רמב"ם על קינים ב
ראו גם נוסח המשנה קנים ב רמבם
קנים פרק ב
[עריכה]סתומה - הוא שלא יפרש זו חטאת וזו עולה.
ורוצה לומר כשאמר לבין המתות - הקינים המתות, והוא שאמרנו עליהם בפרק הראשון כזה כולם ימותו.
והגוזל הזה שפרח ונכנס בין הקרבות - רוצה לומר בקינים סתומים שחציים עולות וחציים חטאות, אלו היה מפורש היה דינן כמו שהקדמנו, והוא שאם היה חטאת הרי הוא מפסיד כל מה שנתערב עמו זולתי מניין החטאות שבחובה, וכן אם היה עולה כמו שהקדמנו, ולפי שהוא סתם ולא נתפרש אם הוא חטאת או עולה אינו פוסל אלא אחד כנגדו. ודוגמת זה ופירושו, כגון שהתערב גוזל זה עם מאה גוזלות שכולם חובה, אם הקריבו מכולם אחד וחמישים למעלה וחמישים למטה, אנו אומרים אם היה הגוזל שנתערב הוא שנעשה למעלה הרי כל המאה כשרים, לפי שכבר נעשו חציים למעלה וחציים למטה כפי החיוב, ואם נעשה הגוזל למטה הרי ארבעים ותשעה כשרים, לפי שהם מן המאה האלה חמישים עולות כשרים הכרח וארבעים ותשעה חטאות כשרים הכרח. ועל זה הדרך תקיש אם עשה אחד וחמישים למטה וחמישים למעלה, יהיו חמישים חטאות כשרים הכרח וארבעים ותשעה עולה. הרי נתבאר לך שהוא פוסל אחד כנגדו בלבד, והוא עצמו פסול, שאם נעשה למעלה אמרנו אפשר שהיה ראוי להיות חטאת, ואם נעשה למטה אמרנו אפשר שהיה ראוי להיות עולה.
ואחר כך הוצרך לפרש העניין, ושאינו אלא בקן סתומה שפרח ממנה לקן סתומה, ואמר:
דע כי מה שנאמר בכל ההלכות האלו חזר, אינו רוצה לומר שחזר אותו העוף בעצמו, לפי שכל זמן שיהא כאן אין שם הפסד כל עיקר, אבל רוצה לומר כשאמר "חזר" שמאחר שפרח מכת זו לאחרת חזר עוף אחר ופרח לכת ראשונה, והרי אפשר שהוא הראשון בעצמו שחזר בחבורתו או הוא עוף אחר.
לפיכך כשהיו אצל רחל דרך משל שתי קינים כמו שזכר ואצל לאה שתי קינים, אחר כך פרח גוזל מאת רחל ללאה, הרי אצל לאה חמישה עופות ואצל רחל שלשה, לפיכך החמישה שהם אצל לאה שלשה מהם בלבד כשרים ושנים פסולים, האחד שפרח מאת רחל ואחד כנגדו כמו שבארנו, לפי שהוא מקריב אלו החמישה שלשה לצד זה ושנים לצד זה, רוצה לומר צדדין אלו מעלה ומטה, ומקום שיעשה השנים אחד מהם הוא כשר הכרח לפי שיש לה שנים משלה באותו הצד, ובמקום שעושה השלשה יהיו שנים מהם כשרים הכרח, וכל זה מבואר לכשתבין מה שהקדמנו. ואם חזר ופרח אחד מן החמישה ונתערב עם השלשה שנשארו לרחל, הרי הפסיד בחזירתו אחד מהשלשה של רחל, ויהיה הנשאר לרחל שנים כשרים בלבד מן הארבעה שחזרו אצלה, וכן הפסיד על לאה בחזירתו אחד מהשלשה כשרים. והארבעה שנשארו אצלה שנים מהם כשרים בלבד, לפי שאנו אומרים אחד מהם של רחל שפרח ראשון ופוסל אחד כנגדו, שלא היו ללאה אלא שלשה כשרים כשהיו החמישה עופות אצלה, אבל הואיל וחזרו אצלה ארבעה וארבעה של רחל הרי הם שוות שתיהן בדין, והרי נתבאר שבחזירתו פוסל אחד ללאה ואחד לרחל.
אחר כך אמר שדין זה אינו אלא בחזירה ראשונה בלבד שהוא פוסל אחד לזו ואחד לזו בחזירתו מוסיף על מה שהפסיד בפריחתו, וכל הבא אחר חזירה זו ואפילו פרח וחזר אלף פעמים אינו מוסיף שום הפסד על מה שהפסיד בחזירתו ראשונה, והוא עניין מה שאמר לא הפסיד כלום, לפי שהואיל וחזר הרי הארבעה שביד רחל שנים מהם כשרים ושנים פסולים, וכן מה שביד לאה כמו שבארנו.
וכל מה שיארע בהם אחר כן מן התערובות אינו מוסיף הפסד על זה מן הטעם שזכר, והוא מה שאמר אפילו הם מעורבות, לפי שאם ערבנו הארבעה של לאה עם של רחל עד שלא נודע בשום פנים איזו של לאה ואיזו של רחל, הרי הכל מחצה כשר ומחצה פסול כמו שהקדמנו בפרק ראשון, והמחצית הכשר זה ארבעה שנים ללאה ושנים לרחל כמו שבארנו, והוא מה שאמר אין פחות משנים. וכל זה לפי שהלכה בשני קינים ושני קינים, אבל אם ירבה המניין הרי מפסיד בחזירה שניה גם כן בשלישית וברביעית כפי רוב המניין כמו שזכר בהלכה שאחר זו, וקרוב הוא להבין.
והראוי לסמוך עליו בעניין זה מה שאני אומר לך, והוא שכל עוף בין שהוא אחד או שני מינין הפורח פסול ופוסל אחד כנגדו, עד שתמצא הנשאר הוא חצי המניין המעורב, לפי שהפריחה והחזירה אחר כן אינו מוסיף הפסד, מפני שתכלית ההפסד שיהיה מחמת התערובת הגמורה הוא מחצה כשר ומחצה פסול:
ידוע כי מה שיש ביד הראשונה שתי עופות, וביד השניה ארבעה עופות, וביד השביעית ארבעה עשר, לפי שאין אנו מונין אלא קינין כמו שזכרנו:
- ולפי שפרח מאת הראשונה גוזל אצל השניה, והוא פסול ופוסל אחד כנגדו כמו שבארנו, היה הנשאר ביד הראשונה גוזל אחד וביד השניה שני גוזלות כשרים בלבד מהחמישה כמו שבארנו.
- וכשפרח גוזל מהשניה אל השלישית, פסל על השניה גוזל ועל השלישית גוזל, הרי שנשארו לשניה שנים בלבד כשרים, והפסידה השלישית גוזל אחד שנכנס אצלה.
- וכיון שפרח מן השלישית לרביעית, הפסידה על השלישית גוזל ועל הרביעית גוזל, נמצאת השלישית גוזל ועל הרביעית גוזל, ונמצאת השלישית כבר הפסידה קן אחד והרביעית גוזל.
- וכשפרח מן הרביעית לחמישית, הפסידה הרביעית גוזל שני וחסרה קן אחת והחמישית גוזל.
- וכשפרח לשישית, תהיה החמישית גם כן חסירה קן והשישית חסרה גוזל.
- וכשפרח מן השישית לשביעית, הפסידה השישית קן גם כן.
- והשביעית אל השישית, הפסידה על השביעית גוזל שני ותהיה חסרה קן אחת, והפסידה על השישית גוזל גם כן כשנכנס אצלה.
- ובחזירתו לחמישית, מפסיד גוזל אחד על השישית וגוזל על החמישית, ותהיה השישית כבר הפסידה קן שניה.
- וכן בחזירתו מהחמישית לרביעית, הפסידה החמישית קן שניה.
- ובחזירתו מהרביעית לשלישית, תפסיד הרביעית קן שניה.
- ובחזירתו השלישית לשניה, תפסיד השלישית קן שניה.
- ובחזירתו לראשונה, תפסיד השניה קן שניה והיא שנשארה בידה, וכן יפסיד על הראשונה הגוזל שנשאר בידה כשנכנס זה עמו.
- הנה התבאר:
- איך תפסיד על ראשונה ושניה כל מה שהיה בידם,
- והפסידה השביעית קן אחת בלבד,
- ואשר בין קן השביעית והשניה הפסידו שני קינים שני קינים והם ארבעה גוזלות,
- הנה התבאר:
- לפי שכל זמן שנכנס עוף בכלל עופות הפסיד גוזל מהכלל, וכשיצא הפסיד גוזל אחד, לפיכך הוא מפסיד לעולם קן בצאתו מן הכלל והכנסתו באותו הכלל, והשביעית שלא נכנס אצלה גוזל ויצא מעמה אלא פעם אחת, והנשארת שתי פעמים כמו שבארנו.
ולא יסור מלבבך מה שאמרנו שאין עניין חזר שיחזור מעצמו, אלא רוצה לומר החזרת הפריחה בלבד.
ואין הלכה כיש אומרים:
מפורשת - הוא שידע איזו חטאת מהם, ואיזו היא העולה.
ומה שאמר יקח זוג לשניה - ואותו שנכנס עם החטאת והעולה הוא עצמו פסול ואינו פוסל כנגדו, לפי שהעולה והחטאת ידועות, לפיכך על איזה מהם שנכנס מקריבין אותו ויהיה פסול כמו שנתבאר.
ומה שאמר וחזר או שפרח מן המפורשת ראשון - על מנת שיהיה ספק ולא נדע אם מן החטאת פרח או מן העולה.
אבל כל זמן שידענו הרי הדין כמו שהקדמנו בפרק ראשון, שאם פרח מן החטאת כשר מניין החטאות שבקן הסתומה, ואם פרח מן העולה כשר מניין העולות, ולפי שלא ידענו כולם ימותו בלי ספק:
אם חזרו לאמצע - הוא שמתערבת חטאת בעולה ולפיכך ימותו, וכן אם חזרו מן האמצע לצדדים כולם ימותו, לפי שאפשר עולה הלכה אצל חטאת וחטאת אצל עולה.
ועניין מה שאמר או שפרח מן האמצע לצדדין - הוא שפרח לצד זה ששם החטאות או העולות, ופרח משם לקצה האחר, הרי כבר היה תערובת החטאת בעולה לפיכך כולם ימותו כמו שנתבאר בתחילת המסכתא.
משנה ו [נוסח הרמבם]
[עריכה]תנא קמא הולך אחר החטאת, לפי שהכתוב הקדים אותה כמו שבארנו בעשירי מזבחים.
ובן עזאי הולך אחר המין שהפרישה ממנה בתחילתה, בין שהוא עולה או חטאת.
והלכה כתנא קמא:
משנה קינים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב