עיקר תוי"ט על קינים ב

משנה קינים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) מפרש. וקצת קשה, דלפי זה רישא נקט סתומה בלאו דוקא, ובסיפא פרח לבין הקריבות א"א לפרש אלא דוקא סתומה. והתוספ' כתבו קן סתומה ה"ה בקן מפורש הוי דין זה, אלא משום דבסיפא קאמר פרח כו', דדוקא פרידה של קן סתומה שפרחה ונתערבה לבין הקריבות, אבל פרידה המפורשת לעולה שפרחה בין שאר קינין אינו יכול להקריב אלא כמנין עולות שבקינים שפרח לשם, כדאמר סוף פרק קמא. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) המתות. להכי קאמר בין חטאות המתות, דאילו נתערבה בין חטאות חיות והנך חטאות דידיה נינהו, מצי למיסב חד מנייהו ועביד ליה זוג להא, והא דלא נתערב הוה קרי ליה עולה. גליון רש"י:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) תימא, כיון דבסתומות איירינן ולכל אשה שתי קינים וכדין הוא שהקריב שתי חטאות ולא שבאו מקן אחד אלא משני קינים. ובהמפרש ליתא להאי אי נמי. ויש לישב ולהגיה שצ"ל ונצמאו שלש חטאות משני קינין, והכי קאמר, אי נמי אם יעשה אחד חטאת ואחד עולה שוב לא יקריב השלישי דחיישינן כו' ונמצאו שלש חטאות משני קינין, וה"נ מצי לאסבורה בשלש עולות:

(ד) (על המשנה) שאפילו כו'. שאפילו מעורבות כל השמונה פרידין שבארבעת הקינין יחד אין פחות משנים. פירוש, שני קינין כשרים בהן שתי עולות ושתי חטאות. אבל שלש חטאות ושלש עולות, לא מצי עביד, דדלמא עביד להו משני קינין של אשה אחת שהן שתי חטאות ושתי עולות מפרש:

(ג)

(ה) (על הברטנורא) אבל אין לפרש לא הפסידה כלום ויקריבו בה שבע חטאות ושבע עולות דמצי עביד להו כיון דבקינין אחרים אין בהם כלום ואותן שלש שנתערבו בה מאחרים ראויין הם להקריב כולם בין עולות בין חטאות שבכל פעם שבא לה אחד היה בא ממקום שראוי להקריב בין עולה בין חטאת דאין זה הלשון, דהל"ל נשכרה שביעית בפריחה שלישית, שע"י פריחה שלישית הוכשרו כל הקינין שבשביעית, אלא הלשון משמע לא הפסידה כלום בזאת הפריחה שלישית. מפרש:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(ו) (על הברטנורא) כך כתב הר"מ והמפרש. והוה מצי למימר דימותו מפני שפרח בהן מבין המתות:

(ז) (על המשנה) שפרח כו'. שפרח לצד זה ששם החטאות או העולות ופרח משם לקצה האחר הרי כבר היו תערובת החטאת בעולה ולפיכך כולם ימותו כמו שנתבאר בתחלת המסכת. הר"מ. והר"ב והמפרש נראה דלא גרסי ליה:

(ח) (על הברטנורא) עיין פרק י' דזבחים משנה ד'. ועתוי"ט:

(ט) (על המשנה) יביאו כו'. דשעבודא דאורייתא. ומש"ה אפילו לא הפרישתו מחיים. גמרא: