שולחן ערוך אבן העזר כח י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · כח · י · >>

צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה

שולחן ערוך

היה לו מלוה אצלה ואמר לה: הרי את מקודשת לי בהנאת מחילת מלוה, וכן אם אמר לה: הרי את מקודשת לי במה שאני מרויח ליך הזמן, מקודשת ואסור לעשות כן משום רבית. ויש אומרים שאינה מקודשת:

הגה: ויש לחוש לב' הסברות, ואם קידשה אחר צריכה גט משניהם (כל בו בשם הרמ"ה והטור הביאו). היתה חייבת לאחרים, ובא אחד ונתן פרוטה למלוה להרויח לה זמן וקידשה בזה, הוי מקודשת (התוס' והמרדכי והר"ן ריש קדושין):

מפרשים

חלקת מחוקק

(יט) וי"א שאינה מקודשת:    זה הוא דעת הרמב"ם ור"ח ומבואר במ"מ הטעם דלא עדיף הנאת מלוה ממלוה עצמה וכיון שבשעת קדושין אינו נותן לה דבר לא עדיף הרווחת זמן ממלוה גופה:

בית שמואל

(כד) היה לו מלוה אצלה:    ואם לא הגיע הז"פ עיין לקמן:


(כה) בהנאת מחילה:    אבל אם אמר במחילת מלוה אינה מקודשת כ"כ רש"י והרא"ש והר"ן ולא כתו' פ' המדיר והא דקונה בדמי החוב כשמכר לו חפץ יתבאר בחושן המשפט סי' קצ"ד, וכתב בחידושי מהרי"ט שצריך שימחול לה ואח"כ יאמר לה תתקדש בהנאת מחילה אבל מדיבור זה שאומר בהנאת מחילה לא משמע שמוחל לה:


(כו) משום ריבית:    היינו הערמת ריבית כן הוא בש"ס ורש"י פי' על המקשן דהקשה הא ריבית מעלייתא הוא דקושיא שלו היא ואמאי קרי הערמ' ריבית משמע דלא הקשה על הדין למה היא מקודשת אלא הקשה למה קרי ליה הערמת ריבית מזה ראיה דרש"י ס"ל המקדש בריבית קצוצ' מקודש' וכ"כ ב"ח בשם הריטב"א שכתב לה אם נתנה לו ר"ק והוא מקדש אותה בריבית זה מקודשת מיהו י"ל דוקא כשלקח כבר מעות ריבי' ממנה מקדש בו בזה ס"ל לריטב"א דמקודשת אף על גב ר"ק יוצא בדיינים מ"מ יכול לקדש בו לא יהא שהוא חייב לה ולא אמר כנסי סלע שאני חייב לך דהיא מקודשת וכן י"ל אם גזל ממנה מעות ומקדש בו ולא אמר לה שהוא מחזיר גזל שלה דהיא מקודשת אבל אם לקח ממנה איזה חפץ בריבית ומקדש בו י"ל דאינה מקודשת די"ל דידי שקלתי וכן מצאתי ברי"ו דף קפ"א שכ' אם מקדש אותה בר"ק אינה מקודשת אלא משמע אפי' אם מקדש במעות של ר"ק לא הוי קידושין, ולדעת ר"ת כשמקדש בהנאה שמרויח הזמן הוי ר"ק דהא מה שמקדש אותה הוי כאלו לקח ממנה הפרוטה:


(כז) וי"א שאינה מקודשת:    כן הוא דעת הר"ן והמגיד ודייקו דהרמב"ם נמי ס"ל כן מדכ' הלוה לא עתה וכו' כמ"ש בסעיף הקודם ש"מ אם היתה חייבת לו מקודם לא הוי קדושין ולא מהני הרחבת זמן ואין מוכרח די"ל דס"ל הסוגיא איירי דוק' כשהלוה לה עתה דאל"כ לא הוי ריבית כלל מ"ה כ' הוא ג"כ הלוה לה עתה כדרכו תמיד שכותב מה שמבואר בש"ס ועין ביורה דעה סי' קס"ו שם מבואר הפלוגת' לרמב"ם לא הוי ר"ק אלא מה שקצץ בעת הלואה ולרש"י מה שקוצץ בעת שמרויח ללוה זמן נמי ר"ק אלא כאן ס"ל כיון דלא מטי לידו כלום לא הוי ר"ק נמצא מאן דס"ל דשם הוי ר"ק ס"ל כאן דהוי א"ר ומאן דס"ל שם דאינו ר"ק ליכא כאן איסור כלל:


(כח) שאינה מקודשת:    נראה דלא קאי אלא על אם מרויח הזמן אבל אם אמר שמקדש אותה בהנאת מחילה מקודשת לכ"ע אלא הר"ן נסתפק בזה ולא כלבוש:


(כט) הוי מקודשת:    והוא הערמת ריבית אף על גב דמותר ליתן פרוטה למלוה לומר לו שילוה לזה כמ"ש בש"ס פא"נ ובי"ד שם איירי שאינו חוזר ולוקח הפרוטה מן הלוה וכאן חוזר ולוקח ממנה כ"כ תו', והרב רמ"א לא כתב דאסור משום ריבית אפשר דס"ל להני פוסקים דס"ל באומר לה את מקודשת לי במה שאני מרויח לך זמן אינו אלא א"ר ע"כ ס"ל פרוטה זו דמקדש אותה בה לא הוי כאלו נוטל ממנה הפרוטה מ"ה כשנותן פרוטה למלוה שירויח לה זמן ליכא איסור כלל:


באר היטב

(כט) מלוה:    אבל אם אמר במחילת מלוה אינה מקודשת. וכתב בחידושי מהרי"ט שצריך שימחל לה ואח"כ יאמר לה התקדש בהנאת מחילה אבל בדיבוד זה שאומר בהנאת מחילה לא משמע שמוחל לה ב"ש.







▲ חזור לראש