רמב"ם על מועד קטן ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על מועד קטן · ב · >>

מועד קטן פרק ב[עריכה]


משנה א[עריכה]

רצה לומר שהטעוהו - שלא עמדו האומנים בתנאם עמו.

ואמר לאחר המועד ולא אמר אחר האבל, ללמדך שהדברים שאסור לאדם לעשות בידיו בימי אבלו כמו הפיכת זיתיו, שהוא מותר לעשותן בחולו של מועד.

וקורה ראשונה - שיטחנו הזיתים הטחינה הראשונה בלבד.

וזולף - הוא שיגרוף אותם מן הבור.

וגומר - הוא שיסחוט הזיתים כדי שיצא מהם כל השמן.

וגף - הוא שיסתום פי החבית.

והלכה כרבי יוסי:

משנה ב[עריכה]

לימודים - פירוש שיכסה אותם בנסרים.

והלכה כרבי יוסי:

משנה ג[עריכה]

פירוד יאבדו - שבית דין מאבדין לו כל אותו הממון, ועושין אותו הפקר:

משנה ד[עריכה]

מבית לבית - פירוש מבית זה לבית אחר.

ואמר מפנה הוא לחצרו - רצה לומר שמפנה אותן לבית אחר שבאותו חצר.

וכשהכלים הם לצורך המועד, כגון כרים וכסתות ומצעות וכלי אכילה ושתיה, מביאין אותן מבית האומן:

משנה ה[עריכה]

מעבין - פירוש שנותנין אותם זו על גב זו, והוא קרוב ללשון ערבי, וכן אמרו בפירות העושה אותן כמין כרי.

ודשושות - מוכרי החטים גריסים.

וגרוסות - מוכרי פולין גריסין. וכבר ידעת כי הפולין הטחונים נקראין גריסין.

ורבי יוסי אומר, הן החמירו על עצמן שאינן מוכרין לעולם ואפילו בצנעה, ואין טוחנין.

ואין הלכה כרבי יהודה, ואין הלכה כרבי יוסי: