שולחן ערוך אבן העזר כח ט

הלוה לה עתה ר' זוז ואמר לה: הרי את מקודשת לי בהנאת זמן שארויח ליך במלוה שתהיה בידך כך וכך יום ואיני תובע ממך עד זמן פלוני, הרי זו מקודשת, ואסור לעשות כן מפני שהוא כריבית:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(כג) מפני שהוא כריבית: אף על גב דקוצץ בשעת הלואה מ"מ אינה נותן לו שום דבר מ"ה לאו ריבית גמור הוא מ"ה כתב שהוא כריבית:

שהוא כריבית בטור כ' בזה וכיון דלא קץ לאו ריבית היא אלא אבק ריבית עד דאמר לה ד' בה' עכ"ל צ"ע דבח"מ סי' ע"ג משמע דהמתנת המעות לזמן ה"ל כתביעת ממון ממש לענין שאם אמר הלוה שהזמן עד י' ימים וע"א אומר היום סוף הזמן צריך לישבע ש"ד כשאר טענות של ממון וכ"ש דקשה על מ"ש הטור בשם בעל העיטור שאם אומר במה שאני מרויח לך הזמן במה שאתה חייבת לי כבר שאין בזה איסור דלא הוה הנאה והיינו הי"א שמביא בסעיף שאח"ז שאינה מקודשת דקשה ממ"ש בח"מ שזכרנו: