם אלא שחכמים בטלו' משום גזיר' כב"ה עכ"ל:
(ב) כדי לקדשה בה תוך ל': לאו דוקא דה"ה אם נתנה סתם ע"מ להחזיר עד ל' יום וכן הוא בתשובת הרא"ש וסיים שם הרי זו מקודשת ומוחזר:
(ג) ואמר לה בהנאה זו שאת נהני': כבר כתבתי בסי' שלפני זה בס"ק ל"ד דלדעת בעל העיטור לא הוי קדושין וע"כ פסק דלא הוי אלא ספק קידושין וא"כ כאן שהעתיק דברי ר' ירוחם סותר ההיא דלעיל:
בית שמואל
(א) ע"מ שתחזירהו: כתב ב"ח דאיירי בכפל התנאי דאל"כ התנאי בטל ומעשה קיים וע' בתו' שם בסוגי' זו כתבו אם נותן לא' אתרוג והתנה עמו ע"מ שתחזירנו לי אם לא החזיר לא יצא אפילו לא כפל התנאי משום אומדנא דמוכח הוא ובספר ב"ה ראיתי דהשיג על הב"ח והקשה עליו מתוס' אלו, ואין לומר תו' לא כתבו זאת אלא באתרוג משום באתרוג אומדנ' דמוכח הוא דנתן לו ע"מ שיחזיר לו כי הוא נמי צריך האתרוג, דהא לסברות תו' דלא איירי בכפל התנאי א"כ כל הסוגי' ע"כ איירי דלא כפל התנאי אפילו בקידושין ומ"מ התנאי קיים, מיהו לדינ' שפיר כתב ב"ח דהא הרא"ש ס"פ י"נ הקשה ג"כ קושיא זו ותירץ אפילו באתרוג צריך לכפול התנאי א"כ בקדושין פשיט' איירי דוק' בכפל התנאי ושפיר כתב ב"ח אם לא כפל הוי קידושין מעליית' היינו ב"ח כ"כ לדעת הטור דהוא ס"ל מסתמ' כדעת הרא"ש מיהו לדידן הוי ספק קדושין כיון דפליגי בזה תו' והרא"ש, מיהו יש לומר אפי' לדעת הרא"ש לא אמרי' אם לא כפל התנאי המעשה קיים היינו הקדושין משום דהיא לא סמכה דעתה והיא סבורה דחייבת להחזיר לו ודומי' למעמד שלשתן או לקידש בחוב של אחר דאמרינן דלא סמכה דעתה כן ה"נ ול"ד לכל הני תנאים המבוארי' בסי' ל"ח דקי"ל אם לא כפל התנאי הוי קידושין גמורים דשם נותן לה הפרוטה אשר מקדש אותה בה לחלוטין אלא מתנה עמה איזה תנאי אז אמרינן התנאי בטל אם לא כפל והמעשה שהיא הקדושין קיים, מיהו י"ל דהוי קדושין מעלייתא לדעת הרא"ש משום אפילו את"ל דהיא לא סמכה דעתה מ"מ הוי כמתנה ע"מ להחזיר וע"פ הדין היא מקודשת אלא הואיל דדמיא לחליפין לא הוי קדושין והכא באמת לא הוי מתנה ע"מ להחזיר ולא דמיא לחליפין רק היא סבורה דחייבת להחזיר לכן לדעת הרא"ש היא מקודשת בוודאי, ולענין תנאי ומעשה בדבר א' יתבאר בסי' קמ"ג בס"ד, ועיין סימן ל"ח כמה פוסקים ס"ל אם אמר ע"מ א"צ ת"כ:
(ב) אינה מקודשת: אף על גב דקי"ל בעלמא מתנה ע"מ להחזיר הוי מתנה מ"מ בקדושין תקנו חז"ל דלא הוי קדושין והטעם הוא משום דדמי' לחליפין כשהוא מחזיר הקדושין וחליפין לא הוי קדושין כלל אפילו מדרבנן כמ"ש בש"ס ריש קדושין וכתבו תו' והרא"ש דחז"ל אפקעינהו הקדושין וכן משמע מכל הפוסקים דלא הוי קדושין כלל ולא כש"ג ריש קידושין שכתב דצריכה גט וכן בד"מ פסק לא כש"ג ולא כדרישה, כתב בש"ג שם דאית' פלוגתא אם רצונה להתקדש לו במה שנותן לה הסודר דרך חליפין ורצונה להחזיר הסודר, וכן משמע במ' דהוי קדושין כשמחזיק הסודר ובתו' והרא"ש לא משמע כן, וע' חדושי מהרי"ט כתב בתשובת רש"ך אם מקנה לה הטבעת שבידו ע"י ק"ס ומקדש באותו טבעת הוי קדושין ובש"ג כתב כשמקנה לה ע"י סודר מנה להתקדש בו לא הוי קדושין ובסמוך אכתוב עוד מזה:
(ג) ע"מ להחזיר לה לאחר ל' יום וכו': מ"ש כדי לקדשה ל"ד וה"ה אם נתנה סתם ע"מ להחזיר לאחר ל' יום כתב בט"ז למ"ש בסי' הקודם סעיף כ' במתנה ע"מ להחזיר יכול לקדש בו לא היה צריך לכתוב כאן שנתנה עד ל' יום אלא אפילו אם נתנה סתם מתנה ע"מ להחזיר יכול לקדש:
(ד) בהנאה זו: דהא הנאה זו אינה מחזיר לו וכן משמע מהר"ן מה שמדייק מהרמב"ם אפי' נהנית במתנה זו ש"פ קודם שהחזירה מ"מ איהו לאו בההיא הנאה קאמר להתקדש בו משמע אם אמר בההיא הנאה הוי קדושין כדעת רי"ו ומשמע נמי ממ"ש הלוה לה מעות על זמן וכו' כמ"ש בסי' כ"ח סעיף ט' משמע כרי"ו וכ"כ בסי' הנ"ל, וח"מ כתב העיטור שהביא הטור בסי' כ"ח חולק ע"ז ואנ"ל אלא שם איירי בהשאיל כלי לקדש בו והוא מקדש בגוף הכלי אז מדמה למתנה ע"מ להחזיר ולא ס"ל כהרא"ש דכתב דיכול ליתן להנותן דמים בעד הכלי וכן משמע בתשובת הרא"ש דאיירי בכה"ג אבל אם או' בהנאה זו אני מקדש והנאה לא מיהדר לו י"ל דמודה גם בסי' הקודם כתבתי העיטור איירי בשאל סתם ולא על הזמן וס"ל שאלה יכול לתבוע מיד מ"ה אין בשימוש ש"פ:
ט"ז - טורי זהב
ע"מ שתחזירהו לי לפי שאין האשה נקנית בחליפין לפי שדרך הוא להחזיר הסודר שמקנין בו הלכך יטעו לו' שהאשה נקנית בחליפין הלכך אפקעינהו לקידושין מיניה כ"כ התו' והרא"ש פ"ק דקידושין:
להחזיר לה לאחר ל' יום כדי לקדשה בה תוך ל' האי כדי לקדש' תוך ל' לית' בתשובת הרא"ש שם אלא וקדשה תוך ל' יום כו' וכן העתיק בד"מ ולא ידענ' למה כ' כאן האי' מלת' ובאמת אין בו צורך דאפילו לא השאילה לו אלא לצורכו והו' קידש' בו מקודשת דהא עיקר החומר' במקדש בדבר השאול הוא מטעם דדמי' למתנה ע"מ להחזיר כדלעיל סי' כ"ח וכאן לא שייך זה דהא שלה הוא ואין שייך חזרה אלא תחזיקהו לעצמה ותו קיי"ל על מריה דהאי פיסק' למה הוצרך לו' שהמתנה שלה היתה עד ל' הא אפילו אם נתנה לו סתם מתנה ע"מ להחזיר יכול לקדש בו כל הנשים שבעולם כמ"ש הרא"ש והב"י בש"ע סי' כ"ח סעיף ך' ובאמת מרי' דהאי פיסק' דברי מהר"ר אביגדור כ"ץ בתשובות הרא"ש שם ואיהו לא ס"ל הא דינא דהמקבל מתנה ע"מ להחזיר יכול לקדש אלא ה"ל כאו' ולהרא"ש אין ה"נ כאן דאפילו בלא אמרה עד ל' יום מצי לקדשהו ואלו נחית רמ"א לדקדוק זה לא היה מעתיק האי פיסק' באופן זה שאו' עד ל' דלפי מה שנפסק לעיל כהרא"ש אין צורך כאן לזה:
באר היטב
(א) שתחזירהו לי וכו': כתב ב"ח דאיירי בכפל התנאי דאל"כ התנאי בטל ומעשה קיים. וכ"מ מהרמב"ם בפ"ה מה"א ע"ש. ובה"י הקשה על הב"ח מהתוס' קידושין דף ו' ע"ב ע"ש. ויש לדחות מידי אריא הא כדאית' והא כדאית' עיין ודו"ק ועיין ב"ש.
(ב) אינה מקודשת: משמע דאינה מקודשת כלל ואינה צריכה גט. אבל ש"ג בפ"ק דקדושין כתב שאם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם ע"ש. ובד"מ פסק דלא כש"ג: כתב בתשובת רש"ך אם מקנה לה הטבעת שבידו ע"י ק"ס ומקדש באותו טבעת הוי קידושין. ובש"ג כתב כשמקנה לה ע"י סודר מנה להתקדש בו לא הוי קדושין עיין ב"ש.