רי"ף על הש"ס/שבועות/דף ב עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · שבועות · דף ב עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

ת"ר נשאת וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש (נידה סו.) ותנשא לאחר נשאת לאחר והיתה רואה דם בשעת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר עד כמה מותרת לינשא עד שלשה יתר מכן לא תנשא עד שתבדוק עצמה כיצד בודקת עצמה מביאה שפופרת ובתוכה מכחול ומוך מונח לו על ראשו נמצא דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדין ואם יש לה וסת תולה בוסתה ואם יש לה מכה תולה במכתה ואם היתה דם מכתה משונה מדם דאייתה אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה הדם יוצא שפופרת אבגורי מבגר לה אמר שמואל שפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה אמר ר"ש ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל ראשון לפי שאין כל אצבעות שוות ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי

רבנו ניסים (הר"ן)

דרב יהודה לא קשיא עליה והרב אלפס ז"ל נראה שהוא סובר כדברי רש"י ז"ל באשה שיש לה וסת שאינה צריכה בדיקה שלא הזכיר עדים אלא באשה שאין לה וסת דכתב לקמן הא דתניא החמרים והפועלים והבאים מבית האבל ומבית המשתה נשיהם להם בחזקת טהרה ובאיו ושוהין עמהן בין ערוב בין ישנות אבל בזו של רבי חנינא בן אנטיגנוס יש לו דרך אחרת שכתב בכתובות פ' אלמנה ניזונת רחב"א אומר משמשת בשני עדים והן הן עוותיה ותקוניה שאם תשמש פעם ראשונה ושניה ושלישית בעדים ומצא דם על עד שלו או שלה בכל פעם ופעם הן הן עוותיה שהוחזקה נדה בכל ימיה ויוצאה בלא כתובה ואין לה פירות וכו' ואם שמשה בשני עדים אחד לו ואחדלה ג"פ ולא נמצא דם באחת מהן הן הן תקוניה והרי היא ככל הנשים עד כאן ונראה שהרב ז"ל סובר דאע"ג דקי"ל דאשה שאין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה היינו לאחר שתהא מוחזקת ג"פ שלא תהא רואה דם מחמת תשמיש אבל בתחלה חוששין לה שכיון שאין לה וסת נראה מענינה שראיותיה באות לה כפי המקרים שקורין לה מקפיצות או אכילות וכיוצא בהן ולפיכך יש לחוש לה שמא אף מחמת תשמיש תראה משום הכי בעיא בדיקה ג"פ ואם מצאה טהור יצאה מחשש זה ומשמשת בלא בדיקה אע"פ שאין לה וסת אין חוששין לה שמא תראה בשעת תשמיש משום דקי"ל דלבעלה אינה צריכה בדיקה כל שיצאה מחשש רואה מחמת תשמיש שיש לחוש לכך באשה שאין לה וסת מן הטעם שכתבתי עד שתבדוק ג"פ ועשאה הרב ז"ל כההיא דתניא בפ' תינוקת הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה שנייה ושלישית והביאה הרב בסמוך ולפי שטתו פירש הרמב"ן ז"ל דהאי דאקשי הכא ובמאי אי בעסוקה בטהרות ה"ק אי בעסוקה בטהרות וקאמר דלעולם משמשת בשני עדים הא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר שמואל אשה שאין להוסת אסורה לשמש עד שתבדוק אלמא בבדיקה מיהא מותרת לשמש כרבי חנינא ולא חיישינן דילמא מקלקל לה כר"מ ואי בשאינה עסוקה בטהרות ואפילו הכי קאמר דצריכה ב' עדים ג"פ הראשונים הא אמר כל לבעלה [לא] בעי בדיקה כלל דא"ר זירא א"ר ירמי' בר אבא ואוקימנא בסוקה בטהרות ומדלא אוקמא לבעלה ובג"פ ראשונים ש"מ דכל לבעלה לא בעיא בדיקה כלל ומפרקינן לעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואמוראי נינהו ואליבא דשמואל רבי זירא לית ליה הא דרב יהודה דלר' זירא לא בעי בדיקה אפילו בתחלה ולרב יהודה בעיא דהא פסיק משמיה דשמואל כר"ח ב"א ואע"פ דרב יהודה גופיה אמר משמיה דשמואל התם בפ"ק דנדה לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה מותרת היינו ]לומר] דמכיון שהוחזקה ג"פ שוב אינה צריכה בדיקה ותמיהני דהתם בפ"ק דנדה אמרינן דהא דרבי זירא והא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו וכו' חדא מכלל חברתה אתמר ולפי שטה זו אדרבה פליגי ולשון אחר כתב בספר המלחמות ואי בשאינה עסוקה בטהרות פישטא דלא תצא דהא אמר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה וכיון שכן ליתא לדר"מ ומדליתא לדר"מ ודאי הלכה כרחב"א דמותרת לבעלה ומשמשת בעדים משום עוות ותקון בלבד ואמאי איצטריך למפסק הלכה כרחב"א ומפרקינן מאן דמתני הא לא מתני הא ולא פליגי ע"כ ואין זה פשט הסוגיא ועוד [לדברי הרי"ף] דרחב"א דאמר משמשת בעדים ה,ל לפרושי כמה פעמים ולא ה"ל למתניה בלישנא קיטא כוליה האי אלא [דלישנא] דהן הן עוותיה ותיקוניה מוכח כדברי הרב אלפסי ז"ל דאי לאו הכי פשיטא דהן הן עוותיה ותיקוניה ומכל מקום אפילו בדקה ג"פ ומצאה טמאה יש לה תקנה בבדיקה המוזכרת בגמרא בברייתא שהביא הרב אלפסי ז"ל בסמוך לידע אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין:

תנו רבנן וכו' בפרק בתרא דנדה:

משמשת פעם ראשונה שניה ושלישית רשב"ג היא דאמר בתלתא זמני הויא חזקה ואע"ג דבהך ברייתא קתני בגמ' דברי רבי לאו אכולה ברייתא קאי אלא אסיפא דנאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור בלחוד קאי וכך פרש"י ז"ל:

ותנשא לאחר כדמפרש לקמיה שאין כל האצבעות שוות:

ותנשא לאחר דתלתא זמני בעינן לחזקה כרשב"ג ובכולהו גרסינן ושלישית:

מכחול קיסם ארוך ומוך על ראשו של מכחול:

מן הצדדין וטהור:

ואם יש לה וסת לקלקול הזה שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים:

תולה בוסתה ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת כך פירש רש"י ז"ל ואחרים פירשו שאם סמוך לוסתה שמשה אף על פי שלא הגיע עדיין [שעת] הוסת עצמה תולה בוסתה לומר שמחמת התשמיש הקדים הדם לבא קודם זמנו ולא מחזקינן לה ברואה מחמת תשמיש וכן כתב הרמב"ם זכרונו לברכה בפרק רביעי מהלכות איסורי ביאה:

שפופרת אבגורי מבגר לה שהעץ אינו חלק ומסרטה ומוציא דם:

רצוף כפול:

ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון כלומר מביאה שלישית של בעל ראשון ואילך תשמש על ידי בדיקה ולמה תתגרש:

לפי שאין כל האצבעות שוות ושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרת ותתקן ולא תהא בספק כרת הילכך מתגרשת עד שתתחזק בג' אצבעות כך כתב רש"י ז"ל ואחרים פירשו דכי אמרינן לא תשמש לאו למימרא שאינה יכולה לשמש עם הראשון בבדיקה דודאי כיון דלשלישי מותרת בבדיקה ואף על פי שהוחזקה לכל האצבעות ולכל הכוחות כל שכן לראשון אלא כי אמרינן לא תשמש להקל עליה אמרינן שאילו בדקה עצמה לראשון ומצאה טמא אסורה לכל שאף על פי שאין כל האצבעות שוות כל שידוע שהדם בא מן המקור אין ראוי שתשמש ושתכניס עצמה לספק כרת ומשום הכי אמרינן לא תשמש כלומר לא תבדוק עצמה כדי שתשמש לראשון שאף על פי שאם מצאה טהור מותרת לו אם מצאה טמא הרי היא מקולקלת ואסורה לכל ולפיכך תתגרש ותנשא לאחר ותהא מותרת בלא בדיקה דכיון שעדיין לא נבדקה ואין דרכה של אשה לראות דם מחמת תשמיש אינה אסורה אלא לזה שהוחזקה לו אבל לאחר שריא ודאקשינן ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון הכי קאמר כיון שהוחזקה לראות מחמת תשמיש היאך מתירין אותה לשני בלא בדיקה תבדוק לראשון ואם מצאה טהור לא תתגרש ואם לאו תהא אסורה לכל ומפרקינן לפי שאין כל האצבעות שוות כלומר ואע"פ שהוחזקה לזה אין מחזיקין אותה לאחר ולפיכך אמרו שתתגרש ותנשא לשני בלא בדיקה ולהקל עליה אמרו כן אבל אה"נ שאם רצתה להכניס עצמה בספק ולבדוק בבעל ראשון הרשות בידה וכתב הרמב"ן ז"ל דעכשיו אין תולין במכה שהרי אין לך מכה גדולה ממכת בתולים וכדתנן נותנין לה זמן עד שתחיה המכה ואעפ"כ חזרו [ונמנו] שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ועוד דאם היא תולה במכה הרי היא צריכה לבדוק אם נשתנה דם מכתה מדם ראיתה ודקתני ואם היתה דם מכתה משונה מדם ראיתה אינה תולה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות הדמים לידע אם נשתנה אם לאו והרשב"א ז,K חלק עליו דמאי דאמרינן חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש (ברואה) ולא תולין במכה לאו ראיה היא דהתם הוא בבועל הבתולה שעשויה מכתה להתרפאות לאלתר [ועוד שאין אותה פרישה אלא לשעה] אבל ברואה דם מחמת תשמיש שהיא מתקלקלת בכך על בעלה לא אמרו וראיה לדבר דהא רבי יוחנן וריש לקיש ושמואל כולהו סבירא להו דבועל בעילת מצוה ופורש וברואה מחמת תשמיש שקלי וטרי כולהו דהא שמואל הוא דאמר שפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה וריש לקיש בעא מיניה מרבי יוחנן ותבדוק בביאה שלישית אלמא לא דמי אהדדי ומה שאמר דצריכה לבדוק אם נשתנה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות הדמים אי מהא לא איריא דאנן לא אמרינן אלא שאם היתה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה כלומר אם ידוע שהיא משונה אבל כל שאינו ידוע מסתמא תולה במכתה עד דאי לא לתני הכי אם יש לה מכה רואין אם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ואם לאו תולה אלא שמע מינה דמסתמא תולה:

ותבדוק בביאה ראשונה של בעל ג' משבא עליה פעם אחת לא תשמש שניה בלא בדיקה שהרי הוחזקה בג' אצבעות ומשני דאין חזקת ביאה אחת חזקה דאין כל הכוחות שוין ושמא בעילה זו היתה בכח מרובה הילכך אינה צריכה

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט