לדלג לתוכן

משנה מועד קטן ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) מי שהפך את זיתיו,

ואירעו - אבל או אונס, או שהטעוהו,
טוען - קורה ראשונה,
ומניחה - לאחר המועד,
דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר:
זולף, וגומר, וגף - כדרכו.


(ב) וכן - מי שהיה יינו בתוך הבור,

ואירעו - אבל או אונס, או שהטעוהו,
זולף, וגומר, וגף - כדרכו,
דברי רבי יוסי.
רבי יהודה אומר:
עושה לימודים - בשביל שלא יחמיץ.


(ג) מכניס אדם את פירותיו - מפני הגנבים,

ושולה פשתנו מן המשרה - בשביל שלא תאבד,
ובלבד - שלא יכוון את מלאכתו במועד.
וכולן,
שכיוונו את מלאכתן במועד - יאבדו.


(ד) אין לוקחין - בתים, ואבנים, ועבדים, ובהמה,

אלא לצורך המועד,
או לצורך המוכר - שאין לו מה יאכל.
אין מפנין - מבית לבית,
אבל מפנה הוא - לחצרו,
מפני שהיא שמחה לו.
ואין מביאין כלים - מבית האומן.
ואם חושש להן,
מפנן - לחצר אחרת.


(ה) מחפים את הקציעות - בקש.

רבי יהודה אומר: אף מעבין.
מוכרי פירות, כסות, וכלים -
מוכרים בצנעה - לצורך המועד.
הציידים, והדשושות, והגרוסות -
עושין בצנעה - לצורך המועד.
רבי יוסי אומר:
הן החמירו על עצמן.


הדף הראשי של משנה מועד קטן ב