שולחן ערוך אבן העזר יז ח
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אם עד א' אמר לאשה בינו לבינה מת בעליך אינה צריכה שוב לעדותו אלא באה לבית דין ואומרת מת בעלי. אבל אם בא העד שאמרה בשמו מת ואמר שלא אמר מת, לא מהימנא:
- הגה: ואין הבית דין צריכין לשלוח אחריו אף על פי שהוא בעירו, אלא סומכין אעד מפי עד לכתחילה (תשובת מהרי"ו סי' ט'):
מפרשים
חלקת מחוקק
(יז) אבל אם בא העד שאמרה בשמו: פי' אפילו בא אחר שהתירוה לינשא דאם בא קודם שהתירו' לינשא אפילו עד אחר נמי לא תנשא ודין זה כ' הר"ן בשם הרמב"ן בפ' המדיר דף תק"ג באשה שאמרה פלוני חכם טיהר לי הכתם והחכם מכחישה וסיים שם וכן הדין בכל עד מפי עד אם בא הראשון וכפר אין השני שאמר משמו נאמן וכך קבלתי דין זה עכ"ל, ויש להסתפק אם היא אמרה בשם שפחה ואח"כ באה השפחה ומכחשת אותה וכן אם עד כשר מעיד בשם עבד או שפחה ובא העד ומכחישו שלא אמר לו אפשר שבזה לא קבל הרמב"ן שהראשון נאמן וזה פשוט שכל שהעידו שני עדים מפי עד א' אינו נאמן להכחישה אך יש להסתפק אם יכול לומר העד הראשון שקר הגדתי לך וכבר כ' הר"ן בתשובה סימן מ"ז שאף שהגדתו מועלת חוץ לב"ד מ"מ אם אמרו אח"כ מבודין היינו נאמנים והביא ראיה לזה אך יש לפרש דברי הר"ן דמיירי כל זמן שלא העיד העד השני בפני ב"ד אבל באמת אין סבר' לחלק דמה תועיל העד' העד השני שלא יוכל העד הראשון לחזור מדבריו וא"כ כל עד מפי עד צריכה האשה לחקור היטב שלא יחזור העד הראשון מעדותו ויאמר שקר הגדתי:
(יח) אעפ"י שהוא בעיר: אין הדבר מבואר בהדי' בתשובת מהרי"ו (שממנו הוציא הרב דין זה סימן ט') רק דהתם קאי שהעד הראשון היה דר במדינה אחרת והראי' שמבי' (מהרי"ו בסימן הנ"ל) מהא דתנן ביבמות דף קך"א ע"ב שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו ר"י אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרות הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני וכו' אמאי לא אמרינן לישיילי אינהו גופייהו עכ"ל אפשר לפרש ששמע מפי נשים ותנוקות במדינה אחר' דמסתמ' אם היו באותה העיר היו הכל יודעים וגם מה שמקשה בגמר' שם ודילמ' קמצ' שכיב (פי' דהגמר' מקשה על הא דאמרו התנוקות הרי אנו הולכין לספוד וכו' דילמ' חגב בעלמ' המיתו התנוקות ואסקו שמי' דחגב בשם איש פלוני כדרך שהתנוקות משחקים ולפ"ד הר' מהרי"ו שהתנוקות המה בעיר מאי מקשה בגמר' ודלמא קמצא שכיב) נשאלה את פיהם של התינוקות אלא ודאי מיירי שהתנוקות אינם לפנינו, ובמ"מ ראיתי בפ' י"ג מה' גירושין דין ט"ו כ' על הדין שכ' הרמב"ם ז"ל וז"ל כבר הודיענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם העד או האשה או העבד אמרו מת פלוני ואני ראיתיו שואלין אותו היאך ראית וכו' (וכל זה הובא בסימן זה בש"ע סעיף ה') וכתב עליו המ"מ אעפ"י שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה יודע שמת אין דנין אפשר משאי אפשר דהכא כיון דאפשר ודאי שואלין אותו וכולי עכ"ל וא"כ כל שהעד הראשון בעיר א"כ גם אפשר הוא ולמה לא נשאל אותו ובפרט למ"ש למעלה ס"ק י"ז שהראשון יכול לחזור מעדותו:
בית שמואל
(כב) אלא בא לב"ד: ואם אמרה דהעדים אמרו לה דטבע בים והתירוה הב"ד נאמנת ועיין תשו' צ"צ:
(כג) אבל אם בא עד: כ"כ הרמב"ן והר"ן ולא כש"ג סוף יבמות ועיין סי' קט"ו מ"ש בזה ובח"מ מסופק אם אמרה בשם עבד ושפחה אם יכולים להכחיש אותה ובתשו' ש"י סי' ל"ב פסק דא"י להכחישה ועיין דינים אלו בק"ע סי' קנ"ט ק"ס רצ"ז, ואם שני עדים אומרים בשם א' א"י זה האחד להכחיש שני עדים, ואם העד הראשון בא ואמר דהגיד לו שקר כתב בח"מ דנאמן כיון דהגדה הראשונה היה חוץ לב"ד: גם כתב דצריכה האשה לחקור היטב שלא יחזור הראשון ובודאי כוונתו דרך עצה טובה שתחקור שאל תבא לידי מכשול אבל ע"פ הדין אין חוששין שמא יחזור הראשון ויאמר שקר הגדתי דא"כ איך יתיר ע"פ עד כשהעד הראשון אינו בפנינו אלא דרך עצה טובה קאמר:
(כד) ואין הב"ד צריכין לשלוח אחריו: כן משמע בתשובת רי"ו שכת' אטו כל המשניות וכל הפוסקים שפסקו דמתירים ע"פ עד מפי עד איירי כולם בדליתא העד הראשון בעיר הזאת ולזה סתמו דבריהם אלא וודאי אפילו אם הוא בעיר א"צ לשלוח אחריו ובח"מ הקשה ע"ז מסוגי' דלמא קמצא שכיב והמעיין בסוגי' יראה דרי"ו למד דין זה מסוגיא זו, וה"פ לשיטתו אם ישמע מתינוקות האומרים שמת פלו' יכול להעיד ואפילו אם התינוקות בעיר א"צ לשאול אותם מ"ה הקשה שם דלמא קמצא שכיב ואסקי שם הקמצא בשם פלוני ע"כ צריכים לשאול אותם א"כ למה לא שואלים אותם ע"כ העדות בזה שפי' הסוגי' ואף למ"ש בסמוך בשם המגיד דאין דנין אפשר משאי אפשר וצריך לשאול אותו איך ראה אין סתירה משם לדין זה כי דוקא הגוף העדות איך ידע אז אם אפשר שואלים אותו אבל אם העד השני מפרש שפיר עדותו א"צ לשאול את העד הראשון:
באר היטב
(כו) אלא באה לב"ד: ואם אמרה דהעדים אמרו לה דטבע בים והתירוה הב"ד נאמנת ועיין תשובת צמח צדק סי' ק"ג.
(כז) בשמו מת וכו': כ"כ הרמב"ן והר"ן. הח"מ מסופק אם אמרה בשם עבד ושפחה או עד כשר מעיד בשם עבד או שפחה ובא העבד והשפחה ומכחישה או העד הכשר. אם יכולים להכחיש. ובתשובת שארית יוסף סי' ל"ב והוב' לקמן בקע"ד סי' ש"ה פסק דא"י להכחיש את האשה או העד הכשר ועיין בקע"ד סי' קנ"ט ק"ס רצ"ז. ואם שני עדים אומרים בשם א' א"י זה האחד להכחיש שני עדים. ואם העד הראשון בא ואמר דהגיד לו שקר כתב בח"מ דנאמן כיון דהגדה הראשונ' היה חוץ לב"ד: גם כתב דצריכה האשה לחקור היטב שלא יחזיר הראשון מעדותו וב"ש כתב עליו ודאי כוונתו דרך עצה טובה אבל ע"פ הדין אין חוששין שמא יחזיר הראשון ויאמר שקר העדתי דא"כ איך יתיר עד מפי עד כשהעד הראשון אינו בפנינו. ועיין בקע"ד הסימנים הנ"ל.
(כח) שהוא בעיר: אין הדבר הזה מבואר בהדי' בתשובת מהר"י ווייל שממנו מוצי' הרב דין זה דהתם קאי שהעד הראשון היה דר במדינה אחרת ע"ש סי' ט' שכתב בפירוש ואם נפשך לומר לישדר להתם למדינת ברינדבורג ולישיילינהו גופייהו אי דינא הכי וכו' ומ"ש שם ודוחק לומר דכולהו איירי בדליתנהו וכו' ר"ל דליתנהו עוד במדינה אחרת ולא ידענו איה מקומן ע"ש שכל דבריו שם המה שהי' במדינה אחרת. ובמגיד משנה פרק י"ג מה"ג כתב על הרמב"ם שכתב וז"ל כבר הודענו שהעד שאומר שמעתי שמת פלוני אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם העד או האשה או העבד אמרו מת פלוני ואני ראיתיו שואלין אותו האיך ראית וכו' וכל זה הובא בש"ע סי' זה סעי' ה'. וכתב עליו המ"מ שם ואעפ"י שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעין האומר הראשון כיצד היה יודע שמת. אין דנין אפשר משאי אפשר דהכ' כיון דאפשר ודאי שואלין אותו וכו' ע"ש. א"כ כל שהעד הראשון בעיר נמי אפשר הוא ולמה לא נשאל אותו: והרב ב"ש העתיק תשובת מהר"י ווייל שכתב אטו כל המשניות וכל הפוסקים דמתירין ע"פ עד מפי עד איירי כולם בדלית' העד הראשון בעיר הזאת. לא העתיק יפה וכל המוסיף גורע דשם כתב אטו כל המשניות וכו' איירי בדליתנהו. ותו לא. וכבר כתבתי דלפי דבריו שם קאי דליתנהו עוד במדינה אחרת ע"ש. ומ"ש עוד והמעיין בסוגי' יראה דמהר"י ווייל למד דין זה מסוגי' זו ע"ש. צריך להבי' ראיה דאיירי הגמר' אפילו אם התינוקות בעיר עיין ודו"ק וע"ל ס"ק י"ג.