בית שמואל על אבן העזר כט

►| בית שמואל • על שולחן ערוך אבן העזר כט |◄

סעיף א

(א) ע"מ שתחזירהו:    כתב ב"ח דאיירי בכפל התנאי דאל"כ התנאי בטל ומעשה קיים וע' בתו' שם בסוגי' זו כתבו אם נותן לא' אתרוג והתנה עמו ע"מ שתחזירנו לי אם לא החזיר לא יצא אפילו לא כפל התנאי משום אומדנא דמוכח הוא ובספר ב"ה ראיתי דהשיג על הב"ח והקשה עליו מתוס' אלו, ואין לומר תו' לא כתבו זאת אלא באתרוג משום באתרוג אומדנ' דמוכח הוא דנתן לו ע"מ שיחזיר לו כי הוא נמי צריך האתרוג, דהא לסברות תו' דלא איירי בכפל התנאי א"כ כל הסוגי' ע"כ איירי דלא כפל התנאי אפילו בקידושין ומ"מ התנאי קיים, מיהו לדינ' שפיר כתב ב"ח דהא הרא"ש ס"פ י"נ הקשה ג"כ קושיא זו ותירץ אפילו באתרוג צריך לכפול התנאי א"כ בקדושין פשיט' איירי דוק' בכפל התנאי ושפיר כתב ב"ח אם לא כפל הוי קידושין מעליית' היינו ב"ח כ"כ לדעת הטור דהוא ס"ל מסתמ' כדעת הרא"ש מיהו לדידן הוי ספק קדושין כיון דפליגי בזה תו' והרא"ש, מיהו יש לומר אפי' לדעת הרא"ש לא אמרי' אם לא כפל התנאי המעשה קיים היינו הקדושין משום דהיא לא סמכה דעתה והיא סבורה דחייבת להחזיר לו ודומי' למעמד שלשתן או לקידש בחוב של אחר דאמרינן דלא סמכה דעתה כן ה"נ ול"ד לכל הני תנאים המבוארי' בסי' ל"ח דקי"ל אם לא כפל התנאי הוי קידושין גמורים דשם נותן לה הפרוטה אשר מקדש אותה בה לחלוטין אלא מתנה עמה איזה תנאי אז אמרינן התנאי בטל אם לא כפל והמעשה שהיא הקדושין קיים, מיהו י"ל דהוי קדושין מעלייתא לדעת הרא"ש משום אפילו את"ל דהיא לא סמכה דעתה מ"מ הוי כמתנה ע"מ להחזיר וע"פ הדין היא מקודשת אלא הואיל דדמיא לחליפין לא הוי קדושין והכא באמת לא הוי מתנה ע"מ להחזיר ולא דמיא לחליפין רק היא סבורה דחייבת להחזיר לכן לדעת הרא"ש היא מקודשת בוודאי, ולענין תנאי ומעשה בדבר א' יתבאר בסי' קמ"ג בס"ד, ועיין סימן ל"ח כמה פוסקים ס"ל אם אמר ע"מ א"צ ת"כ:

(ב) אינה מקודשת:    אף על גב דקי"ל בעלמא מתנה ע"מ להחזיר הוי מתנה מ"מ בקדושין תקנו חז"ל דלא הוי קדושין והטעם הוא משום דדמי' לחליפין כשהוא מחזיר הקדושין וחליפין לא הוי קדושין כלל אפילו מדרבנן כמ"ש בש"ס ריש קדושין וכתבו תו' והרא"ש דחז"ל אפקעינהו הקדושין וכן משמע מכל הפוסקים דלא הוי קדושין כלל ולא כש"ג ריש קידושין שכתב דצריכה גט וכן בד"מ פסק לא כש"ג ולא כדרישה, כתב בש"ג שם דאית' פלוגתא אם רצונה להתקדש לו במה שנותן לה הסודר דרך חליפין ורצונה להחזיר הסודר, וכן משמע במ' דהוי קדושין כשמחזיק הסודר ובתו' והרא"ש לא משמע כן, וע' חדושי מהרי"ט כתב בתשובת רש"ך אם מקנה לה הטבעת שבידו ע"י ק"ס ומקדש באותו טבעת הוי קדושין ובש"ג כתב כשמקנה לה ע"י סודר מנה להתקדש בו לא הוי קדושין ובסמוך אכתוב עוד מזה:

