רמב"ם על קינים א
ראו גם נוסח המשנה קנים א רמבם
קנים פרק א
[עריכה]כל זה מבואר, וכבר הקדמנו סדריו בחמישי וששי ושמיני מזבחים.
משנה ב [נוסח הרמבם]
[עריכה]סדר קנים, כשתסתכל במה שהקדמנו אותו בסדר זה, תמצא כל המחוייב מן התורה שתי תורים או שני בני יונה שהאחד משניהם עולה והאחד חטאת.
וכבר ביארנו בתחילת סדר זה שאין מביאין נדר ונדבה אלא עולה ושלמים, ושהעוף אינו מקריב ממנו שלמים, ולפיכך נתבאר שכל המביא קרבן בנדר ונדבה שאינו אלא עולה בלבד. ולא השגיח במסכת זו על קרבן הגר, שהוא שתי תורים או שני בני יונה ושניהן עולות כמו שבארנו בתחילת סדר זה, לפי שלא יזדמן אלא מעט.
וזה שאמרנו שהחובה אחד עולה ואחד חטאת, הרי הוא כפי עיקר החיוב הראשון, ואם כבר הקריב מקצת קרבנותיו, עד שיהיה האיש הזה דרך משל יש עליו עשרים עולות ועשר חטאות כולן חובה, או בהפך, ולפיכך אמר במסכת זו מניין חטאות שבחובה ומניין עולות שבחובה, ולא אמר חצי חובה. ודע זה, ואל יטעה אותך מה שאמרנו אנחנו בפירושנו על דרך המשל חצי החובה במניין:
כבר זכרנו לך במקומו מסדר זה, שמקצת החטאת אם נתערבה עם שאר הקרבנות, שמניחין הכל עד שימותו. וכבר אמרנו שהחובה חציה חטאות וחציה עולות, והנדבה כולה עולות. ולפיכך אם נתערבה חטאת העוף בכלל עופות שכולם חובה, שמחצית האחת חטאות ומחצית האחרת עולות כמו שהקדמנו, הרי הכל אם היו מאה דרך משל, חמישים מהם כשרים דהוא מניין החטאות שבה, והאחד וחמשים הנשארים פסולים, לפי שאנו אומרים אותו העוף שהוא חטאת נתערב עם החמישים עולות. וכן אם היה המתערב יותר, כגון שיתערבו מאה עופות שכולם חטאות עם עשרה עופות חובה, הרי הכשר מהמאה ועשרה חמשה עופות בלבד והן מניין החטאות שבחובה, והמאה והחמשה הנשארים פסולין לפי שהם עולה שנתערבה בחטאת.
וההיקש הזה בעצמו הוא בעולת חובה גם כן אם נתערבה בקיני חובה, או אם נתערבו קיני נדבה שהם כולם עולות כמו שהקדמנו. ועל העניין הזה אומר וכן עולה שנתערבה בחובה, רוצה לומר קיני נדבה שהם כולם עולות, ולפיכך הוסיף על העניין הזה בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת, בין שהנדבה מרובה וחובה מועטת, כפי המשל שהמשלנו בחטאת שנתערבו בחובה.
כל זה אם עשה חציין למעלה וחצין למטה. אבל אם היתה חובה שנים בחטאת הרי זה עושה קצת המניין למעלן וקצתו למטן, ויהיה חצי החובה כשר כמו שהקדמנו ונתבאר בסוף מסכת זו:
אומר כי מה שהקדים לומר אין כשר אלא מנין עולות שבחובה, אינו אלא אם נתערבו קיני נדבה שהם עולות כולן בקיני חובה שקצתן עולות וקצתן חטאות, אבל חובה שנתערבו בחובה הרי דיניהם כמו שהזכרנו, והוא שאם היו שוות אלו כנגד אלו יהא המחצית כשר והמחצית פסול. והכרח באיזה צד שעשאן, והוא שאם עשאן הכל מלמעלן הרי המחצית שהוא עולות כשר והמחצית שהוא חטאות פסול, ואם עשאן כולן למטה יהיה כל העניין להפך, לפי שהמחצית שהוא חטאת כשר והמחצית שהוא עולה פסול.
ואם עשה מחציתו למעלה ומחציתו למטה, הרי המחצית שנעשה למעלה חציו כשר וחציו פסול, וכן המחצית שנעשה למטה. משל למה הדבר דומה כגון שנתערבו קיני רחל והם שמונה, עם קיני לאה והם שמונה, והכהן לקח הכל ועשאן חציין למעלה וחציין למטה, הרי השמונה שנעשו למעלה, ארבעה מהם כשרין והם עולות וארבעה פסולין, וכן השמונה שנעשו למטה, ארבעה מהן כשרין והן חטאות, והרי רחל הקריבו עליה שתי חטאות ושתי עולות בלבד, וכן לאה. ויהיה שווה בדין זה כהן נמלך, רוצה לומר ששואל לאשה איזה יעשה חטאת ואיזה יעשה עולה, וכהן שאינו נמלך אלא שהדבר מסור לו.
אבל אם היה מניין אחת משתיהם יותר ממניין האחרת הרי יש בזה חילוק, והוא:
- שאם עשה הכל למעלה או הכל למטה, שהמחצית כשר והמחצית פסול הכרח כאלו היו שני המניינים שווים, ותהיה כל אחת משתיהם כבר הקריבה חצי קרבנותיה כפי העיקר מהחובה, מחצה [חטאת] חובה ומחצה עולה, ומקום החטאות למטה ומקום העולה למעלה, ואם שינה פסל.
- ואם עשה חצי כלל המתערב למעלה והחצי למטה, הרי אנו אומרים המועט אז כשר על מנת שיהא נמלך, אבל אם היה כהן שאינו נמלך הרי הדבר בהפך ויהיה המרובה כשר כמו שנתבאר בפרק אחרון של מסכת זו, לפי שאם היה נמלך ואין הדבר מסור לו לעשות עולה מה שירצה וחטאת מה שירצה, הרי בעלת המניין המועט אומרת לו שזה המחצית שנעשית למעלה בו נבלעה עולה שלי לפי שהוא המועט, והמחצית שנעשית למטה בו נבלעה חטאת שלי לפי שהוא גם כן המועט, ואני לא מסרתי הדבר אליך ולא הרשות.
ודע כי מה שאמר לזו אחת ולזו עשר ולזו מאה, אינו רוצה לומר בו פרידה אחת ועשר פרידות ומאה, אבל רוצה לומר קן אחת ועשר קינים ומאה קינים.
ו"קן" נקרא הזוג שממנו פרידה אחת עולה ופרידה אחת חטאת, לפי שקן לשון נקבה ועליה אומר שלש ועשר קינים.
אחר כך אמר שהעירוב הזה שווה, בין שהיה משם אחד ומאשה אחת, או משם אחד ומשתי נשים, או משני שמות ומאשה אחת, או משני שמות ושתי נשים. והתחיל לבאר אלו הארבעה דברים:
נתן דוגמות לכל המסכתא, (חוץ) בקרבנות הנשים לפי שהם יותר חייבות בקינים, מפני שחייבות מהם כמו שחייבין האנשים ומוסף על האנשים יולדת, וגם כן שהזיבות מצוי הרבה מאד בנשים יותר ממה שהוא מצוי באנשים כמו שהוא מפורסם ונגלה לעין.
והלכה כרבי יוסי:
משנה קינים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב