עיקר תוי"ט על מועד קטן ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה מועד קטן, פרק ב':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) כלומר דפתח באבל. ולא פירש אם יכול לטעון קורה ראשונה בימי אבלו. אלא מילי דמועד קא פריש. דאם אירע לו אונס קודם המועד דטוען קורה ראשונה. גמרא:

(ב) (על הברטנורא) והוא מלשון מגופה. וכתב התוספ' י"ל דצריך לכסותו מפני השרצים. ומיהו מגופה לא היה צריך דדיו בכיסוי מועט ושמא חדש מתקלקל:

(ב)

(ג) (על המשנה) יינו וצריכי דאי אשמועינן קמייתא בההוא קאמר ר' יוסי משום דמשחא יקיר ואיכא פסידא יתירא. אבל חמרא דלא נפיש פסידיה אימא מודה לר"י ואי אשמועינן בתרייתא בההוא קאמר רבי יהודה כו'. גמרא:

(ד) (על המשנה) זולף. כלומר מריק אותו בחבית. רש"י:

(ג)

(ה) (על המשנה) ובלבד כו'. שיש לו פנאיבשאר ימות השנה והוא משהה למועד. רש"י:

(ו) (על הברטנורא) וכ"פ הר"מ. ולשון רש"י שאסור להנות מהן. והגאונים מפרשים היו מניחין אותו לאבד והיו מונעין אותו מלעשות אותה מלאכה אבל להפקירה לכל ולאבדה בידים לא קנסו. ועתוי"ט שהביא ראיה לפירוש הר"מ:

(ד)

(ז) (על המשנה) המועד. פירשו התוספ' דרבותא קמ"ל דאפילו הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך המועד אבל כלשאינו לצורך המועד ה"ה שאר דברים דאסור דהא במשנהדלקמן אסרו למכור פירות אלא לצורך המועד. וצ"ע אי צריך בהאי צנעא כמו בההיא דפירות דלקמן. עתוי"ט:

(ח) (על המשנה) מה יאכל. מצינן למימר דפרושי קא מפרש ומיהו בגמרא דייקד ה"ק א"נ מי שאין לו מה יאכל מותר שישכיר עצמו אע"פ שאין המלאכה לצורך המועד כדי להחיות את נפשו. הר"נ:

(ט) (על הברטנורא) שאינן לצורך המועד. טור. וטעמא נראה משום טרחא ואתי לאמנועי משמחת יו"ט:

(י) (על הברטנורא) היינו רישא וכבר פירשה אלא דלעיל נקט סתם רחוק. כלשון הר"נ במשנה. והכא קט דרך רה"ר כמו שמבאר הר"נ בגמרא:

(יא) (על המשנה) אין מביאין כו'. שיחשבו הרואים שבעה"ב נתנם לתקן אותם במועד. ויאמרו שהאומן תקנם במועד. הר"נ:

(ה)

(יב) (על המשנה) בצנעה. והטעם שכל שאומנתו בכך כל השנה בעי צנעה אע"פ שהוא לצורך המועד ופירש בצנעה בגמרא אם היה חנותו פתוח, לר"ה פותח חציו ומניח חציו נעול. ואם פתוח לסטיו פותח כדרכו כו':

(יג) (על המשנה) הציידין. ציידי (חיה) עופות ודגים. הר"נ:

(יד) (על המשנה) בצנעה. שמא יאמרו זה לוקח שלא לצורך המועד. רש"י. וקשה למה נקטינן אלו. והר"מ לא הצריך לעשותן בצנעה אלא האומנים שעושין מלאכות לרבים. ופירש הב"י דהטעם מפני שהן צריכין לעשות הרבה ביחד ונראה כאלו הן עושין אותה לצורך חול: