רי"ף על הש"ס/שבועות/דף ב עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאהלכות רב אלפס
ההיא דאמרינן (תהלים קכז) (נידה עא.) הנה נחלת ה' בנים וגו' א"ר חמא בר חנינא בשכר שמשהין עצמן על הבטן בשעת ביאה כדי שיזרעו נשותיהן תהלה הקב"ה נותן להן בשכרן בנים וכגון הא דאמר רב חמא (נידה יז.) ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהם ביום וכו' וכגון הא דתנו רבנן (גיטין ע.) הבא מבית הכסא אל ישמש מטתו עד שישהא שיעור חצי מיל מפני ששד של בית הכסא מלוהו ואם שמש הויין לו בנים נכפין וכגון הא דאמרינן הכא (דף יח:) והזרתם את בני ישראל מטומאתם אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן:
גרסינן בנדה (דף יב:) ת"ר כל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי רבי מאיר רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים והן עיוותיה ותיקוניה וכבר פירשנוה ככתובות שילהי פרק אלמנה ניזונית אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס:
רבנו ניסים (הר"ן)
גרסינן בנדה בסוף פרק קמא כל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש שמא תראה בשעית תשמיש:
ולא פירות שאינו חייב להחזיר לה פירות נכסי מלוג שאכל ולא אמרי' כיון דאין לה כתובה ממנו אשתכח דלאו אשתו היא וליהדר לה פירי דאכל מינה וטעמא דמילתא דמחילה בטעות [כי האי] הויא מחילה כדאי' בפרק איזהו נשך:
ולא מזונות אם הלך בעלה למדינת הים קודם שיגרשנה אין ב"ד פוסקין לה מזונות מנכסיו:
ולא בלאות בגדים שהכניסה בנדוניתה וכתבן בכתובתה שאינן קיימין אינו חייב לפרוע לה שהוא מקבלן באחריות על עצמו וכתבן בכתובתה ה"ל תנאי כתובה דדמי לכתובה אבל בלאות קיימין ודאי אית לה דלא גרעה [ממזנה] דאמרי' עלה בפ' אלמנה ניזונת אם היא זינתה כליה מי זנו וזה שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב כאן שאע"פ שעדיין קצת בלאות קיימין אין מחזירין לה ונראה שהזקיקו לומר כן מדקתני ולא בלאות ואי בשאין קיימין מאי בלאות איכא ומהא לא איריא דהכי קאמר שאינו חייב לשלם לה מה שבלה מבגדיה:
ויוציא ולא יחזיר עולמית בגמ' פרכינן פשיטא דלא יחזיר ומהדרינן לא צריכא דהדר איתקן כלומר שקבעה וסת מהו דתימא ליהדרה קמ"ל דזימנין דאזלה ומינסבא ומתקנה ואמר אילו הייתי יודע שכן אפי' היו נותנין לי מאה מנה לא היית מגרשה ונמצא גיטו בטל ובניה ממזרים [הילכך] אמרינן ליה הוי יודע שהמגרש את אשתו משום וסת לא יחזיר ואפילו היא חוזרת קובעת וסת ותו לא מצי לומר אילו הייתי יודע שכן שהרי התרו בו וגמר בדעתו וגרשה והכי נמי אמרינן גבי מוציא אשתו משום נדר או משום שם רע בפ' השולח:
ומיהו כי אמרינן הכא דלא יחזיר עולמית דוקא בדאמר לה הוי יודעת דמשום דאין לך וסך אני מגרשך ואי לא לא הייתי מגרשך ובכה"ג אי שרית ליה לאהדורה מצי לקלקולה הא לא אמר הכי לא מצי לקלקולה לר"מ דבעי תנאי כפול דתנן התם בפרק השולח המוציא אשתו משום אילונית ר"י אומר לא יחזיר וחכ"א יחזיר ואמרינן עלה בגמרא מאן חכמים ר"מ וטעמא משום דכיון דלא כפליה לתנאיה לא מצי לקלקולה ולרבנן נמי דלא בעו תנאי כפול הכא דוקא בשאמר לה משום כך אני מוציאך אבל גירש סתם יכול הוא להחזיר דהא לא מצי לקלקולה וכענין שאמר שם גבי איילונית ואחרים אומרים דהכא אפילו לא אמר לה מצי לקלקולה לפי שהדבר ידוע שאין אדם משהה אשתו שהיא אסורה לשמש הילכך סתמו כפירושו אבל התם כל שלא פירש אין הדבר מוכיח שמפני כך גרשה ותמהני הכא היכי מצי לקלקלה דכיון דכיון דמדינא אמרינן יוציא הא לא מצי אמר לה אילו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשך שהרי מחוייב הוא לגרשה וניחא לי דמאי דאמרינן יוציא לא שיכפוהו ב"ד בכך אלא שכיון שאינו יכול לשמש עמה מוטל עליו להוציא הלכך מצי לקלקולי ולומר אילו הייתי יודע שתהא לה תקנה הייתי שוהה מלגרש ומחזר שתהא מתוקנת והארכתי בזה אע"ג דלא קי"ל כר,מ משום דנפקא מיניה לר"ח בן אנטיגנוס לפי שיטתו של הרב ז"ל שהוא סובר דלר"ח נמי היכא שנבדקה ג"פ ומצאה טמא יוציא כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:
משמשת בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש:
עדים סדינין: עוותיה אי חזיא:
תיקוניה אי לא חזיא:
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס אמרינן עלה בגמ' ובמאי אי בעסוקה בטהרות הא אמר השמואל חדא זימנא אי בשאינה עסוקה הא אמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות מאן דמתני הא לא מתני הא ופרש"י ז"ל אי בעסוקה בטהרות מאן דמתני הא לא מתני הא ופרש"י ז"ל אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא כדקא מותיב ואזל מדר"ז אמר רבה בר ירמיה דמינה שמעינן דס"ל לשמואל דבעסוקה בטהרות מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה ושאינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה ומפרקינן מאן דמתני הא לא מתני הא כלומר לעולם בעסוקה בטהרות ודקא קשיא לך תרתי למה לי רב יהודה דמתני הא דשמואל לא מתני הא דרבי זירא אמר רבה בר ירמיה ורבי זירא לא מתני הא דרב יהודה ולעולם כל לבעלה לא בעיא בדיקה ותמיהני היאך איפשר לומר דרבי חנינא בן אנטיגוס בעסוקה בטהרות היא דהא ודאי רבי מאיר דאמר אסורה לשמש ואין לה כתובה ויוציא ולא יחזיר עולמית מדינא קאמר ולא מפני מעלת הטהרות שאינו בדין להחמיר בשבילן כל כך וכיון דרבי מאיר מדינאקאמר רבי חנינא בן אנטיגנוס נמי דפליג ומיקל טפי מיניה מדינא קאמר דצריכה לשמש בשני עדים לבעלה דאי לא הוה ליה לפרושי ועוד שאינו במשמע דלפלוג כולי האי ר"ח בן אנטיגנוס עליה דר"מ דלר"מ לא תהא לה תקנה לעולם לבעלה ולר"ח בן אנטיגנוס לא תהא צריך כלום וכיון שכן היכי מוקמינן הא דרבי חנינא בעסוקה בטהרות בלבד ונראה דאין ודאי כרבי חנינא בן אנטיגנוס לבעלה קאמר ואנן הכי קאמרינן ובמאי אי בעסוקה בטהרות לבד הוא דפסיק כוותיה ולא בכולה מילתא הא אמרה שמואל חדא זימנא ואי בכוליה מילתיה קא פסיק כוותיה קשיא דידיה אדידיה ומסקינן דלא בכוליה מילתיה פסיק כוותיה אלא בעסוקה בטהרות לבד וכי תימא הא אמרה חדא זימנא מאן דמתני הא לא מתני הא וכי תימא כיון דרבי מאיר ורבי חנינא בן אנטיגנוס תרוייהו מודו דאסורה לשמש בלא בדיקה היכי פסיק שמואל דלא כחד ואמר דלבעלה לא בעי בדיקה איכא למימר דסמיך אמתני' דתנן בפ' כל היד כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן ומשמע ליה סתמא אפילו אין לה [וסת] זה נראה לי על דעת רש"י ז"ל והארכתי יותר בחידושי ונמצא פסקן של דברים דכל שאינה עסוקה בטהרות אפילו אין לה וסת [לא] בעיא בדיקה לבעלה אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהל' איסורי ביאה אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק לפיכך היא משמשת בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש ונראה שהוא מפרש הא דאמרי' מאן דמתני הא לא מתני הא לעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואפילו הכי בשאין לה וסת צריכה בדיקה ואמוראי נינהו ואליבא דשמואל ואע"ג דרב יהודה גופיה אמרה לעיל דאין צריכה אמואי נינהו אליבא דרב יהודה ופסק הרב ז"ל להחמיר כמאן דמתני דשמואל אמר הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס ולפיכך כתב שכל אשה שאין לה וסת משמשת לעולם בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר התשמיש ובודאי דפשטה דברייתא מוכח דלבעלה עסקינן ולא משום טהרות מדאמר רבי מאיר יוציא ורחב"א נמי עלה קאי וכמו שכתבתי למעלה ואע"ג דתלמודא שקיל וטרי ואמר ובמאי אי בעסוקות בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא היינו משום דכי פרכינן אכולהו גווני מהדרינן ומיהו פשטא דברייתא לבעלה היא וכדברי הרמב"ם ז"ל ואף באשה שיש לה וסת החמיר הרב ז"ל שכך כתב שם אבל אשה שיש לה וסת אינה צריכה עד לפני התשמיש אלא משום צניעות אבל לאחר תשמיש כולן צריכות שני עדים אחד לו ואחד לה ואפילו מעוברת ומניקה וזקנה [וקטנה] עד כאן לפי שהוא מפרש זו ששנינו בפרק כל היד דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו ואחד לה והצנועות מתקנות להן שלישי אחד לתקן את הבית בשאינה עסוקה בטהרות שאפילו משום בעלה בלבד צריך לשמש בשני עדים לאחר תשמיש והצנועות בודקות אף לפני תשמיש לבעליהן וכי אמרינן בפ"ק דנדה דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה דאלמא מדין בעלה אינה צריכה היינו לומר דכשאינה עסוקה בטהרות אין צריכה בדיקה לפני תשמיש מן הדין אלא משום צניעות בלבד והארכתי יותר בזה בחדושי ונמצא פסקן של דברים לדעתו ז"ל שאשה שאין לה וסת צריכה לשמש בב' עדים אחד קודם תשמיש ואחד לאחר תשמיש ושיש לה וסת הצנועות בודקות לפני תשמיש אבל לאחר תשמיש הכל צריכות שני עדים והראב"ד ז"ל השיג עליו [ואמר] כמה יגיעות יגע חנם שאף רב יהודה שהיה צדיק כמותו מנע את רבי זירא שלא לבדוק אחר התשמיש שלא יהא לבו נוקפו ופירש שלא אמרו בדיקות הללו אלא באשה עסוקה בטהרות עד כאן וכבר כתבתי בחדושי דהא
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)