רש"י על יחזקאל מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על יחזקאל · מה · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובהפילכם את הארץ בנחלה" - שעתידים לחלוק את א"י לי"ב רצועות לא כחלוקה הראשונה שהיתה לרב כפי מניינו ולמעט כפי פקודיו והיו ב' שבטים או ג' ברצועה אחת עכשיו החלקים שוים וכשורות הכרם מפאת ים עד פאת קדים כמו שמפורש בסוף הספר

"תרומה לה'" - לבנות בה"מ הזה בו

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יהיה מזה" - מן התרומה הזו יהיה לצורך הקדש להר הבית חמש מאות קנים והמותר לבתים לכהנים כמו שמפורש בסוף הספר

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומן המדה הזאת" - בקנה המדה שנמדד בו ריבוע הר הבית ה' מאות על ה' מאות כמו שאמור בענין של מעלה (מ"ב) לד' רוחות מדדו חומה לו סביב ה' מאות קנים וגו'

"תמוד אורך" - ה' ועשרים אלף קנים ורוחב י' אלפי' קנים ולפי שלא פירש בפסוק ראשון מה הן כ"ה אלף אם קנים אם אמות הוצרך לומר שכ"ה מדות בקנה המדה שנמדדו בה ה' מאות על ה' מאות של הר הבית נמדדין אלפים הללו לתרומה

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קדש מן הארץ" - סרס את המקרא מותר הקדש אשר מן הארץ הוא יהיה לכהנים משרתי המקדש המקריבים וגו' קדש מן הארץ היא התרומה הזאת

"לכהנים משרתי המקדש יהיה" - העודף על חמש מאות של הר הבית י"ב אלף ומאתים וחמשים למזרח וכנגדן למערב והמקדש באמצע וארבעת אלפים ושבע מאות וחמשים לצפון וכנגדן לדרום

"והיה להם מקום לבתים" - העודף הזה שסביב המקדש

"ומקדש למקדש" - וחמש מאות על חמש מאות האמצעיי' יהיו מקודשים לצורך המקדש אישיינטיגיא"ה אלשיינטואייר"א בלע"ז

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחמשה ועשרים אלף" - קנים אורך ועשרת אלפים רחב תרימו רצועה אחרת אצל זו בדרומה של זו לצורך הלוים כך מפורש בסוף הספר שהיא בדרום מצאתי כ' לשכות יהיה ללוים בהיקף המקדש לשמור הבית ולנוי ומותר הרצועות יעשו לצרכיהם תו'

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואחוזת העיר" - בהיקף העיר אחוזת מושב חול שלה לבנות בה ישראל בתים

"תתנו חמשת אלפים רחב" - בדרומה של שנייה ואורך כמדת שתי הרצועות נמצאת כל התרומה מרובעת כ"ה על כ"ה אלפים

"לעומת תרומת הקודש" - כלומר במדת אורך רצועות תרומת הקודש

"לכל בית ישראל יהיה" - אותה רצועה שלישית תהיה מושב לזרים

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקודש ולאחוזת העיר" - בסוף הפרשה הוא חולק את ארץ ישראל ממזרחה למערבה לי"ג רצועות י"ב למנין השבטים וכל אחת עשרים וחמש אלף קנים רחב וארכן כאורך כל ארץ ישראל ורצועה אחת לתרומה ארכה מן הגבול מזרח ועד גבול מערב ורחבה כ"ה אלפים קנים כשאר כל חלק וחלק ומאותה רצועה הוא תורם באמצעיתה ג' רצועות הללו האמורות למעל' שהם כ"ה אלפים על כ"ה אלפים והעודף עליהם למזרח עד סוף הגבול הארץ וכן למערב יהיה לנשיא מזה ומזה למזרח ולמערב

"אל פני תרומת הקדש ואל פני אחוזת העיר" - כנגד כל רחב שלשה הרצועות המובדלות לתרומת הקודש של רצועת הכהנים והלוים ואחוזת העיר

"מפאת ים ימה" - ממערב תרומת הקודש והעיר עד מערב הגבול

"ומפאת קדמה קדימה" - וממזרח התרומה למצר ממזרח לעומת אחד החלקים של שבטים המפורשין בסוף הספר שהם מגבול ים של ארץ ישראל עד גבול קדים

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לארץ יהיה לו לאחוזה" - ת"י דא ארעא תהא רבא לאחסנתא

"ולא יונו" - לשון אונאת ממון שגוזלין את נחלתם

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הרימו גרושותיכם" - סלקו את שאתם מגרשים את עמי מנחלתם

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואיפת" - למדת היבש

"ובת" - למדת הלח

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האיפה והבת" - לשון מדה חומר וכור מוי"י בלע"ז

"תכן אחד" - לשון מניין כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה') מדה אחת זו עשירית לחומר של יבש שהוא שלשים סאין וזו עשירית לחומר הלח

"לשאת" - כמו לקחת וכן ת"י למוסב לשאת מעשר החומר תהיה הבת וכן עשירית לחומר יבש האיפה

"אל החומר יהיה מתכונתו" - סכום חשבון הבת והאיפה לפי גודל החומר יהיה מצאתי אם יוסיפו בחומר יוסיפו בבת אם יפחתהו מזה יפחתהו מזה שיכוון מעשרו לו

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והשקל עשרים גרה" - עשרים מעין

"עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל" - הרי ששים שקלים

"המנה יהיה לכם" - לוצונ"ט בלע"ז ומנחם חברו לשון מניין והרי יש כאן מאתים וארבעים זוז מכאן שהיה מנה של קודש כפול והוסיפו עליו בימי יחזקאל שתות הרי מאתים וארבעים וכשחלקו הכתוב לשלשה ולא כתב סתם ששים שקלים יהיה לכם המנה צוה לעשות ממנו משקל שלישיתו ומשקל רביעיתו ומשקל מנה של חול שהיה מתחילה וכן ת"י תלתות מניא עסרין סלעין מני כספא עסרין וחמש סלעין רבעות מניא חמש עסרי סלעין כולהון שיתין מנין ומנא רבא קודשא יהא לכון

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ששית האיפה מחומר החטים" - הרי אחד מששים הפוחת לא יפחות מכאן וזה הוא שאמרו עין רעה אחד מששים

"וששיתם" - ותחלקו אחד מששה באיפה לתרומת חומר השעורים

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחוק השמן" - למעשר

"הבת השמן וגו'" - הבת שהיא מדת השמן זו היא מעשר הבת יהי מן הכור מצאתי העישור שהבת מעשרת מן הכור יהיה כיצד (מעשר הבת מן הכור עשירית של בת על הכור הוא די"ץ מזור"ש בלע"ז תיבה זו משמשת על עצמה ועל אחרים כמו עבודת הקודש ועבודת בני מררי סא"א)

"עשרת הבתים" - יהיה לכם החומר ואז יתכן ליטול הימנו בת אחת למעשר

"כי עשרת הבתים חומר" - לפי שהחומר יהיה לכם עשר בתים וכן תרגם יונתן חד מן עסרא הויא ביתא בכורא ארי עסר בתין כורא

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושה אחת מן הצאן" - מיוחד שבצאנו וכן אמר משה מבחר נדריכם לומיי"לור בלע"ז

"מן המאתים ממשקה ישראל" - דרשו רבותינו לענין הנסכים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור שנפל לתוכו יין של ערלה או של כלאי הכרם מכאן לערלה וכלאי הכרם שבטלין במאתים

"ממשקה ישראל" - מן המותר לישראל כל קרבנותיהם יהיו משקה הראוי לישראל כל עיקר הסעודה קרויה על שם המשקה כלומר האכילה עם השתייה תהא מן המותר לישראל

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל התרומה הזאת" - האמורה למעלה לדעת כל עמי הארץ תהיה

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועל הנשיא" - אומר אני שהנשיא הזה בכהן גדול מדבר וכן כל הנשיא שבענין ושמעתי משמו של רבי מנחם שבמלך מדבר

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כה אמר ה' אלהים בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים" - הוא פר המלואים האמור בראש הענין ולימד כאן שיהיו המלואים בא' בניסן

"וחטאת" - וטהרת

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכן תעשה בשבעה בחודש" - יש לומר וכן תעשה כל שבעה וכן הוא אומר למעלה שבעת ימים יכפרו על המזבח ורבותינו כך פרשוהו במנחות וכן תעשה פר שאינו נאכל בשבעה שבטים שחדשו דבר והורו ב"ד שלהן שחלב מותר ועשו שבעה שבטים שהם רוב צבור על פיהם שמביאין פר העלם דבר

"מאיש שוגה ומפתי וגו'" - הרי זה מקרא מסורס וכפרתם את הבית מאיש שוגה ומפתי אחר שבעת ימי המלואים שיהא המזבח מחונך יביאו חטאותם ואשמותם ויתכפרו שבזמן שישראל מכופרים הבית מכופר

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבועות ימים" - על שם שמתחילין ממנו לספור שבעה שבועות מצאתי

"מצות יאכל" - מצות יאכלו בו בחג

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועשה הנשיא ביום ההוא וגו'" - רבותינו אמרו שבקשו לגנוז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה ברם זכור לטוב חנניה בן חזקיהו בן גרון שישב בעליה ודרשו ובעונינו נעלם ממנו מה שדרש בקרבנות האל' פר בארבעה עשר בניסן למה ואומר אני שמא בי"ד בניסן של פסח ראשון שנתחנך בו הבית עומד ופר זה בא תחת עגל בן בקר שהקריב אהרן בשמיני למלואי' ומגיד שאם לא הקריבו בשמיני למלואים יקריבנו בי"ד בניסן כדי שיתחנך לעבודה קודם י"ט לפי שעליו קרבנות ועולת המועד לעשות כמו שאמור למעלה ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגיים וגו'

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבעת פרים ושבעת אילים תמימים ליום" - והתורה אמרה פרים בני בקר שנים ואיל אחד אין לי להעמיד מקרא זה אלא שבעה פרים וז' אילים לשבעת הימים פר ליום ואיל ליום ובא ללמד שאין הפרי' מעכבין זה את זה ולא האילים מעכבין זה את זה וכן שנינו במנחות אך לא הביאו מן המקרא הזה ראיה אלא ממקרא שנאמר למטה (מו) וביום החדש פר בן בקר תמימים וששת כבשים ואיל ושמא אף זה בא ללמד כן וכן פירושו שבעה פרים ושבעה אילים ליום צרוף דבר יום ביומו עולים שבעה פרים לשבעת ימים

"וחטאת שעיר עזים ליום" - שעירי הרגלים

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומנחה איפה לפר" - מנחת הנסכים איפה לפר איני יודע מה הוא שהרי אמר' תורה שלשה עשרונים וי"ל איפת קמח להוציא סולת עשרון מן הסאה שהאיפה שלש סאין

"ואיפה לפר" - למדך שאם לא מצא סולת מנופה כל כך יביא משל עשרון לסאה

"ואיפה לאיל" - אף זו קמח להוציא ממנה ב' עשרונים סולת מנופה כל צרכה כמו ששנינו ב' הלחם שתי עשרונים משלש סאין

"הין לאיפה" - לא ידעתי למה ויש לומר לא שיקריב ההין כולו אלא שנתות היו בהין ויקריב שמן לפי הסולת כמשפט הזבח לפר כמשפטו ולאיל כמשפטו לפי שנתות של הין