רש"ש על המשנה/שביעית/ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

רש"ש על המשנה מסכת שביעית פרק ד

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת שביעית · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

ב[עריכה]

במשנה בש"א אין אוכלין פ"ש בטובה כו'. הן לפי הגי' שלפנינו בעדיות פ"ה והיא גי' הראב"ד שם צ"ל גם הכא בדברי ב"ש אלא בטובה. ובזה יישבתי המנהג שאומרים לכהנים אחר ירידתם מן הדוכן ישר כחכם. אשר רבים לעגו ע"ז כיון שהם מצווים בכך. ועוברים בג' עשין אם לא יברכו. דהא ה"נ מצווים הבעלים להפקיר ואפ"ה מותר להחזיק להם טובה לכ"ע:


ד[עריכה]

במשנה ומודים במחליק עד שיגום. פי' לא שרי רק באופן שיגום. והרבה תמצא בלשון חז"ל שמוש מלת עד על כוונה זו והתוי"ט לא ירד כאן לזה:


ו[עריכה]

לא שיעלה אלא שלא יוסיף. כה"ג בפכ"ג דשבת מ"ה: