רש"י על יהושע ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על יהושע · ה · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר בעבר הירדן ימה" - לצד שעברו בני ישראל הוא צד של מערבי ועד עכשיו היו בעבר מזרחי

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חרבות צורים" - כתרגומו אזמלון חריפין וכן (תהלים פט מד) אף תשיב צור חרבו כשהחריפות נהפך לצדדין ואינו חותך יפה וכן (ישעיהו נד יז) כל כלי יוצר עליך

"שנית" - שמלו כבר בליל יציאתם ממצרים קהל גדול יחד וזו פעם שנית שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית ולא היה להם יום נוח למול כמו ששנינו (ביבמות עא ב) ורבותינו אמרו (שם) שנית זו פריעת מילה שלא נתנה לאברהם אבינו

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גבעת הערלות" - על שם המאורע נקרא שנעשה כמין גבעה

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וזה הדבר" - על ידי דבור מל אותם אמר להם סבורים אתם לירש את הארץ ערלים לא כך נאמר לאברהם (בראשית יז ט) ואתה את בריתי תשמור וגו' (שם שם ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך

"כל העם היוצא" - לא היה אחד מהם כאן שכלם מתו והם היו מולים שנאמר כי מולים היו

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא מלו" - כמו שפירשתי שלא נשבה רוח צפונית והם שמלו עכשיו

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת בניהם הקים תחתם" - ואת בניהם שהקים תחתיהם הם הילודים במדבר אותם מל יהושוע

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישבו תחתם" - באתריהון ולא צרו על העיר

"עד חיותם" - מן המכה

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גלותי" - הסירותי את חרפת מצרים שהיו אומרים ראו כי רעה נגד פניכם כוכב אחד יש ששמו רעה והוא סימן של דם רואין אנו אותו עליכם במדבר והוא שאמר משה במדבר (שמות לב יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם והם אינם יודעים שהוא דם מילה וכשמלו בימי יהושוע ובא אותו הדם הוסרה אותה החרפה שעדיין ערב רב שעלו עמהם היו מונים להם כך דרש ר' משה הדרשן

"גלותי" - הסירותי כמו (תהלים קיט כב) גל מעלי חרפה (בראשית כט י) ויגל את האבן

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ממחרת הפסח" - יום הנפת העומר, שהקריבו עומר תחלה.

ומ-ז' באדר, שמת משה, שפסק המן, היו מסתפקין עד עכשיו ממן שבכליהם, שלקטו בשבעה באדר, שנאמר (שמות טז לה): "את המן אכלו ארבעים שנה". והלא מ' שנה חסר שלשים יום, שהרי תחלת ירידת המן בט"ו באייר! - אמור מעתה: בחררה שהוציאו ישראל ממצרים טעמו טעם מן.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא היה עוד לבני ישראל מן" - לפיכך ויאכלו מעבור הארץ אם היה להם מן לא היו אוכלים מן התבואה שהמן היה נוח להם משל אומר לתינוק מפני מה אתה אוכל פת שעורין לפי שאין לי פת חטין לכך נאמר ולא היה עוד וגו'

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בהיות יהושוע ביריחו" - מכאן לעיבורה של עיר שהיא מן העיר שאי אפשר לומר בתוך יריחו

"הלנו אתה" - הלמסעדנא אתיתא

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עתה באתי" - לעזרתך שאין אדם יכול להלחם עליה ולתופשה להפיל החומה אבל בימי משה רבך באתי ולא חפץ בי שנאמר (שמות לג טו) אם אין פניך הולכים וגו'

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שר צבא ה'" - ישראל שהוא צבא לה' ומיכאל היה שנאמר (דניאל י כא) ומיכאל שרכם