רמב"ם על מועד קטן ב

מועד קטן פרק ב

רצה לומר שהטעוהו - שלא עמדו האומנים בתנאם עמו.

ואמר לאחר המועד ולא אמר אחר האבל, ללמדך שהדברים שאסור לאדם לעשות בידיו בימי אבלו כמו הפיכת זיתיו, שהוא מותר לעשותן בחולו של מועד.

וקורה ראשונה - שיטחנו הזיתים הטחינה הראשונה בלבד.

וזולף - הוא שיגרוף אותם מן הבור.

וגומר - הוא שיסחוט הזיתים כדי שיצא מהם כל השמן.

וגף - הוא שיסתום פי החבית.

והלכה כרבי יוסי:

לימודים - פירוש שיכסה אותם בנסרים.

והלכה כרבי יוסי:

פירוד יאבדו - שבית דין מאבדין לו כל אותו הממון, ועושין אותו הפקר:

מבית לבית - פירוש מבית זה לבית אחר.

ואמר מפנה הוא לחצרו - רצה לומר שמפנה אותן לבית אחר שבאותו חצר.

וכשהכלים הם לצורך המועד, כגון כרים וכסתות ומצעות וכלי אכילה ושתיה, מביאין אותן מבית האומן:

מעבין - פירוש שנותנין אותם זו על גב זו, והוא קרוב ללשון ערבי, וכן אמרו בפירות העושה אותן כמין כרי.

ודשושות - מוכרי החטים גריסים.

וגרוסות - מוכרי פולין גריסין. וכבר ידעת כי הפולין הטחונים נקראין גריסין.

ורבי יוסי אומר, הן החמירו על עצמן שאינן מוכרין לעולם ואפילו בצנעה, ואין טוחנין.

ואין הלכה כרבי יהודה, ואין הלכה כרבי יוסי:

משנה מועד קטן, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב