לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/שבועות/דף א עמוד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

 

פרק א

ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותא דשרגא בטיהרא מאי מהניא א"ל לך וימנו בך ישראל ימים ושנים לדידיה נמי לא סגיא דלא מנו ביה דכתיב בראשית א והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים א"ל צדיקים יקראו על שמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן לא הוה מיתבה דעתה אמר הקדוש ברוך הוא הביאו כפרה לפני שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה עלי שמיעטתי את הירח כלומר כיון שאמר לה הקב"ה ולמשול ביום ובלילה ולא נתישבה דעתה אמר לה עוד לך וימנו בך ישראל ימים ושנים ולא נתישבה דעתה אמר לה לך צדיקים יקראו על שמך ועוד לא נתישבה דעתה אמר לה הקב"ה הנני עושה לך כבוד שמישב דעתך תחת שמיעטתיך ומאי ניהו שיהו ישראל בכל ר"ח מקריבין קרבן לפני לכפר עונותיהם לפיכך אמר הקב"ה הביאו כפרה לפני בר"ח לכפר עליכם כדי שתשלימו עלי בקרבן כפרה זה את הכבוד שאמרתי לעשות לירח בשביל שמיעטתיו וזה הוא פירוש הביאו כפרה עלי שמיעטתי וכו':

ירושלמי ר' יעקב בר אחא בשם רבי יוסי העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה אין צריך להזכיר של ר"ח בר אביי עבר קומי תבותא ולא אידכר דירחא וקלסוניה וה"נ אסיקנא בגמרא דילן בעירובין (דף מ:) שאומר זכרון אחד עולה לכאן ולכאן תנא דבי ר' ישמעאל כך היא מדת הדין נוהגת יבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב:

הדרן עלך שבועות שתים 

פרק ב

ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור לקדש נעלם ממנו הקדש וזכור לטומאה נעלמו ממנו זה וזה ואכל את הקדש ולא ידע ומשאכל ידע הרי זה בעולה ויורד היה משמש עם הטהורה א ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב שיציאתו הנייה לו בביאתו.

גמ' אלא היכי עביד אמר רב הונא משמיה דרב נועץ צפרניו בארץ עד שימות הגיד ת"ר (ויקרא טו) והזרתם את בני ישראל מטומאתם מיכן א"ר יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן וכמה אמר רבא עונה וכמה עונה או יום או לילה א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה אפילו הויין לו בנים כבני אהרן מתים שנאמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם וגו' וכתיב (ויקרא טו) והדוה בנדתה וגו' וסמיך ליה אחרי מות א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לו בנים זכרים שנאמר (שם יא) ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר ר' יהושע בן לוי אמר הויין לו בנים שראוים להוראה שנאמר ולהבדיל ולהורות א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים שנאמר שם והתקדשתם והייתם קדושים וכתיב בתריה אשה כי תזריע וגו' פירוש יקדש עצמו בשעת תשמיש כגון הא דאמרינן (נדרים כ:) שאלו את אימא שלום אשתו של רבי אליעזר מפני מה בניך יפיפין ביותר אמרה להן אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצי הלילה וכשהוא מספר עמי מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד אמרתי לו מה טעם אמר לי מפני שלא אתן עיני באשה אחרת ונמצאו בני באין לידי ממזרות וכגון

 

רבנו ניסים (הר"ן)

 

פרק א

למשול ביום ובלילה נחמה היא:

דשרגא בטיהרא וכו' נר בצהרים אינו מאיר:

לדידיה נמי לחמה נמי נמנין התקופות ועל התקופה מעברים את השנה כדאיתא בסנהדרין:

יעקב הקטן דכתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא:

דוד הוא הקטן מקרא הוא בדברי הימים:

בכולהו רגלים כתיב ושעיר חטאת אחד ולא כתיב בהו לה':

זכרון אחד עולה לכאן ולכאן דכשאומר את יום הזכרון הזה סליק נמי לר"ח דבר"ח אשכחן נמי זכרון דכתיב ובראשי חדשכם ונזכרתם לפני ה"א והארכתי עוד בסוף הל' ראש השנה:

יבא זכאי ויכפר על החייב בסוף פירקין מייתי לה לומר שלפיכך מתודה כהן גדול שני פעמים על פרו כדי שיתודה וידוי ראשון עליו ועל ביתו ולאחר שנעשה זכאי בוידוי מתודה עליו ועל אחיו הכהנים:

הדרן עלך שבועות שתים 

פרק ב

ידיעות הטומאה שתים שהן ד' פרשתי בפ"ק במשנה:

נטמא וידע שנטמא או בשעת הטומאה או אחר כך:

הרי זה בעולה ויורד המפורש בויקרא לעשיר חטאת בהמה ולעני חטאת העוף ולדל שבדלים עשירית האיפה והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום וזה הוא לשון עולה ויורד לעשיר עולה ולדל יורד:

היה משמש עם הטהורה ותני לה הכא משום דהוי דומיא דמאי דתנן לעיל מינה נטמא בעזרה שאירע לו טומאה משנכנס בהיתר:

ואמרה לו נטמאתי עכשיו:

ופירש מיד בקושי האבר חייב אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קושי:

גמ' נועץ צפרניו כלומר יעמיד עצמו בלא דישה עד שימות האבר וילפינן בגמ' שאסור לפרוש מיד מדכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ומפרשים דהאי לא תקרב לא תפרוש הוא כדכתיב האומרים קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך כלומר ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגע בי כדי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא:

קדשתיך טמאתיך כמו הן ישא איש בשר קדש היקדש:


הלכות נדה


והזרתם כמו והפרשתם כמו וינזרו:

אזהרה לישראל דסמיך ליה והדוה בנדתה בההוא ענינא: או יום או לילה אם וסתה ביום יפרוש ביום ואם וסתה בלילה יפרוש כל הלילה והכי מפרש לה במסכת נדה בפ' האשה והאי והזרתם אסמכתא בעלמא היא דהא קי"ל דוסתות דרבנן וכדמוכח בפ' כל היד ועוד שהם התירו ליוצא לדרך לפקוד את אשתו סמוך לוסתה כדאיתא בפ' הבא על יבמתו ואי מדאורייתא היכי שרינן אלא ודאי כדכתבינן:

ולהבדיל המבדיל בין טומאה לטהרה תלד אשתו זכר:

להבדיל ולהורות בענינא דשתויי יין כתוב ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין הטמא ובין הטהור ולהורות את בני ישראל:

המקדש עצמו דרך צניעות:

לא בתחלה הלילה ולא בסוף הלילה כדי שלא ישמע נשים ההולכות בשוק ויתן דעתו עליהן:

וכשהוא מספר עמי כשהוא משמש מטתו:

מגלה טפח ומכסה טפח בפ' מי שמתו אמרי' דהתירו לו לגלות טפחיים לקטנים והוא היה מגלה טפח ומכסה טפח מאותן טפחיים כלומר דטפח שני היה נשאר מכוסה:

ודומה כמי שכפאו שד כ"כ היה ממהר ביאתו דומה כאדם שנטרד מחמת שד שכופהו: