רש"י על איוב לז
<< · רש"י על איוב · לז · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
"ולא יעקבם" - המקום
"כי ישמע" - לפניו קולו של מפגיע
"יעקבם" - יכריתם ולשון משנה שנינו (סוטה טז ע"א) בשלש מקומות הלכה עוקבת מקר'פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
"מסיבות מתהפך בתחבולותיו" - של מקום
"לפעלם" - של גשמים לפועל המוטל עליהם לעשות אם טוב ואם רע מתהפך במסיבות הרבה כאותו ששנינו הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים לסוף סרחו לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידם שלא בזמנם ועל ארץ שאינה צריכה להם ועתים לטובה כיצד כו'
"כל אשר יצום" - לאותן גשמים לעשות לארץ (ד"א והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו מקיף ענני' ורוחות סביבות ההרים שיהיו שותים מכל רוחותיהם באגדת והיה עקב)פסוק יג
"אם לארצו" - להורידם כאשר נגזר בתחילת דין לא לשבט ולא לפנים מן השורה אלא בבינונית
"אם לחסד" - שנעשו הדור עכשיו יותר צדיקים משהיו בראש השנה ואותן גשמים שנגזרו בבינונית מתהפך בתחבולות מסיבותיהם לירד בחסד בזמנם ועל הארץ הצריכה להם שלא תרד הטפה מהם לאיבוד
"ימציאהו" - למטר לאחת מן המדות הללופסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
"אם אמר איש" - אומר מפיו
"כי יבולע" - יגלה אליו מיד כמו פן יבולע למלך (שמואל ב יז) יגלה ורבותינו פירשו היסופר כל שבחו לו
"כי אדבר" - כי נדבר בו ובגבורתו אם אמר איש לספרם כולם
"כי יבולע" - ממקומופסוק כא
"בהיר הוא בשחקים" - דומה לבהירים בהירים הנראים בשחקים להוריד גשם
"ורוח עברה" - ורוח בא ומטהרתן ומעבירתן ואין מטר יורד כך הוא דוגמא שלהם התחילו להשיבך וסוף עמדו ולא ענופסוק כב
"מצפון זהב יאתה" - מנשב רוח צפונית ומעביר הגשם והחמה זורחת כמו המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד)
"על אלוה" - מלפניו (מצפון זהב יאתה נצפן הזהב הטוב לאותן שיאתיו את עצמן למצות הקב"ה ומאמינים באלוה הנורא מאד)פסוק כג
"ומשפט" - יסורין
"לא יענה" - הבריות יותר מדאי וכן לא יענה הצדיק יותר מדאי במה שא"א כי אם איש כמתנת ידופסוק כד
"לא יראה כל חכמי לב" - המתחכמים אליו כי אין חכמתם בעיניו כלום ורבותינו פירשוהו על איוב שאמר לו אליהוא לפי שהיית מטיל אימה יתירה על דורך חנם לפיכך לא זכית להתקיים לך בנים חכמי לב
<< · רש"י על איוב · לז · >>