רש"י על ירמיהו טו ב
<< | רש"י על ירמיהו • פרק ט"ו • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • טו • טז • יז • יח • יט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהָיָ֛ה כִּי־יֹאמְר֥וּ אֵלֶ֖יךָ אָ֣נָה נֵצֵ֑א וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לַמָּ֤וֶת לַמָּ֙וֶת֙ וַאֲשֶׁ֤ר לַחֶ֙רֶב֙ לַחֶ֔רֶב וַאֲשֶׁ֤ר לָרָעָב֙ לָרָעָ֔ב וַאֲשֶׁ֥ר לַשְּׁבִ֖י לַשֶּֽׁבִי׃
"אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי" - כל המאוחר בפסוק קשה מחבירו:
- חרב קשה ממוות, מיתת חרב מנוולת ומיתה על מטתו אינה מנוולת, וכן הוא אומר (תהלים קטז טו): "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו".
- רעב קשה מחרב, שזה מצטער וזה אינו מצטער, וכן הוא אומר (איכה ד ט): "טובים היו חללי חרב מחללי רעב".
- שבי - כולהו איתנהו בגוה.
-
הערה[עריכה]
ראו (ירמיהו מג יא): "ובאה והכה את ארץ מצרים אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב", וצריך עיון.