(ג) ע"מ להחזיר לה לאחר ל' יום וכו':    מ"ש כדי לקדשה ל"ד וה"ה אם נתנה סתם ע"מ להחזיר לאחר ל' יום כתב בט"ז למ"ש בסי' הקודם סעיף כ' במתנה ע"מ להחזיר יכול לקדש בו לא היה צריך לכתוב כאן שנתנה עד ל' יום אלא אפילו אם נתנה סתם מתנה ע"מ להחזיר יכול לקדש:

(ד) בהנאה זו:    דהא הנאה זו אינה מחזיר לו וכן משמע מהר"ן מה שמדייק מהרמב"ם אפי' נהנית במתנה זו ש"פ קודם שהחזירה מ"מ איהו לאו בההיא הנאה קאמר להתקדש בו משמע אם אמר בההיא הנאה הוי קדושין כדעת רי"ו ומשמע נמי ממ"ש הלוה לה מעות על זמן וכו' כמ"ש בסי' כ"ח סעיף ט' משמע כרי"ו וכ"כ בסי' הנ"ל, וח"מ כתב העיטור שהביא הטור בסי' כ"ח חולק ע"ז ואנ"ל אלא שם איירי בהשאיל כלי לקדש בו והוא מקדש בגוף הכלי אז מדמה למתנה ע"מ להחזיר ולא ס"ל כהרא"ש דכתב דיכול ליתן להנותן דמים בעד הכלי וכן משמע בתשובת הרא"ש דאיירי בכה"ג אבל אם או' בהנאה זו אני מקדש והנאה לא מיהדר לו י"ל דמודה גם בסי' הקודם כתבתי העיטור איירי בשאל סתם ולא על הזמן וס"ל שאלה יכול לתבוע מיד מ"ה אין בשימוש ש"פ:

סעיף ב

(ה) ואמר לה:    אבל אם לא אמר לה הוי כנתן הוא ואמרה היא ומה שהיא אמרה ואתקדש אני לך לא הוי כעסוקין באותו ענין כיון שהוא לא אמר כלום כ"כ הר"ן והמגיד, ובט"ז מדייק טעמא דאמרה היא אבל אם אמר הוא בעת שאמרה היא מקודש' אף ע"ג דהנתינה היא אח"כ ולא אמר כלום אחר הנתינה מקודשת משום הנתינה נגרר אחר האמיר' ומזה ראיה אם אמר לה תתקדש בשכר שאעשה לך איזה כלי דא"צ לקדש אותה מחדש אחר העשייה ולא כתו' רי"ד שהבאתי בסי' הקודם מיהו יש לדחות דכאן נותן מיד ומה שנותן בשבילה היינו הקדושין אבל שם שעושה הכלי עדיין לא עשה שום דבר אשר שייך לקדושין כל זמן שאינו נותן לידה מ"ה ס"ל דצריך לקדש אותה מחדש, וע' תשוב' בן לב סי' ס"ו, וכתב מהרש"ל אפי' אם היא לא אמרה ואתקדש אני לך מקודשת וכן כ' בסי' ל' דמוכח כן מתו':

(ו) הרי את וכו':    כ' ב"ח דוקא שא"ל תכ"ד אחר הנתינה אבל אחר כ"ד הוה כשתיקה אחר מתן מעות ובח"מ כתב כל שהיא קבלה לשם קדושין מהני אפילו אחר כ"ד כי הודעה זו שמודיע לה שנתן לפלוני על פיה הוי כמתן מעות ואפילו אם נודע לה קודם שהודיעה מ"מ לא גרע מעסוקין באותו ענין וכן הוא דעת הט"ז, מיהו מה שכ' הח"מ לא גרע מעסוקין באותו ענין תמוה:

(ז) ואם היו עסוקין באותו ענין:    לכאורה נ' דאיירי באמרה דוק' תן לפלוני ואקדש אני לך דאם לא אמרה ואקדש אני לך הוי כתנם לאבא ולאביך דהא הם כבר עסוקין בענין קדושין והיא אמרה תן לפלוני, ואפשר שאני הכא אף על פי דהיו עסוקין בענין קדושין מ"מ כל שלא אמר לה התקדש לי במנה והיא השיבה תן לפלוני הוי קדושין ויותר נראה דאיירי דהיא התחילה לומר תן לפלוני ואח"כ מדברים מעסקי קדושין ונותן לפלוני:

(ח) אמרה לו הלוה:    כ"כ הרשב"א וכתב דין זה נלמד מדין ערב כל מה שערב נשתעבד היא מקודש' לכן אם אמרה הלוה לפלוני מקודשת אבל אם אמרה הרויח לו זמן הוי כערב אחר מתן מעות ואינה מקודש' מיהו קשה אף על גב דערב לא נשתעבד מ"מ בקדושין מה שהרויח זמן ללוה על פיה הוי כאלו נותן פרוטה לפלוני בשבילה ובסי' הקודם כתב הב"י דהרשב"א דס"ל כדעת הרי"ף בהרויח זמן הוי קדושין וכן הקשו בח"מ ובט"ז:

סעיף ג

(ט) בהנאת מתנה זו שקבלתי:    אף על גב דלאו אדם חשוב הוא מ"מ מקודשת כיון דלא חסר לה ממון אבל לעיל סי' כ"ח חסר ממון וע' במגיד:

סעיף ו

(י) אינה מקודש':    בש"ס אית' מנה אין כאן משכון אין כאן ופירש הרמב"ן ורשב"א מנה אשר מקדש אותה אין כאן אלא אגוד אצלו תו לא מהני המשכון גם שאר חיובים לא מהני כיון שהקדושין אגוד אצלו אבל הראב"ד פירש מנה אין כאן דאינו מחויב ליתן המנה לכן אין משכון חל אבל אם מתחייב את עצמו ליתן מנה יש משכון ונראה דהרא"ש ג"כ ס"ל כן שכ' קדושין ומתנה טעם א' משום המשכון לא נשתעבד מה שאינו חייב ש"מ אם מתחייב א"ע ליתן מנה חל שיעבוד המשכון לפ"ז אם נתן שטר על המנה נמי מקודשת לשיטה זו ולא כרב רמ"א שכ' דלא הוי קידושין וכבר הרגיש בזה בח"מ, וכ"כ הש"ג פ"ק דקדושין דהוי קדושין והא דס"ל אם מקנה לה טבעת ע"י ק"ס לא הוי קדושין כמ"ש בסמוך לאו משום דאגוד גביה אלא משום דנעשה ע"י סודר ודומה לקנין חליפין לא הוי קידושין, ומ"ש בשם תשוב' רש"ך אם מקנה ע"י סודר הטבעת הוי קידושין אתי' כשיטו' הראב"ד דוקא אבל לשיטו' הרשב"א לא הוי קדושין כיון דאגוד גביה:

(יא) ותזכה בגוף המשכון מקודש':    משמע הרמב"ן והרשב"א מודים בזה ולכאורה נראה לשיטתם לא הוי קדושין כיון דגוף הקדושין אגוד אצלו ואם לא אמר תזכה נראה לשיטו' תוס' מ"ש בשם ר"ח מהני לענין מתנה ולא לענין קידושין ולדעת הסמ"ג והרא"ש אפילו במתנה לא מהני אם לא אמר תזכה בגוף המשכון אלא אמר אל תחזור לי עד שאתן לך כך וכך וכ"מ לקמן ס"ס וע' בהרא"ש ותבין שפיר ולא כח"מ:

סעיף ז

(יב) ע"מ שאתן:    ואם לא נתן השאר בטילים הקדושין אף על גב דלא הזכיר שום תנאי הוי כאלו התנה תנאי וכפל כ"כ הרא"ש ור"י ואישתמטא לח"מ:

(יג) וה"ה אם חסר דינר:    ע' פ"ב דקדושין שם ברש"י והר"ן משמע דוק' אם קיבל עליו המקדש למלוה ואם לא קיבל לא הוי קדושין ולרמב"ן ושאר פוסקים אפילו לא קיבל מקודשת וכ"מ מרמב"ם וכן מדייק המגיד מדבריו ורשב"א ס"ל אפילו אם אמר תהא עלי כמלוה לא הוי קדושין משום דכסיפא לה למתבעיה כיון שחסר רק דינר א':

(יד) והתחיל למנות:    כ"כ הרמב"ם מיהו נראה אף לרמב"ם אין קפידא בזה אלא העיקר הוא במה שאמר ק' דינרים אלו וכ"כ בח"מ וי"א שהבי' בהג"ה פליגי וס"ל אם התחיל למנות הוי כאלו אמר אלו והפלוגת' שהביא בסמוך בחסר דינר איירי שנתן לה צ"ט דינר בפ"א:

(טו) אא"כ אמר לה דינר החסר:    זה לשון הרמב"ם ש"מ מ"ש אפילו בדינר האחרון איירי כשחסר ומ"מ כתב שניהם יכולים לחזור ש"מ דס"ל כשיטות רש"י דוק' אם חסרו הקדושין בטילים:

(טז) ונתרצתה:    נראה דאם לא נתרצתה אלא שתקה י"ל על דיבורו הראשון היא סמכה שאמר מנה זו ועדיין יכולה לחזור מ"ה בעי' ריצוי שלה, ולכאורה נראה לשיטו' הפוסקים דס"ל הקדושין בטילים מעצמו לא מהני ריצוי שלה כשאומר הדינר יהא עלי מלוה דהא הקדושין כבר נתבטל אא"כ כשאומר מחדש תתקדש לי והיא אמרה הן והרמ"ה שהביא הטור שכתב אם אמר התקדשי לי בו ושתקה הוי ס"ק ס"ל נמי כשיטו' הפוסקים דקדושין אינן בטילין אלא יכולה לחזור מ"ה הוי ס"ק כששתקה די"ל דהיא מרוצה והוי קידושין משום דקדושין לא נתבטלו לא שייך לומר שתיקה אחר מ"מ וי"ל דעל דיבורו הראשון היא סומכת מ"ה הוי ס"ק ולא כרמ"א שכתב דשתיקה מהני אפילו לדעת הפוסקים דס"ל דקדושין בטלים בלא חזרה וכל זה דוק' כשאמר במנה זו אבל אם אמר מנה סתם וחסר דינר אפילו לשיטות הפוסקים דס"ל אם חסר דינר אינה מקודשת מ"מ אם אמר הדינר החסר יהא עלי מלוה מהני אפילו אם שתקה כי במנה סתם לא שייך לומר על דיבורו הראשון היא סומכת דהא אפילו לדיבורו הראשון אמר מנה סתם ויכול להשלים בזמן אחר לפ"ז צ"ל מ"ש בסמוך וכן אם נמצ' מנה חסר א' אף על גב בריש' נמי איירי בחסר אתי לאשמעי' אפילו לא מנה רק נתן לה הכל בפ"א ונמצ' חסר כי עיקר קפיד' הוא מ"ש מנה אלו כמ"ש בסמוך, וח"מ הבין מ"ש ונתרצית משום דכסיפ' למתבע והקשה שם מה שהקשה ולית' אלא אפילו אם לא כסיפ' למתבע מ"מ י"ל דאין רצונה להתקדש לו כשחסר דינר וכדעת הרמ"ה:

(יז) ולא הכירה:    אבל אם הכירה אז סברה וקבלה וכן אם אמר לה תתקדש לי במנה וניכר שאינו מנה סברה וקבלה כ"כ הר"ן:

(יח) ויכולים לחזור:    כן הוא בש"ס משמע אפילו אם היא מרוצה יכול הוא לחזור וע' במגיד פט"ז ה"מ וחושן המשפט ריש סימן רל"ב אם קונה שק של אגוזים ואמר ליה דיש בו סאה ונמנ' חסר יכול הלוקח לחזור אף על גב המוכר רוצה להשלים לו ונלמד מקדושי האשה אם אמר מנה זו ונמצ' חסר המגיד ומה שחוזר הלוקח הוי כמו חזרת האשה:

(יט) ושתקה:    דברי הרב רמ"א תמוה דהא הרמ"ה כתב בזה להדיא דהוי ספק קידושין משום די"ל על דבריו הראשונים היא סומכ' ואפשר דה"ק אמר אח"כ התקדשי בזה ושתקה אז יש חשש קידושין כיון דקבלה בתחלה בתורת קידושין ועדיין בעין אבל אם לא אמר לא הוי חשש קידושין כלל, מיהו קשה כיון דקדושין בטילים והוי כפקדון בידה מה מהני שתיקה שלה והרמ"ה דכתב דהוי ס"ק ס"ל כהני פוסקים דאין בטילים הקדושין כמו שכתב בסמוך:

(כ) ה"ז מקודשת:    ויחליף כן אית' בש"ס וכ"כ הרמב"ם וכתב הר"ן דחייב להחליף מיהו אין עיכוב בקדושין אם לא החליף:

סעיף ח

(כא) והיא אומרת וכו':    אבל אם היה קציצה ביניהם ליתן לה ק' או ר' ואח"כ חזר אחד מהם ואח"ז תבע הצד השני וקדשה אמרינן מסתמ' על דרך קציצה הראשונה אומר ולא למלאות רצון השני כמו שכתב בהגהת שלחן ערוך בחושן המשפט סי' רכ"א:

סעיף ט

(כב) בו ולא במה שבתוכו:    עיין סימן ל"ח סעיף כ"ד אם אמר כוס של יין ונמצ' דבש אינה מקודשת ולא אמרינן דלא היה כוונתו אלא על הכוס שאני התם שאמר של יין אז בוודאי כוונתו על היין אבל אם אמר סתם בכוס זה שאני ב"ח וכ"כ בח"מ:

סעיף י

(כג) אם אמרה הן:    אבל שתיקה לא מהני כאן כיון דשאלה בתחלה שלא לשם קידושין והוא אמר בדרך שאלה כ"כ בד"מ וב"ח ולא כב"י ולכאורה קשה מש"ס דף י"ג בעובדא ההוא גברא דחטיף ורשכי ואמרה הבא ניהליה ואמר לה אי יהבינא לך מקדשת לי שקלתיה ואשתקה ואמר רב נחמן די"ל אין שקלי ודידי שקלי משמע טעמא די"ל דידי שקלי הא בדבר שאין שלה מקודשת אף על גב דאשתקה שוב ראיתי בתשו' רבינו בצלאל הביא ח"ר שלמד מסוגיא זו אם אשתק' מקודשת וכ"פ שם בתשו' אפילו אם אמר לה בלשון שאלה ואיהי שתקה מקודשת ולדברי הד"מ וב"ח צריך לומר הש"ס מקצר ובאמת איירי בעת הנתינה אמר התקדשי לי כמו שכתב שם בח"ר בתחל' אבל אם לא אמר בעת הנתינה התקדשי לי לא מהני ולא הוי כעסוקים בענייני קידושין כיון שלא אמר לה כלל דרצונו לקדש' אלא אמר בדרך שאלה ומדברי הרמב"ן שהביא הב"י אין ראיה די"ל מ"ש אבל אם שתקה מקודשת איירי כשאומר בעת הנתינה התקדשי לי מיהו בח"ר ביאר שם ובתשו' איתא להדיא כדעת ב"י וכ"פ בט"ז אם שתקה הוי ס"ק:

(כד) וקבלה מקודש':    א"י למה סתם ופסק כן בפשיטות לא כרשב"א דס"ל דלא הוי קידושין כיון שלא אמרה הן ולהר"ן ג"כ היא ספק מקודשת:

(כה) בלשון שחוק וכו':    לדעת תוס' טעמא דאינה מקודש' משום על דיבור קמא סמכה דאמר הב שלא לשם לקידושין אבל אם אמר מעיקרא אי יהיבנא מקודש' לי ואמרה הבא אמרינן כדקאמר איהו קאמרה ומקודש' ותוס' כתבו כן על הא כשאמרה היא הב וי"ל אם אמרה הבא מיהבה לאו כלום הוא והר"ן כ' בשם י"א אפילו אם אמר' הבא מיהב' מקודש' והוא חולק עליהם וס"ל דהוי ספק קידושין וי"ל דוקא כשאמר בהאי לשון שהוא ל' שחוק הוי ס"ק אבל אם אמר הב הוי קידושין וכן משמע במרדכי ומ"ה כ' הרב רמ"א ואמרה בלשון שחוק מיהו הרשב"א ס"ל אפילו אם אמרה רק הבא לא הוי קידושין לכן אפי' אם לא השיבה בל' שחוק הוי ספק קידושין וכ"כ בח"מ: