שולחן ערוך אבן העזר יז ט
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
עד אומר מת ועד אומר נהרג, אף על פי שהן מכחישים זה את זה, הואיל וזה וזה מודים שאינו קיים הרי זו תנשא:
מפרשים
חלקת מחוקק
(יט) אעפ"י שהם מכחישים זה את זה: ראיתי בשלטי הגבורים העתיק לשון ריא"ז שני עדים המעידים על מיתת הבעל והא' אומר נהרג הואיל ומכחישין זה את זה אינם נאמנים, והנה בגמר' מוכח להדיא דעדים המכחישים זא"ז בדרישות וחקירות דאינם נאמנים דהא בסוף יבמות דף קכ"ב ע"ב קאמר למאן דלא בעי דרישה וחקירה בעדות אשה משום דלדיני ממונות מדמינן לו (וכן איפסק' הלכת' בש"ע מטח"ה ריש סימן ל') וכשם דבד"מ ק"ל דעדו' שהכחישו בחקירו' עדותן בטילה כמו שנתבאר בש"ע מטח"ה סימן הנ"ל ס"ב א"כ ה"ה הכא וא"כ לדברי הרמב"ם דחשיב הכחשה בגוף הענין כעין הכחש' בחקירות (כמו שמבואר בפ"ג מה"ע והובא בטור ח"ה סימן הנ"ל ס"ג ובש"ע סעיף ב') א"כ הכא (בנ"ד שמכחישין זה את זה בגוף המעשה) מקרי הכחשה ואף דק"ל כר"י וכר"ש (יבמו' ד' קי"ז ע"ב) אחת אומר' מת ואח' אומרת נהרג ר"מ אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ור"י ור"ש אומרים הואיל זו וזו מודות שאינו קיים ינשאו ופרש"י שתי צרות הבאות ממד"ה אחת אומרת מת וצרתה אומרת נהרג וכו' וכן פסק בש"ע סי' זה סעיף מ"ז היינו בצרות המכחישות זו את זו דהכחשה דצרה לא מקרי הכחשה (וסבר' זו דהכחשת צרה לא מקרי הכחשה נזכר ג"כ בתו' ביבמות דף קי"ח ע"א בד"ה דכל לא מת בעדו' אשה לא הוי הכחשה ע"ש וע"כ הרמב"ם והטור לא העתיקו רק לשון המשנה כצורת' אחת אומרת מת ואחת וכו' לא כבעל הש"ע שכתב הדין גם בשני עדים ולקמן בסעיף מ"ז גם הרב העתיק לשון המשנה זאת אומרת מת בעלי וכו') והרא"ש בתשובה כלל נ"א סימן ד' ששאלוהו בב' עדים שא' העיד שהיה הבן של מת אצל הקבורה והשני העיד שלא היה אצל הקבורה והבי' ראיה מן המשנה הנ"ל דף קי"ז ע"ב שאין זו הכחש' אף שבמתני' ההכחש' בגוף הדבר (א"כ משמע דהרא"ש לא ס"ל כהרמב"ם דהכחש' בגוף הענין הוי הכחש') אבל כ"ע מודו כל שההכחש' הוא בחקירו' שזה אומר מת היום וזה אומר מת אתמול עדות שניהם בטיל' כמו שהיא בדיני ממונות וכן הוא להדי' בתשובת הר"ן סימן מ"ז וכן הוא בש"ע לקמן סעיף כ"א ודברי הרב בב"ח המה תמוהין מ"מ דין זה בא' אומר מת וא' אומר נהרג תלוי באם שנפסוק כהרמב"ם שכל שהכחש' בגופו של דבר הוי כחקירות א"כ אינם נאמנים וזה הוא דעת ריא"ז והרא"ש בתשובה לא ס"ל כהרמב"ם ומחשיב זה לבדיקות ע"כ פסק דנאמנים ועיין בתשובת הריב"ש סימן רס"ו:
בית שמואל
(כה) עד אומר מת וכו': בטור כ' בשם תשו' הרא"ש שנים המעידים שמת אף על פי שיש הכחשה ביניהם מותרת ושם בתשו' איירי דהיה הכחשה אם פלוני היה באותו עת שמת ופסק הרא"ש כיון דשניהם מעידים שמת הוי עדות גמור מזה לא נשמע אם מכחישים זא"ז אם מת או נהרג י"ל דהוה הכחשה מיהו הרא"ש למד דין שלו ממתני' יבמות אחת אמרה מת ואחת אמרה נהרג ר"י ור"ש אומרים הואיל זו וזו מודים שאינו קיים ינשאו ש"מ אפילו אם העדים מכחישים זא"ז בכה"ג אם מת או נהרג נמי ינשאו, והב"י הקשה על הטור למה כתב דין זה בשם הרא"ש הלא מפורש דין זה במתני' זו ולק"מ כי במתני' י"ל דוקא בצרות המכחישות זא"ז לא הוי הכחשה משום דאין יכולים להכחיש זא"ז אבל אם עדים מכחישים זא"ז בכה"ג הוי הכחשה ומדברי הרא"ש נשמע אפילו אם עדים מכחישים זא"ז בכה"ג לא הוי הכחשה כיון דשניהם מודים דאינו קיים וכ"כ בדרישה וח"מ והא דפסק הרא"ש דלא הוי הכחשה אפילו בעדים נראה דכ"כ ע"פ דברי תו' מ"ש בשם ר' יואל דאיירי דראינו דשניהם באים להתיר את עצמן ולא להכחיש זא"ז מ"מ לר"מ לא הוי עדים ור"י ור"ש ס"ל דמהני עדותן לפ"ז שפיר נשמע אפילו בעדות המכחישין זא"ז בכה"ג מהני עדותן והיינו כתירוץ ר' יוחנן שם ולא כתי' קמא של ר' אליעזר ועי' בסוגי' תבין שפיר, ובתשו' צ"צ סי' נ"ט ראיתי דכתב בענין אחר, ועיין בחושן המשפט סי' ל' שם מבואר העדים המכחישים זה את זה בבדיקות נתקיים עדותן ואם מכחישין זא"ז בחקירות לא נתקיים עדותן אפילו לענין ממון ואם א' אמר שהלוה לפלוני חביות יין וא' אמר שהלוה לו חביות של דבש ס"ל לרמב"ם דהוי חקירה ועדותן בטלה וח"מ הבין דהכחשה זו אם מת או נהרג הוי חקירה לרמב"ם כמו הכחש' יין או דבש והקשה על המחבר איך פסק בפשיטות כהרא"ש ומאריך בזה ויותר מסתבר דס"ל המחבר דליכא פלוגתא בזה בין הרמב"ם והרא"ש אלא הכחשה דכאן הוי כמו מנה שחור ומנה לבן דלא הוי הכחשה לכ"ע משום כיון דנתן לו המעות אינו מדקדק כ"כ איזה מטבע נתן לו כן ה"נ כיון שראה דאינו חי אינו מדקדק כ"כ בסיבת מה מת גם י"ל כאן די אם ע"א מעיד שאינו חי לכן אפילו אם מכחישים זא"ז בחקירות מ"מ עד א' מהם אומר אמת שאינו חי היא מותרת משא"כ בדיני ממונות דבעינן שני עדים, וכן ראיתי בתשו' פני משה ח"א סי' ס"ד מיהו בש"ג כ' א' אמר מת וא' אמר נהרג הוי הכחשה ובתשו' מהר"מ מלובלין סי' ק"ל פסק כהמחבר דלא הוי הכחשה מיהו מדלא הביא דברי הש"ג י"ל דלא ראה את דבריו ואם א' מעיד שנטבע וא' אומר שנהרג תליא בפלוגתא זו להש"ג אסורה ולדברי המחבר מותרת ממ"נ אם נטבע במים שיש לו סוף הוי כאלו א' אומר מת וא' אומר נהרג ואם נטבע במים שאל"ס לא הוי הכחשה כי י"ל שעלה מן המים ונהרג שם בתשובת מהר"מ:
באר היטב
(כט) מכחישים: שהקשה ב"י על הטור למה כתב דין זה בשם הרא"ש. עיין ח"מ וב"ש ובתשובות צמח צדק סי' נ"ט וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף כ"ג. א' אומר שהרוצחים היו תוגרמים וא' אומר שהיו יונים לא הוי הכחשה משפט צדק ח"א סי' ז' ועיין משפטי שמואל סי' פ'. והרשד"ם חא"ה סי' מ"ד. א' אומר שהכוהו על זרועותיו וא' אומר שחקעו חרב בבטנו לא הוי הכחשה משפטי שמואל סי' פ"א. א' אומר במקום פלוני מת וא' אומר שמת במקום פלוני לא הוי הכחשה. מהר"י קארו בתשובתו סי' א' מדיני יבום וחליצה. א' אומר נהרג וא' אומר טבעוהו במים יש לתרץ דבריו דהרגוהו ואח"כ טבעוהו כנה"ג. ועיין במהר"ם מלובלין סי' קל"ג. שתי כיתי עדים הא' אומרת שהיה רושם לנהרג תחת העין וא' אומרת על גבי העין כל דלא מוכח דמעידים על אדם א' אין כאן הכחשה דאפשר דשניהם אומרים אמת והם ב' נהרגים אלו ראו לנהרג הא' ואלו ראו לנהרג הב' משאת בנימין סי' ס"ג.