רש"ש על המשנה/יבמות/ו
רש"ש על המשנה מסכת יבמות פרק ו
<< · רש"ש על המשנה · מסכת יבמות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א[עריכה]
במשנה הוא אנוס והיא לא אנוסה כו'. הן לפי' התוס' ד"ה הבא באיכא למימר דרצון היינו למצוה (וגם לי"מ היינו דוקא היכא דתני תחלה שוגג ומזיד) א"ש דלא תני והיא ברצון אבל לפרש"י בעלמא דרצון היינו מזיד אלא נגד אונס שייך למיתני רצון יותר ה"ל למיתני הכא הוא אונס והיא ברצון וכן לקמן בגמרא בדתני דבר"ח לא תני אפי' שניהם ברצון: שם תוי"ט ד"ה בין בשוגג בהיא שוגגת המ"ל כו'. הנה אפי' במכוונים לשם מצוה יש למצוא שוגג. בו כגון שנפלו לו ב' יבמות מב' אחין ובא על אחת מהן וכסבור שהיא השניה. ובה כגון שיש לה ב' יבמין ונבעלה לא' מהם וכסבורה שהוא הב' [ול"נ שמשכחת לה שהיא לא ידעה שמת בעלה וסברה שהוא בעלה. ואמנם לא מצאתי עדיין הדין הלז מפורש אח"ז מצאתי ב"ה בנו"ב מ"ת אה"ע סי' קמ"ח שהאריך בזה. מהגרמ"ש]: שם בתוי"ט ד"ה ולא חלק כו' ולפיכך צ"ל עיון על הר"ב והרמב"ם בזה. עי' רש"י דף נ"ו ע"ב ד"ה אשלא כדרכה. ועי' מהרש"א מש"כ בשיטתו ולכאורה קשה לפ"ד דל"ל ולקחה לרבות שלא כדרכה ביבמה כיון דכבר ילפינן ח"ל מעריות ושפחה הדר נילף יבמה ביאה ביאה מח"ל כדילפינן העראה לעיל. וי"ל דאה"נ ולקחה מבע"ל להא דלעיל (ח ב) לרבי כדא"ל ולרבנן כדא"ל ובזה ינצלו הרמב"ם והרע"ב מתמיהת התוי"ט ואדרבא דבריו תמוהין במש"כ דמדרי"ש לא שמעינן אלא לענין חיובא כו' אבל למצוה ולזכיה כו' דממ"נ דלשיטת רש"י ודאי ליתא כנ"ל ולשיטת התוס' כאן ד"ה וכן אפי' ח"ל לא ילפינן מהא דרי"ש. [בתור"ע אות ס' ד"ה במל"מ מסתפק כו' ונלע"ד ראי' מסוגיא דיבמות כו' נ"ב כבר קדמו בזה הב"מ והגר"א סי' קס"ב ובנו"ב מה"ת אה"ע סי' קמ"ח ע"ש. שם בסוף הדבור ובתשובה הארכתי נ"ב סי' צ"ד. מהגרמ"ש]:
ב[עריכה]
ברע"ב ד"ה או על הפסולות כו' פסלה לכהונה משום זונה וכ"כ רש"י. נראה דלא קאי רק על אחת מכל העריות ויותר משמע כן בהרע"ב מדמסיק ואע"פ שאשת ישראל כו' והיא מן העריות אבל פסולי כהונה אינן נעשות אלא חללות כדכתיב אלמנה וגרושה כו' ולא יחלל כו' וכדדרשינן בקדושין (עז) זה שהיה כשר ונתחלל ועי' לקמן (נו ב) במשנה בפרש"י ובמהרש"א לעיל (טו ב) ובסנהדרין (נא) ובחייבי עשה דכהונה כגון בעולה לכ"ג פלוגתת ראב"י ורבנן לקמן (נט ב) בולד וה"ה בה ע"ש בגמרא (ס) טעם פלוגתתן ובחנם תמה התוי"ט על הרע"ב בכאן. וכן לקמן מ"ה שכ' הרע"ב ח"ע ומנה התוי"ט ג' ובתוכן בעולה לכה"ג דברי תימה הן: שם בא"ד וגרושה כו' מיפסלא כו' מתרומה כו'. וכ"כ רש"י ול"נ דנ"מ ג"כ דכהן לקי עלה משום חללה נמי דחללות הוי איסור מוסיף וכדאיתא בקדושין (עז): שם בסוף המשנה אלא לענין העראה נקט כו' וכ"כ רש"י לפי מאי דאמרינן לקמן (ט ב) לא קאי האי וכן רק משום שלא כדרכה בח"ל וכמש"כ התוס' כאן ד"ה ולא חלק אמנם על רש"י אין כאן קושיא שדרכו לפרש כפי הס"ד כמש"כ התוי"ט בכ"מ אבל על הרע"ב שנמשך אחריו יש תפיסה: