רד"ק על הושע ב כג
<< | רד"ק על הושע • פרק ב' • פסוק כ"ג | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃
והיה ביום ההוא אענה את השמים: כמו שאמר (הושע ב, יא): "ולקחתי את דגני", אמר כי אז בזמן הישועה השמים יתנו טלם והארץ תתן את יבולה. ואמר "אענה את השמים" שהיו נעצרים בהיותם בארץ כמו בימי אחאב בשובם לארץ, בזמן הישועה לא יעצרו עוד. ואמר "אענה" כאילו השמים שואלים שיתנו מטר כמשפטם, ואני אענם וארצם שיתנו מטר כמשפטם גשמי ברכה, וזהו "אענה" שיהיה רצוני בהם:
והם יענו את הארץ: כאילו הארץ שואלת מטר ומתאוה לו: