רמב"ם על נידה א
ראו גם נוסח המשנה נידה א רמבם
נדה פרק א
[עריכה]בא מילת כל' לחלוק על סברת רבי אליעזר, אשר אמר ארבע נשים לבד דיין שעתן.
ואמר שמאי כל הנשים דיין שעתן, רוצה לומר שאם היתה מתעסקת בטהרות ואחר ראתה דם, לא נאמר יש לה זמן רב שנטמאה ותהיינה הטהרות אשר היתה מתעסקת טמאות, שזהו דין תורה.
אך הלל עשה סייג לדבריו, ואמר מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה. שאם בדקה עצמה יום ראשון על דרך משל ומצאה עצמה טהורה, ונשארה עד יום חמישי ובדקה עצמה ונמצאת טמאה, כל מה שהתעסקה מן הטהרות מיום הראשון מעת הפקידה עד זמן הפקידה השניה הנה הם טמאות כולם כפי סברת הלל, וזו החומרא אשר החמיר.
ואמנם שמאי לא חשש בזאת החומרא מפני ביטול פריה ורביה, שאם תאמר שהיא טמאה מפקידה לפקידה תהיה אצל בעלה לעולם ספק טמאה, ותרחיקה מבעלה ברוב העתים.
וחכמים אומרים, מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה. וכוונת זה שאם בדקה עצמה ומצאה טהורה, ועמדה ימים רבים שלא בדקה עצמה, ואחר כך בדקה ומצאה עצמה טמאה, כל הטהרות שעשתה מעת שבדקה עצמה ונמצאת טמאה עד עשרים וארבע שעות קודם זה הנה היא בחזקת טמאה.
וכוונת ממעטת - שתשוב אחור.
ואחר אמרו מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת. המשל בזה שאם בדקה עצמה בתחילת היום ומצאה עצמה טהורה, ואחר כך בדקה אחר זה בעשר שעות ומצאה עצמה טמאה, הנה כל הטהרות אשר נתעסקה בין פקידה ראשונה לשניה יטמאו, ובתנאי שתהיינה שתי פקידות באמצע העשרים וארבע שעות. ותהיה כוונת הדיבור (בין) אם היה בין פקידה לפקידה ימים הרבה אינה ממעטת על יד אלא מעת לעת, ואם היה בין פקידה לפקידה פחות מעשרים וארבע שעות ממעטת על יד מפקידה לפקידה.
והלכה כחכמים.
וביאור וסת - עת ידוע לנדות. כמו שתהיה מנהגה שתראה משלושים יום לשלושים יום, או משני חדשים לשני חדשים, והיא אם ראתה דם ביום הידוע אינה ממעטת על יד כלל.
ואמרו המשמשת בעדים - לא תבין ממנו שהאשה תשמש בלא עדים, אמנם ירצה בו שאם שמשה, אין מותר עליה אלא בעדים, והרי היא כפקידה.
ועדים - כנוי לבגדים אשר תקנח את עצמה בהם אחר המשגל.
והיא אם מצאה אלו הבגדים טהורים הרי זו כפקידה, ולא נאמר לך דם מועט ראתה ונתערב בזרע ולא נראה, והודיענו שאנחנו לא נאמין זאת האמונה. אמנם הבגד אשר תקנח בו קודם המשגל כמו שיתבאר שזה מחויב הנה לא יעמוד מקודם פקידה, לפי שנאמר לך דם מועט נזל ממנה, ובהשתוקקה למשגל לא תפליג בשימת המוך אשר תקנח בו.
והעיקר אצלינו שהאשה אם יצא ממנה דם מן המקור, אף על פי שלא יצא לחוץ הגוף אבל נשאר תוך גופה הנה היא טמאה, לאמרו "דם יהיה זובה בבשרה"(ויקרא טו, יט), ואף על פי שהוא בבשרה. ועוד יבוא ביאור בזה ופירושו במה שאחר זה.
ואמרו על יד, גם כן בעדי תשמיש, הוא סברת חכמים כמו שביארנו:
שם משלו יושבת במיטה, ולא אמר היתה עסוקה בטהרות, להודיעך שאפילו למי שאמר "דיה שעתה" אמנם יאמר זה לטהרות לבד, אבל לעניין משכב ומושב הנה היא מטמאה מעת לעת. האות על זה אמרו היא טמאה וכולן טהורות, ולא אמר "והמטה טהורה", וכן העיקר אצלינו כמו שביארנו בפתיחה.
ולשון התוספתא "הרואה דם מטמאה מעת לעת אוכלין ומשקין, ומשכבות ומושבות, וכלי חרס המוקף צמיד פתיל, ואינה מקולקלת ואינה מטמאה את בועלה, ואינה מונה אלא משעה שראתה". וירצה באמרו "אינה מקולקלת", שלא נתקלקלה בוסתה.
וכן הוא המשפט גם כן מפקידה לפקידה, אם תהיינה שתי פקידות בעשרים וארבע שעות, כמו שביארנו:
אלו הארבע נשים אינן רואות דם ברוב העתים.
וכבר פסק התלמוד הלכה כרבי אליעזר:
מעוברת משיוודע עוברה - מאחר שלשה חדשים מהריונה.
עד שתגמול את בנה - עד שישלם לולד עשרים וארבע חדשים.
ואם נשלמו עשרים וארבע חדש הנה משפטה כמשפט כל הנשים מעת לעת ומפקידה לפקידה. ואם נמשכו בהנקה שנים רבות לא נשמור זה.
והלכה כדברי חכמים:
עונה הנזכרת כאן, היא עונה בינונית והיא שלשים יום.
וגדר הזקנה הנזכרת פה, מעת שיקראו אליה הנשים "אמא פלונית" ולא תכעוס על זה ולא תקפיד.
רבי אליעזר אומר, כל אשה שעברו עליה שלשה עונות דייה שעתה, ואפילו היתה קטנה בשנים. רבי יוסי אומר, מעוברת ומניקה הן אותן שאם עברו עליהן שלשה עונות דיין שעתן, ואף על פי שלא תהיה זקנה.
ואין הלכה כרבי אליעזר, ולא כרבי יוסי:
אמרו אבל בשניה מטמאה מעת לעת - שב אל כל אחת מהארבע נשים המסופרות בתולה ומעוברת ומניקה וזקנה.
ואמרו ראתה מאונס - אם תחרד או תפחד, או תקפוץ ממקום גבוה, או שתאכל דבר מגיר הנדות בחוזק, זה כולו אונס:
הנדה היושבת על דם טוהר - לא תצטרך בדיקה תמיד, לפי שהדם יורד ממנה ולא תועיל בבדיקה.
ואחר אמר שהאשה אם שמשה מיטתה אשר תצטרך עדים כמו שקדם, אם היתה יושבת על דם טוהר או היתה בתולה שדמיה טהורה, כי היא לא תצטרך עדים לפי שדם טוהר יגר ממנה.
ובתולה שדמיה טהורים - היא בתולה קטנה שנשאת, ועוד יבוא הבדל זה במה שאחר זה. ויהיה לשון המשנה כן, וכל משמשת משמשת בעדים חוץ מן היושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים.
ואחר התחיל בהבדל אחר ואמר, שכל אשה שתהא עסוקה בטהרות תצטרך שתבדוק עצמה באלה השלשה עתים, והם בשחרית ובין השמשות וקודם התשמיש. אמנם אם לא תהיה עסוקה בטהרות לא יחוייב אליה שתבדק עצמה קודם שתשמש ביתה, לפי שהעיקר אצלינו "כל לבעלה, לא בעיא בדיקה", (ואפילו) [אמנם אם] תהיה אשה שלא קבעה לה וסת (לא) תצטרך בדיקה לפני תשמיש.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה נידה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב