משנה קינים א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת קינים · פרק א · משנה ד | >>
כיצד משם אחד, לידה ולידה, זיבה וזיבה, משם אחד.
משני שמות, לידה וזיבה.
כיצד שתי נשים, על זו לידה ועל זו לידה, על זו זיבה ועל זו זיבה, משם אחד.
משני שמות, על זו לידה ועל זו זיבה.
רבי יוסי אומר, שתי נשים שלקחו קניהן בערוב, או שנתנו דמי קניהן לכהן, לאיזו שירצה כהן יקריב חטאת, ולאיזו שירצה כהן יקריב עולה, בין משם אחד, בין משני שמות.
כֵּיצַד מִשֵּׁם אֶחָד?
- לֵדָה וְלֵדָה,
- זִיבָה וְזִיבָה,
- מִשֵּׁם אֶחָד;
- מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת,
- לֵדָה וְזִיבָה.
- כֵּיצַד שְׁתֵּי נָשִׁים?
- עַל זוֹ לֵדָה וְעַל זוֹ לֵדָה,
- עַל זוֹ זִיבָה וְעַל זוֹ זִיבָה,
- מִשֵּׁם אֶחָד;
- מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת,
- עַל זוֹ לֵדָה וְעַל זוֹ זִיבָה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלָּקְחוּ קִנֵּיהֶן בְּעֵרוּב,
- אוֹ שֶׁנָּתְנוּ דְמֵי קִנֵּיהֶן לַכֹּהֵן,
- לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה כֹּהֵן יַקְרִיב חַטָּאת,
- וּלְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה כֹּהֵן יַקְרִיב עוֹלָה;
- שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלָּקְחוּ קִנֵּיהֶן בְּעֵרוּב,
- בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד,
- בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת:
כיצד משם אחד?
- לידה ולידה, זיבה וזיבה - משם אחד.
- משני שמות - לידה וזיבה.
- כיצד משתי נשים?
- על זו לידה ועל זו לידה, על זו זיבה ועל זו זיבה - משם אחד.
- משני שמות - על זו לידה ועל זו זיבה.
- רבי יוסי אומר:
- שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב,
- או שנתנו דמי קיניהן לכוהן -
- לאיזו שירצה הכוהן - יקריב חטאת,
- ולאיזו שירצה - יקריב עולה,
- בין משם אחד, בין משני שמות.
נתן דוגמות לכל המסכתא, (חוץ) בקרבנות הנשים לפי שהם יותר חייבות בקינים, מפני שחייבות מהם כמו שחייבין האנשים ומוסף על האנשים יולדת, וגם כן שהזיבות מצוי הרבה מאד בנשים יותר ממה שהוא מצוי באנשים כמו שהוא מפורסם ונגלה לעין.
והלכה כרבי יוסי:
רבי יוסי אומר כו' - לאו משום דסבר רבי יוסי יש ברירה ונימא דכשהקריב הכהן קן אחד לשם אחת מהן הוברר הדבר למפרע דמתחילה בשעת לקיחת הקן היה קן זה שלה י, אלא מפרש בגמרא בפרק בכל מערבין [דף ל"ו] דר' יוסי מיירי בשהתנו בשעת לקיחה שיוכל הכהן לעשות קן שירצה לשם איזו אשה שירצה. והלכה כר' יוסי:
רבי יוסי אומר שתי נשים שלקחו כו'. כתב הר"ב לאו משום דסבר ר"י יש ברירה ונימא דכשהקריב הכהן קן אחד לשם [אחת] מהן כו' בגמ' דבכל מערבין דף ל"ז בעי לאוכוחי מהכא דר"י ס"ל יש ברירה. ופירש"י. כדכתב הר"ב דכיון דעלתה ההקרבה לכל אחת לשמה ש"מ דיש ברירה. דאלת"ה הא קי"ל בפסחים [דף נ"ט] וזבחים [דף ג] דקרבן הקרב בשנוי הבעלים אינו עולה לבעלים. ע"כ. והקשו התוס' דהא מוכח בריש זבחים [וכ"כ שם הר"ב בהדיא] דסתמא לשמה קאי. א"כ בלא ברירה אפשר להקריב לו בסתם. ולכן פירשו דהכי בעי לאוכוחי דס"ל יש ברירה דאי אין ברירה איכא למימר כל קן רחל הקריב למעלה וכל קן לאה הקריב למטה והקריב עולה למטה וחטאת למעלה. ומשני כשהתנו הנשים בשעת לקיחה זה יהיה שלי וזה יהיה שלך. וכן בנתנו דמי קניהן לכהן בעירוב ונתנם למוכר ופירש בשעת לקיחה קן זה לזו וקן זה לזו ונמצא שלא נתערבו הקנין אלא המעות. מהו דתימא דנגזור התנו אטו לא התנו דכיון שנותנים הדמים בעירוב יקחו ג"כ הקנין בעירוב ואז א"א בלא ברירה קמ"ל דלא גזרינן וקמ"ל נמי כדרב חסדא דאמר רב חסדא אין הקנים מתפרשות איזה עולה ואיזה חטאת אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן [דכתיב (ויקרא י"ב) ולקח וגו' אחד לעולה ואחד לחטאת וכתיב (שם ט"ו) ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה. פ"ד דיומא דף מ"א]. ומדנקט שתי נשים ולא נקט באשה אחת משמע דאתא לאשמעי' דלא גזרינן התנו אטו לא התנו ואי לא אתא לאשמעינן נמי כדרב חסדא לא ה"ל למימר ולמתני לאיזה שירצה יקריב עולה ולאיזה שירצה יקריב חטאת. דלא היה צריך להזכיר עולה וחטאת אלא יקריב של לאה ללאה ושל רחל לרחל. ע"כ.
(י) (על הברטנורא) דאי אין ברירה, איכא למימר כל קן רחל הקריב למעלה, וכל קן לאה הקריב למטה, והקריב עולה למטה וחטאת למעלה כו', וקמ"ל כדרב חסדא דאמר אין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, דכתיב ולקח וגו' אחד לעולה ואחד לחטאת, וכתיב ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה. ועתוי"ט:
ר' יוסי אומר: בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ז) ותוספות בפ' שני דסוטה דף י"ח:
לאיזה שירצה הכהן יקריב: חטאת ולאיזה שירצה כו' כך נ"ל שצ"ל:
יכין
זיבה וזיבה: ר"ל בין שנתערב לאשה אחת קן שהביאה ללידה זו, בקן שהביאה ללידה אחרת, או שנתערב לה קן שמזיבה זו עם קן שמזיבה אחרת שלה:
משם אחד: ר"ל זהו משם א':
משני שמות על זו לידה ועל זו זיבה: בכולן הדין כריש מ"ג:
ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה: לכאורה מיירי שב' נשים שחייבת כל א' קן, וקנו ד' פרידות ביחד, אז רשאי הכהן להקריב איזה ב' שירצה לחטאת, והב' אחרות שירצה לעולות. אבל אי אפשר לומר כן, דהרי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל"ח א']. ואף דאין לחוש שמא קן רחל הקריב ללאה, דהרי רשאי להקריב כל קן לשם מי שהוא, וכדקיי"ל בריש זבחים דכל קרבן סתמא לשם בעליו קאי. עכ"פ מדאין ברירה יש לחוש שמא כל קרבן רחל הקריב למעלה וכל קרבן לאה הקריב למטה, ונמצא הקריב חטאת רחל למעלה ועולת לאה למטה. והרי מדאין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר למפרע דאותן שהקריב למעלה היו העולות של זו ושל זו, ואותן שהקריב למטה היו החטאות של זו ושל זו. ולפיכך מפרש הש"ס [עירובין דל"ז א'] דר' יוסי מיירי שהיו דמי קניהן בעירוב, וקנו בהן ד' פרידות, והתנו מיד בשעת הלקיחה, זה יהיה קן שלי וזה קן שלך, ולא נתערבו. וכן בנתנו המעות המעורב לכהן, מיירי שאמר הכהן בשעה שלקח, זה יהא קן רחל וזה קן לאה. וה"ק ב' נשים שלקחו קיניהם בעירוב, ר"ל במעות מעורבין, או שנתנו המעות מעורבין לכהן, איזה שרצה הכהן [וכ"ש הן] בשעת לקיחה יקריב חטאת, ואיזה וכו'. ומדנקט בב' נשים קמ"ל דאע"ג שהיה תערובות בדמי קנין שלהן לא חיישינן התנו אטו לא התנו, דאז לא היה כשר רק קן א', וכלעיל באחת לזו ואחת לזו שנתערבו. מיהו מדקאמר איזה שירצה יקריב עולה וכו', והרי לא הוה צריך להזכיר עולה וחטאת, הול"ל רק איזה שירצה יקריב לזו ואיזה וכו'. אלא דקמ"ל נמי דאין הקנין מתפרשין איזה לעולה ואיזה לחטאת רק בהתנו כן הבעלים בשעת לקיחה אבל בלקחו בעירוב, אפילו פירשו אח"כ בין לקיחה להקרבה שזה יהא לעולה וזה לחטאת, איזה שירצה וכו', ויכול הכהן לשנות ולעשות איפכא. [כך פירשתי על פי דעת רבעתוס' (עירוביו דל"ז א' ד"ה כשהתנו) ע"ש]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת